עומד בכבוד

"אני מקווה שלא ראית אותי רק כי לא היו לכם הרבה ערוצים, אלא שהיו עוד סיבות", הוא מפיל אותי לקרקע עם ניסיוני הראשון.

אוי, לא, כלומר, ברור שלא, אתה מדהים, אוף.

"אני שמח שנהנית", הוא צוחק, "אני מודע לאפקט העולמי שהיה ל'זינוק לאתמול'. לפעמים אני נוסע לכנסים של מעריצים מכל העולם, אני מבין עד כמה ראו אותנו וזה מאוד מרגש. ככה זה מרגיש להיות חלק מתוכנית מצליחה - להבין את ההשפעה שהיתה לה, לדעת כמה משפחות ראו אותה יחד ואיזה רושם השארנו על אנשים. הייתי מאוד רוצה שימשיכו לראות את התוכנית גם היום, שאנשים שגדלו עלינו יחלקו את זה עם הילדים שלהם. זה גורם לי גאווה, ואני גם מרגיש של'זינוק לאתמול' היתה משמעות בעולם. כולנו יודעים שמישהו כמו סם בקט היה יכול לעזור לנו מאוד היום".

"הכל מאוד אמיתי". "גברים בגיל הזה"

בכנס קומיקון האחרון הוכרז כי התסריט לסרט שיבוסס על "זינוק לאתמול" נמצא בעבודה, אבל שבקולה לא מתוכנן לחזור אל נעלי הגיבור, אז נמשיך, ברשותכם. בגיל 56, בקולה הוא מסוג הגברים שמתבגרים בחן, שלא לומר - בסקסיות בלתי חוקית. למעשה, מלבד השיער המאפיר לא חל בו הרבה שינוי. ככה צריך להיראות גבר. אגב - מי שלמד בבית הספר על שם הריסון פורד לשיער חזה, ולפני שבני מינו חסרי הביטחון החלו למרוט את הכל באלימות, חשף אותו על שער "פלייגירל" בשנת 1997. אבל "גברים בגיל הזה" רחוקה מלהיות מחמיאה לגבר המזדקן - למעשה היא מסמך קשה, חמצמץ ומעט מאוכזב, שבמרכזו זכרי אלפא המגלים כי איבדו לא רק את מעמדם בעולם, אלא גם את כוח המשיכה שהחזיק את כל האיברים שלהם עד כה. בקולה מגלם כאן את טרי, שחקן לשעבר והולל בהווה, חברו הטוב של הגיבור ג'ו (ריי רומנו), לצד החבר השני, אוון (אנדרה בראוור. נו, פמבלטון מ"רצח מאדום לשחור" האגדית). לכל אחד יש את הבעיות שלו - ובעוד שטרי נראה פחות משומש משני חבריו הנאבקים, הוא בכל זאת צריך להילחם מחדש מדי יום. כשקריירת המשחק שלו לא מתרוממת, והוא מגלה שוב ושוב שהוא חי בצל פרסומת שעשה לפני שנים ולא מצליח לקבל הערכה מחודשת - הוא לפתע מוצא עצמו רודף אחר אדם זר, רק כדי להגיע לביתו ולנסות לאיים עליו שלעולם לא יחתוך אותו בכביש שוב, כי זה ייגמר במכות. ברור שמכות לא היו בסוף, רק מבוכה.

"הרבה נשים ניגשו אליי ואמרו לי שהסצנה ההיא ממש הזכירה להן את הבעל שלהן, שזה משהו שהוא היה עושה אם היה מרגיש שדופקים אותו. בכלל, אנשים מזדהים עם הדמויות של התוכנית, בגלל שהיא כל כך נגישה. זו תוכנית לא מפוארת, היא גורמת לצופים להרגיש בנוח".

האם אתה דומה לטרי?

"אין כמעט כלום ממני בו, וזה דווקא מה שהיה כל כך מושך כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה. כמובן שאני מזדהה עם שחקן והתסכולים שלו, אבל הוא מאוד שונה ממני, וזה מאפשר לי לברוא את הדמות. הנה אדם שאין לו אחריות בחיים, אין לו ילדים, אין לו משכנתה, הוא שוכב עם נשים מכל הגילאים והצורות והצבעים - כיף לשחק מישהו כזה, אבל זה ממש לא אני".

הוא גם עובר חוויות מפוקפקות, בהן העבר רודף אותו - כמו פרסומת בכיכובו שאנשים לא מפסיקים לצטט. גם לך זה קורה?

"דברים כאלה לא חזרו אליי באופן טראומטי, אבל ברור שגם אני עשיתי פרסומות, ואני משוכנע שאפשר למצוא אותן ביוטיוב, הרי היום אי אפשר לברוח מכלום. אולי זה קצת כואב כשזה יוצא החוצה, אבל זה היה בתחילת הדרך, כשגרתי בניו יורק והציעו לי פרסומת ל'קנדה דריי' (משקה קל נושן סטייל ג'ינג'ר אייל, ה.ב). זה מעולה, כי זה משלם את החשבונות ונותן לך חופש כלכלי, וזה עדיין גורם לי לחייך כשאני חושב על זה. יש דברים שצריכים להישאר בזיכרונות, אבל זו לא אפשרות עבורי יותר. היה לי הגיוני לעשות פרסומת כשהייתי בן 30, לא היום".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"