כבאי העתיד: הדרקון הרובוטי והדיביזיה האדומה
בעוד בישראל תוהים למה אין מספיק מטוסי כיבוי, בעולם עובדים על טכנולוגיות חדשות ומתקדמות לכיבוי שריפות, כמו לוויינים, רובוטים וציוד צבאי כבד. האם שימוש בהם היה יכול לצמצם את נזקי השריפה בכרמל?
הביקורת על יכולות הכיבוי של ישראל אמנם התמקדה בהיעדר מטוסי כיבוי, אבל ישנם עוד כלים טכנולוגיים רבים למלחמה באש, שפועלים במדינות רבות בעולם ומצמצמים נזקי שריפה. רובן יקרות מאוד, או בשלבי תכנון בלבד - אבל שימוש בהן יכול לצמצם נזקי שריפות, ולמנוע אבידות בנפש.
הדיביזיה האדומה: שריון נגד שריפות
אחת הבעיות בכיבוי שריפות יער היא להגיע למוקדי האש. לשם כך משתמשים במטוסי ומסוקי כיבוי, שכפי שלמדנו בשבוע שעבר - לא מסוגלים לפעול בלילה. התוצאה: התחדשות שריפה בבוקר, לאחר שכובתה בערב לפני כן.
אבל ישנה דרך בסיסית בהרבה להגיע למוקדי האש: לנסוע אליה. הדרך עמוסה מכשולים ומחסומים טבעיים כמו עצים שקרסו, והכבאים יצטרכו לנסוע בתוך סופת אש משתוללת, שתנטרל את רוב כלי הרכב. חברה גרמנית תכננה מערך כבאיות מיוחד שנועד להתמודד במיוחד עם שריפות יער כבדות. המערך, Red Division שמו, מתבסס על עקרונות פעולה צבאיים, וגם על ציוד צבאי לאיתור שריפות, מגע איתן וכיבוי אש.
במקום משאיות כיבוי, מבוסס המערך על נגמ"שים צבאיים כבדים. הזחלים שלהם הותאמו במיוחד לנסיעה בטמפרטורות קיצוניות בשטח קשה. תא הנוסעים כולל מיכלי חמצן, ציוד רפואי ובידוד - מה שמאפשר גם נסיעה ממושכת בסביבה בוערת. לכל נגמ"ש יש מרססי מים בצדדיו ובחזיתו, צינורות עם חומר מעכב בערה וגם צריח שמשלב מצלמות ותותח מים רב עוצמה.
לנגמ"שי הכיבוי מסייעים שני כלים חשובים: הראשון הוא כלי טיס בלתי מאויש שתוכנן במיוחד לתעופה בגובה נמוך, ועוזר לנגמ"שים לאתר נתיבי תנועה ומוקדי אש. השני הוא נגמ"ש תצפית מיוחד. הוא פורס תורן מתקפל לגובה של יותר מעשרה מטרים, ובראשו מצלמה. הוא ממוגן בדומה לנגמ"שי הכיבוי, ויכול להרים פריסקופ גם בתוך ים של אש. כך יכולים כוחות הכיבוי לדעת בכל עת היכן נמצאים מוקדי אש ומכשולים - וגם נפגעים וניצולים.
עם כמה שנגמ"שי Red Division נראים מרשימים, חשוב לזכור שהם יקרים בהרבה מכל כבאית ממוצעת, ושעל אף היעילות שלהם בשטח - על הכביש הם לא מסוגלים לנסוע, וצריכים תעבורה על מוביל ייעודי.
הכבאי הבא: דרקון האש הרובוטי
שריפות יער הן אתגר מסוכן גם לכוחות כיבוי מיומנים. שני פיתוחים טכנולוגיים בתחום הרובוטיקה אמורים לצמצם פגיעות בנפש, ולאפשר לכוחות הכיבוי להגיע אל האש ולכבות אותה בלי לצאת בכלל מהאוטו, או במקרה זה - מקרון הפיקוד.
חברה אמריקאית עובדת על פיתוח רובוט שמתוכנן לעמוד בטמפרטורות קיצוניות, ולהיות בעל עבירות כמעט לא מוגבלת. כדי להתגבר על כל מכשול, בחרו מעצבים אלו בצורה לא שגרתית לרובוט הכיבוי שלהם – צורת נחש. למה דווקא נחש? משום שכאשר גוף הרובוט מחליף את הגלגלים, ניתן לבנות אותו פחוס וגמיש יותר, והוא גם מסוגל לטפס לגובה, מעל עצים שנערמו, וגם לזחול מתחת להם.
לפי Think Artificial, הכבאי לא צריך להגיע ליער כשפורצת שריפה, אלא לחיות בו. החברה מפתחת רובוט-יערן, שיפטרל ביער, ויגיע לאיזורים בהם דווחה פריצת שריפה. הרובוט יהיה בעל מבנה של פרוק-רגליים, כדי לשלב בין עבירות גבוהה ומהירות תנועה, ויישא מטען של מים וחומר מעכב בערה. כדי להגן על עצמו בנקודות חמות במיוחד, הוא יוכל להתקפל לכדור כמו טחבית.
אילוסטרציה: John MacNeill, Popular Science
אוניברסיטת מגדבורג-סטנדל בגרמניה מפתחת רובוט-חרק כזה, שיוכל להסתובב בטבע ולהשגיח עליו מקרוב. בשלב זה מדובר בתכנון ראשוני בלבד, אבל הצבת רובוטים כאלה תוכל למנוע שריפות בשלב מוקדם ובלי סיכון מיותר לחיי כבאים. הבעיה היא בעיקר המחיר: רובוט בודד כזה צפוי לעלות יותר מ-200 אלף אירו.
פלישת הכבאים מן החלל
שריפה גדולה יכולה להתחיל גם מסיגריה בוערת שהושלכה ממכונית. אבל לאש לוקח זמן להתפתח ולהתפשט. אם ניתן לזהות שריפה ברגע שהיא פורצת - אין צורך במטוסים, רובוטים ושאר ירקות טכנולוגיים.
לשם כך, יש צורך במערך התראה מוקדמת, שיוכל לנתח איומים ולהעביר את מיקומם לכוחות הכיבוי. כדי לדעת אם שריפה עשויה להתפתח לאסון אקולוגי, צריך להצליב בין מספר נתונים - מיקום השריפה, היקפה, המקור והלגיטימיות שלה ומידת האיום שלה להתפשט (קרבתה לחורש יבש, כיוון ומהירות הרוח, הלחות באוויר ועוד).
צילומי לוויין של שריפת יער בארצות הברית
צריך להקים תחנות גילוי וזיהוי, ולא מזיק גם חבר במקומות גבוהים: לוויין. נאסא, סוכנות החלל האמריקאית, מפעילה לווייני חיזוי, שמידע רלוונטי שהם אוספים מועבר לשירותי הכיבוי האמריקאיים. נאסא גם משתפת פעולה עם רשויות הכיבוי בארצות הברית לצורך אימונים ושמירת כשירות.
בגלל היעדר תקציב (והעובדה שישראל היא בכל זאת, בעיקרה מדבר) כנראה שבארצנו הקטנטונת לא יקום מערך שכזה. גם בארה"ב הגדולה והמתוקצבת לא פועל מערך כזה בצורה סדורה, אלא רק במקרים של שריפות גדולות, ולצורך מחקר וניתוח מקרי שריפה.
ומה בישראל?
כל האמצעים שהצגנו מרשימים ומתקדמים מאוד, אבל לכוחות הכיבוי בארץ אין תקציב עבורם. עקרונית, אפשר לשדרג משמעותית את מכבי האש בישראל גם על בסיס טכנולוגיות קיימות - באמצעות רכישת יותר ערכות כיבוי עבור מסוקי הסער של חיל האוויר, והסבת משוריינים ישנים לכבאיות ממוגנות.
בנוסף, לישראל יש מספר לוויינים שחגים בחלל, ויכולים לתת כתף בכל הנוגע להתראה נגד שריפות בעונת הקיץ.
לפנייה לכתב/ת 
