שובה של המאפיה
אמיליו רוסו, ישראלי לשעבר שהחליט להצליח בהוליווד, גילה מחדש את המאפיה הישראלית שחגגה ברחובות ניו-יורק בשנות השמונים. הוא החליט להחזיר אותה לתחיה
רוסו (33), חתיך הורס בעל שיער שחור ועיניים ירוקות שכבר הספיק להופיע ב-22 הפקות הוליוודיות וסדרות טלוויזיה, ביניהן "דה יאנג אנד דה רסטלס”, "דה יוניט”, "מאד מן” ובסרט "אלפא דוג” עם ברוס ויליס וג'סטין טימברלייק, תולה תקוות גדולות בסרט. קטעי הפרומו שלו שהועלו ליו-טיוב וזכו לעניין מבטיחים סרט אקשן מרתק הצפוי לעלות לאקרנים בקרוב.
במקביל עובד אמיליו בימים אלה על כתיבת תסריט לסרט עלילה המבוסס על אותו סיפור, לו הוא קורא The Dead Sea. רוסו מסביר שבחר בשם ים המלח כי זה ים שאין בו חיים, ממש כמו בסרט שלו על המאפיה הישראלית בניו-יורק שבה כמעט כל הגיבורים מתים. להפקת סרט העלילה הוא מחפש שותפים שיסייעו לו לממן את ההפקה הצפויה לעלות כמה מיליוני דולרים.
עבור חלק ניכר מהישראלים הוותיקים בניו-יורק, שכבר חיו פה בשנות ה-80, יביא הסרט תחושת דה ז'ה וו לימים בהם התנהלה בעיר כנופיית הפשע הישראלית, שחוקרים פדרליים תארו אותה כאכזרית לא פחות מהמאפיה היפנית והאיטלקית שפעלו במקום. השמות איתן חייא, ג'וני אטיאס, רן אפרים, רומן ("רון") גונן, ישראל (אליס) מזרחי, ג'ו רייש, אלי אוחנה, מייק מרקוביץ, ראשי הכנופיה הישראלית וחייליה שהם כוכבי הסרט של רוסו, יהדהדו מן הסתם לרבים מן הישראלים המקומיים שהכירו אותם מהעיתון או מהטלוויזיה, כאשר הפרשה התפוצצה בתחילת שנות ה-90 לאחר שרומן גונן, סוחר סמים שעבד עם הכנופיה, הלשין על כולם.
גונן נעצר במקרה בזמן שהיה בדרכו לעוד עסקת סמים והחליט שזאת הזדמנות חייו לשנות כיוון ולצאת מהעולם הזה. חוקריו של גונן נדהמו לגלות את הפרטים הקטנים על כנופיית פשע ישראלית ומיהרו לעצור את כל חבריה. אחרי גונן סיפרו גם האחרים מה שידעו תמורת השתתפות בתוכנית להגנת עדים. היחיד ששתק היה ראש הכנופיה, איתן חייא, שנידון ל-15 שנות מאסר בארה"ב ועוד 10 שנים בישראל.
חייא, שהיום הוא אדם חופשי המתגורר בקומה ה-58 של מגדל הדירות "מגדלי משה אביב" שברמת גן ביחד עם אשתו החדשה, הילד הקטן, שני כלבים ושומרי ראש, מתראיין בסרט ומספר על ילדותו, חיי הפשע אליהם פנה ועל השנים ההן בניו-יורק.
חייא אומר למצלמה שהנה הוא פה, חופשי ומאושר לאחר ששילם את חובו לחברה, ואילו ה"עכברושים”, כך הוא מכנה את המלשינים, נמקים מפחד במקומות המסתור שלהם. גיבור אחר בסרט עמו הצליח רוסו להיפגש ולראיין הוא רומן גונן, הנמצא בתוכנית להגנת עדים ומודה בפני המצלמה שהוא "אדם מת מהלך" ושזה רק עניין של זמן, עד שהנקמה תמצא אותו.
חיסולים בברוקלין
הסרט משחזר גם את הזמנים הטובים שעברו על החברים, כשאת הנפשות הפועלות מגלמים שחקנים ישראלים שאיתר רוסו בניו-יורק. את חייא מגלם עמיר בביוף. שחק ברנר, שמסייע גם בהפקה, ממלא תפקיד של נרקומן. אילן מלכה מגלם את אחד החיילים בחבורה ורוסו עצמו מגלם את דמותו של ג'וני אטיאס.
הסרט מתעד את הימים בהם הכסף זרם ועמו הפינוקים שאמריקה יודעת להציע, את הימים בהם נערכו מסיבות ושמחות בבתיהם המפוארים של חייא ושל אטיאס בגרייט נק שבלונג איילנד, כשמשמח אותם בשירי מולדת, בני אלבז, שהפך לזמר הבית שלהם.
המצלמה חולפת על פני מכונית הביואיק ספורט האדומה של אטיאס, החונה במגרש החניה של הבית בגרייט נק. היא מלווה את החבורה כשזו מהלכת כבעלת בית ברחובותיה של מנהטן, מבקרת במסעדות היוקרה בהן בילו כמו "פיטר לוגר” הנודעת, משיקים לחיים, מן הסתם לכבוד החיים הטובים להם זכו.
האופוריה התאדתה לקראת סוף שנות ה-80 כשחייא ואטיאס החלו להילחם זה בזה, לאחר שהאחרון ביקש להיפרד מהכנופיה ולקח אתו את רוב “חייליה” עם התעצמות עסקיו. חייא, מי שכונה על-ידי החוקרים הפדרליים, "איש חכם ומסוכן", לא אהב את זה.
הסרט מגולל גם את החיסולים שבוצעו ע"י אנשי הכנופיה ברחובות ברוקלין. אחד מהם הוא החיסול של אטיאס, שנורה למוות בינואר 1990 מחוץ למסעדת "דני דג” שבברוקלין, שם סעד בחברת אשתו, עופרה, וחבר הכנופיה, ישראל (אליס) מזרחי. אטיאס נורה מטווח קצר ע"י רוצח שכיר לאחר שיצא למכוניתו שחנתה בחוץ, בעקבות ביפר שקיבל מרן אפרים שהיה בין מתכנני ההתנקשות.
עוד מספר הסרט את סיפור חיסולו של מייק מרקוביץ, רומני שהיגר לניו-יורק וחבר למאפיה האיטלקית בתיווכו של אטיאס, שזמם לרשת אותו ב"פרויקט” החדשני שתפר אז מרקוביץ. מרקוביץ מצא דרך לגבות אחוזים ניכרים מהכספים ששילמו לקוחות תחנות הדלק בניו-ג'רזי, לאחר שהתקין מתקן מיוחד שהוצמד למשאבות הדלק. מרקוביץ הפך למודיע של המשטרה ומיד נחשד על ידי המאפיה האיטלקית, לה נהג להפריש אחוזים ניכרים מהכספים, שנתנה את חוזה החיסול שלו לאטיאס.
מרקוביץ נרצח ביריות מחוץ לביתו של ג'ו רייש שעבד עם האיטלקים. היה זה במאי 1989 בשכונת מיל בייסן בברוקלין, שם התגורר רייש, שאת ביתו עזב מרקוביץ בשעת לילה אחרי משחק קלפים, כשאטיאס וישראל מזרחי יורים בו למוות. הוא הספיק לנסוע כמה מטרים עד שנתקל בעץ, מבלי שהצליח להגיד לשוטרת המקומית שהגיעה למקום מי ירה בו.
הסרט מתעד את הקשרים שיצרה הכנופיה הישראלית עם משפחות גמבינו וקולומבו מהמאפיה האיטלקית, את כמויות הסמים האסטרונומיות והתרמילים מלאי הדולרים, שאוחסנו בדירה ברחוב 38 והשדרה השמינית, את הרציחות וניסור הגופות באמבטיה בדירה אחרת במנהטן. את הנסיעות לתאילנד וקולומביה, כדי לארגן את משלוחי הסמים של הכנופיה שהפעילה 2,500 אנשים ברחבי העולם וארה"ב. במשך ארבע שנים גרפה החבורה הכנסות של 55 מיליון דולר בחודש.
חשבונות אחרונים
את החבורה הפיל, כאמור, רומן גונן, סוחר סמים שפעל ממלון צ'לסי שבמנהטן וסיפק סמים וקשרים. הוא סיפר לחוקרים כל מה שידע על הכנופיה, והוא ידע הרבה מאוד. כמו שאר העצורים שסיפרו מה שידעו, בתוכם עופרה אטיאס, אשתו של אטיאס שכבר לא היה בחיים כשהכנופיה נעצרה, גונן הוכנס לתוכנית להגנת עדים לאחר שמסר את עדותו המפלילה ונעלם לחיים חדשים.
היה זה ספרו "בלאד אנד ווליום”, שכתב עם הסופר דייב קופלנד, שהחזיר את הסיפור לחיים. את הספר קראו אנשי תוכנית התחקירים של אילנה דיין בערוץ 2, שעבדו על הפקת סידרת כתבות על כנופיית הפשע הישראלית של איתן חייא וג'וני אטיאס בניו-יורק. הסיבה לתחקיר הייתה שרשרת של רציחות מסתוריות שאירעו בתל אביב בשנים האחרונות, בה נרצחו חברי הכנופיה שלא החזיקו מעמד בתוכנית הגנת העדים, חזרו לישראל וחיו במסתור.
ביניהם היו רן אפרים, שהפך לסוחר אמנות תל אביבי ונורה למוות ברחוב עליה בתל אביב על ידי רוכב קטנוע. ב-6 באוגוסט 2003 התפוצצה מכוניתו של מזרחי, בתוכה הוא ואשתו, בשעה שהיו בדרכם מחולון לתל אביב. מישהו הפעיל בשלט רחוק מטען שהוטמן תחת המושב שלו.
באוקטובר 2003 נרצח אלי אוחנה, שוטר ירושלמי לשעבר, שחצה את הקווים וגם הוא גורש מהתוכנית להגנת עדים חזרה לישראל. באוגוסט 2005 ירה מתנקש מטווח אפס בנלו הרשקו, שהיה אף הוא בחבורה והשאיר לידו שני זרי פרחים זולים.
עופרה אטיאס, שנכנסה עם ארבע בנותיה לתוכנית הגנת עדים, נשברה ועזבה, נהרגה בתאונת דרכים מוזרה שאירעה באיביצה, שם ניסתה להשתקע לפני תשע שנים. חייא, היום איש עסקים הפועל בתל אביב ומיוצג על ידי עורך הדין אמנון זכרוני, זומן לחקירה במשטרה, והוא כרגיל לא דיבר. המשטרה שלא מצאה כל ראיות למעורבותו בהתנקשויות, נאלצה לשחרר אותו.
רצה להיות שחקן
אמיליו רוסו שמע לראשונה מחבר על הכנופיה הישראלית שהתרסקה בניו-יורק בשנות ה-80. זה היה לפני כשנתיים, וזמן קצר לאחר מכן הראה לו חבר אחר על הלאפטופ שלו את שני הפרקים של הסדרה "עובדה”. רוסו נדלק על הסיפור והחל לחקור אותו. לדבריו הוא הוציא מהאף.בי.אי. את תיקי החקירה ולמד לפרטי פרטים מה התרחש שם.
רוסו, שהגיע לניו-יורק בשנת 1999 לאחר שטייל בדרום אמריקה, מיד עם תום שירותו הצבאי הקרבי בגולני, ביקש לעשות כסף כמו צעירים ישראלים רבים. "זה היה מראה מדהים”, נזכר רוסו השבוע בתחושת ההתפעמות שהציפה אותו לנוכח גורדי השחקים בעת שהגיע למנהטן בפעם הראשונה.
הוא התחיל לעבוד במחסן של ג'ינסים שהיה בבעלות ישראלים, 12 שעות ביום בעבור 8$ לשעה. מודעה של חברת מובינג בשם All Cars שלכדה את עיניו משכה אותו אל מה שהפך להיות עיסוקו הבא, בו כבר הרוויח 200$ ליום. במשך תקופה עבד גם בחברת ההובלות "מוישה'ס”, עד שמישהו אמר לו שמי שרוצה להצליח לא יכול לעבוד במובינג.
רוסו גר אז בדירה שכורה במידווד שבברוקלין. באחד הימים, כשירד מהסאבויי בדרכו לאושן פארקוויי, פגעה בו מכונית והוא מצא את עצמו בבית חולים. רוסו מספר שזה היה הרגע בו הבין שהוא חייב לעשות את מה שהוא אוהב, לממש את מה שתמיד רצה לעשות מאז הימים בהם ראה טלנובלות טורקיות וסרטים הודים עם אמא שלו. רוסו רצה להיות שחקן.
הוא התחיל ללמוד אצל לילי לודג', מורה למשחק בעלת שם שבין תלמידיה היו אל פאצ'ינו ופול ניומן. לודג' התלהבה מהמראה שלו: גבר בעל מראה לטיני, חסון, עם אופי מזרח תיכוני, אבל הבהירה לו שצריך לעבוד.
במשך שנתיים עבד רוסו באינספור עבודות מזדמנות כדי לקחת שיעורים בדיקציה ומבטא ולפרנס את עצמו. "כל הכסף שהרווחתי היה הולך על שיעורי דיבור, אבל היו לי ביצים לקום ולהגיד: זה מה שאני רוצה לעשות!”, הוא מספר. “מי שרוצה להצליח מצליח. אין תירוצים! עבדתי בחנות סקס במנהטן, עבדתי כנהג לימוזינה, הייתי מסיע נשיאי חברות, חוזר בחמש בבוקר, ישן שעה והולך ללמוד. גרתי אז ברחוב 44 בין השדירה התשיעית לעשירית, שכונה של נרקומנים. החדרים עלו אז 400$ ואת המקלחת הייתי צריך לחלוק עם עוד שבעה אנשים. התייחסתי לזה כמו לבית ספר למשחק”. רוסו מספר שהבנות בניו-יורק נמשכו אליו. "הייתי תמים אז. לא עישנתי סיגריה עד גיל 21, את האקסטזי הראשון לקחתי בניו-יורק ועפתי”.
ביקור במיאמי הפגיש אותו עם קרלה פטריק, מי שזכתה בתחרות היופי לתואר "מיס קולומביה”, אישה יפהפיה ומבוגרת ממנו בחמש שנים. המפגש הוליד רומן שהוביל לנישואים. וכך בשנת 2003 עקר רוסו עם פטריק לקולומביה בתקווה לעשות שם קריירה. אבל כעבור שנה הוא שב וחזר למיאמי כשברקורד שלו השתתפות בפרסומת לאופרת סבון ספרדית. שלוש שנים לאחר שהתחתנו, התגרשו רוסו ופטריק והוא עבר לגור בלוס אנג'לס שם גם החל פרק האודישנים שלו.
רוסו התחיל את דרכו הקולנועית כניצב. עם הזמן, כשביקר באחד הסטים, הוזמן לאודישן שבסיומו התקבל לתפקיד באופרת הסבן "צעירים חסרי מנוח". אחריו הגיעו תפקידים בסדרות "מאד מן" ו-The Unit.
במקביל פתח רוסו חברת הפקות והחל להפיק סרטים עצמאיים. אחד מהם, "ג'ושוע טרי”, יצא לאקרנים לא מזמן. כששמע מחבר בבריכה של מלון לאזיו שבלאס וגאס על ג'וני אטיאס, הבחור מטירת הכרמל שבא לאמריקה רעב להצלחה. הוא התלהב.
עשה את הזמן שלו בכלא. עכשיו הוא חופשי. איתן חייא
מווגאס למגדלי משה אביב
במשך חצי שנה עבד רוסו על התחקיר ואז כתב תסריט. לפני שנה אירגנה לו המלהקת הניו-יורקית, ג'ולי תאקר, סכום כסף להפקת קדימון פרומושן. רוסו הגיע לניו-יורק ובשלושה ימים אירגן קאסט וצוות של 40 איש ויצא לצילומים. "כדי לחסוך בהוצאות, הייתי מכין סנדוויצ'ים בבוקר ומגיע לצילומים עם צידנית”, הוא מספר.
רוסו: "צילמנו במשך שבועיים וחצי רצוף לטריילר של חמש דקות והתחלנו לערוך בברוקלין. טסתי לתאילנד כדי להתחקות אחר מסלול הברחת הסמים שלהם. העלינו את הטריילר ל'יו טיוב' ובמקביל ניסיתי להגיע לרומן, דרך הסופר דייב קופלנד, שכתב אתו את הספר. הסברתי לו שאני עושה סרט על הכנופיה. ואז יום אחד הוא צלצל ואמר שראה את החומר שלי. הוא אמר שהוא בדק עלי וראה שאני כשר. התחלנו לדבר בטלפון, הוא היה מתקשר אלי בסלולרי. היה מספר לי על כל האנשים, מי זה ג'וני, מי זה איתן. הוא מצא בי מישהו להתחבר אליו. הוא בודד ומסכן, המשפחה שלו בארץ, הבת שלו חיה את החיים שלה וניתקה קשר”.
איך התרשמת ממנו?
"הוא היה מאוד מקסים, מנומס, הוא אמר שהוא יכול למות כל יום. התחלנו להיפגש בלאס וגאס. הוא היה מגיע עם המרשל למלון בלאג'יו. כשהגיע הוא הסתכל ימינה שמאלה, דיבר חצי עברית חצי אנגלית.הוא גילגל סיגריות משקית טבק וטרח להבליט את שעון הרולקס שענד. אחרי ששתינו כוסית ויסקי, הוא הלך לבדוק עם המרשל את החדר ששכרנו בשבילו. אחרי כמה זמן התקשר ואמר שנגיע עם המצלמות. הוא התחיל לדבר כאילו שהוא קורא מספר ואז עצרתי את הצילומים ולקחתי אותו לבריכה. ביקשתי ממנו שישתחרר, הסברתי לו שאני צריך אמיתיות. בסופו של דבר דיברנו שלושה ימים והוא דיבר ודיבר ולא עצר. הוצאתי מהראיון הזה קליפ של 12 דקות על רומן והעליתי ליו-טיוב”.
ומה קרה?
"אחרי חצי שנה קיבלתי אי-מייל מאישה שטענה שהיא שכנה של איתן חייא ושאם אני רוצה, היא יכולה לקשר בינינו. היא אמרה שהוא ראה את הפרומו ביו-טיוב”.
מה עשית?
"לקחתי כמה ימים למחשבה, אמרתי לעצמי שאני הולך על כל הקופה. באתי לעורכים הישראלים שלי ואמרתי להם שאיתן מעורב בסיפור. הם אמרו, 'בשום פנים ואופן לא!' הם אמרו שיש להם ילדים ושהם לא רוצים למות. לא האמנתי. הם יושבים בלוס אנג'לס ופוחדים, בעוד שאני זה שמתעסק אתו. בקיץ שעבר, איתן התקשר אלי, טלפונים קצרים בהם הוא אמר לי בסוף, 'בדקתי אותך, תבוא!' הצוות אמר לי שהוא הולך להרוג אותי, אבל אני מכרתי את האופנוע שלי כדי לקנות שני כרטיסי טיסה לארץ, בשבילי ובשביל כריס, חבר אמריקאי שהיה הצלם שלי. לא סיפרתי לו את מי אנחנו הולכים לצלם.
"נחתנו בישראל ב-12 בלילה והלכנו לבית של ההורים של שחק ברנר, שעובד איתי. אחרי שהגענו יצאתי לקנות קפה. כשחזרתי, אני רואה את כריס רועד כי שחק סיפר לו בינתיים, מה אנחנו הולכים לצלם. הוא אמר שהוא לא רוצה למות. בסוף שכנעתי אותו לבוא איתי ונסענו למגדלי 'משה אביב' ברמת גן. כשנכנסנו למעלית לחצתי על הקומה וכריס לחץ על הלובי. בסוף שכנעתי אותו לצאת למסדרון ונכנסנו לדירה של איתן”.
איך היה?
"כל המשפחה והשכנים היו שם, איתן קיבל אותנו בידיים גדולות. הוא הזמין אותנו לוויסקי והתחלנו לדבר. גם אשתו והילד היו שם. כריס נרגע והסברתי לאיתן, שאני עושה סרט דוקומנטרי ורוצה להביא את הסיפור שלו. הוא מאוד אוהב אופנועים ומאוד העריך את העובדה שמכרתי את האופנוע שלי כדי לקנות כרטיסי טיסה לישראל.
"הוא סיפר לי מה היה וזה לא ממש תאם את מה שרומן סיפר. נשארתי אצלו חודש ימים בדירה. ישנתי אצלו, אבל הייתי מתקלח אצל ידידות כי לא רציתי לפגוע בפרטיות שלו. הוא סיפר לי על החיים שלו, איך הבין כבר בגיל שש שהוא צריך לדאוג עצמו, אחרי שההורים של אחד הילדים חטפו אותו, כלאו אותו בחדר והרביצו לו. בסרט הוא מספר שההורים שלו ישבו ובכו וביקשו שיחזירו להם את הילד וככה הוא הבין שרק הוא יכול לדאוג לעצמו. אחר כך הוא הואשם ברצח שלא ביצע ונשלח לכלא רמלה, מה שחיזק בו את המסקנה שאין צדק במערכת ושהוא צריך לדאוג לעצמו.
"דיברתי אתו בבית שלו, במסעדה, על גג הבניין, הייתי מחכה 12 שעות כדי שהוא יתפנה לראיון של שעה. הוא טיפל בנו יפה מאוד”.
היה משהו מרגש בסיפור שלו?
"ראיתי את הבדידות שלו. הוא סיפר שהיה בוכה בכלא, הוא השאיר מאחוריו חמישה ילדים שנולדו לו מנישואים קודמים. כשאשתו באה לבקר אותו בכלא, היא ביקשה שישתף פעולה עם החוקרים בשביל חמשת הילדים שלהם, אבל הוא לא הסכים. הוא אמר, 'שיחקתי, אני אשלם'“.
ומה עם הרציחות?
"הוא לא מפחיד כמו שחושבים, הוא איש אינטליגנט עם קודים מסויימים. הוא נקלע להיות עבריין. כשהוא היה ילד רצה להיות מדען, אבל הוא גדל בשכונת רמת עמידר ולא הסתדר הכי טוב עם אבא שלו. הוא בן אדם מאוד רגיש שעוזר לאחרים, אבל אם אתה בוגד בו, כדאי שתברח לקצה העולם”.
מה למדת על מה שהיה בניו-יורק בשנות ה-80?
"דדה, שהיה אחד מהחבורה, היה מחביא את הסמים במחסן של חנות הנעליים שלו, שהייתה בברודוויי. אחת השיטות שלהם להעברת הסמים הייתה לייבא כמות של מכוניות, שבמקום המנוע שלהן היו סמים. הם היו מביאים אותם מתאילנד דרך מיאמי, טקסס, בוסטון, שיקאגו. הוא סיפר לי הרבה דברים שאני אקח אותם לקבר”.
אתה מגלם את ג'וני בסרט, מה למדת על הדמות?
"ג'וני הכיר את איתן בארץ וכשהוא הגיע לניו-יורק, אחרי שרצח שני אנשים בצרפת, אשתו עופרה הציעה לו שיפנה לאיתן לעזרה. הם התחילו לעבוד ביחד ואחרי שג'וני הרג את מרקוביץ והשתלט על הדלק (בחודש הראשון הוא עשה 62 מיליון דולר), הוא נהיה מספר 1 ולא רצה להתחלק בכסף. הוא רצה ללכת לדרכו וכל מי שעבד אצל איתן עבר אליו. הכוח עלה לו לראש והוא רצה להשתלט על ברוקלין במקום המאפיה האיטלקית שראתה בו מטורף. אחרי שהוא נעצר על עבירה שלא קשורה לחבורה, התחילו לרוץ שמועות שהוא הלשין והחברים החליטו לעשות לו 'כיפה אדומה', ולהרוג אותו.
"כשהוא ישב ב'דני דג' עם אשתו ואליס, הזמינו לו רוצח שכיר ורן התקשר אליו לביפר ואמר לו לצאת. אחרי שהוא נורה, אליס הכניס אותו למכונית כדי לקחת אותו לבית חולים. הוא עשה שמונה סיבובים בכוונה למשוך זמן, כדי שג'וני ימות. לג'וני היה פיוז קצר. הוא היה יורה ומרביץ מכות. יום אחד הוא הרביץ לאליס מזרחי על טעות שעשה ושלח אותו לבית חולים. אחר כך הוא בא לבקר אותו, הביא לו פרחים והסביר לו מה הוא לא עשה בסדר. הוא היה גם קנאי לאשתו. יום אחד, כשהספר שלה אמר לה שהיא נראית טוב, הוא הרביץ לו. הייתי בטירת הכרמל, שם הוא גדל ושם הוא גם קבור. הוא פתח שם בזמנו פאב בשם 'ג'וני הבודד'. גיליתי שאנשים מתייחסים אליו שם כמו לרובין הוד, מעריצים אותו.
"כשהוא הגיע לאמריקה, רן אפרים קיבל אותו וסידר לו את הדירה הראשונה בקווינס. רן רצה להיות כמו ג'וני, אבל הוא היה פחדן, הוא גר בקולומבוס סירקל והיה קמצן. איתן לא אהב אותו כי הוא נראה כמו מלשן. רן היה מעביר את הסמים בתוך ציורים שהם היו קונים מציירים בניו-יורק. הייתה להם אפילו גלריה ברחוב 47 והשדרה השנייה. היו גם חנויות נעלים וחנויות בייגלס שם הוסתרו הסמים”.
איך עבדת על הדמות של ג'וני?
“חשבתי על ילד שגדל בלי אבא שהיה אלכוהוליסט בשכונה קשה והגיע לקיצוניות. הוא היה גבר מאוד נאה שמאוד הושפע מהסרטים של הקאובויים והוא מאוד מאוד רצה להצליח. כשעבדתי על הדמות שלו הייתי מסתובב עם טריינינג ואקדח מזויף כדי לסגל את ההליכה שלו, ומרגיש כמו פאקינג עבריין. לפני שבועיים הלכתי למסעדה ישראלית בלוס אנג'לס ושני חבר'ה צעירים הסתכלו עלי ושאלו אם אני אח של ג'וני”.
ומה עם רומן?
"מאז שהתחלתי לדבר עם איתן, רומן נעלם. הוא חשש מהקשר הזה. אני מאוד רציתי להפגיש בינו ובין איתן חייא, אולי באמצעות סקייפ, חשבתי שאולי רומן יבקש סליחה”.
ונראה לך שאיתן יסלח לו?
"יש לו יכולת לסלוח, הוא לא חיה כמו שעשו ממנו. עברו הרבה שנים מאז ואנשים משתנים בחיים. צריך לזכור שהם פעלו בתוך העולם שלהם, עולם הפשע. הם לא הרגו סתם אנשים ברחוב”.
איתן אומר בסרט "גוד בלס אמריקה”, נראה שגם אתה אוהב את ארץ האפשרויות.
"אמריקה נתנה לי השראה, כוח ואמונה בעצמי. כשאני אקבל את האוסקר יום אחד, אני אגיד בנאום התודה, 'תודה רבה לאמריקה' על שנתנה לי הזדמנות להגיע לאיפה שאגיע, ותודה רבה לאמא שלי, שנמצאת שם למעלה”.
