אהובתי, איתך אני טובע באוקיינוס של געגועים
את במדינה אחרת, ציפור אדם באופק הרחוק. בין ייאוש לתקווה אני מתפלל שתבואי, ובכל יום שעובר - מתאהב עוד יותר
אני מצייר קו ישר על המפה, הוא מחבר ביני לבינך, והוא חוצה מדינות, הרים ונחלים, ולפתע המרחק בינינו נעלם. אני חולם על הרגע שבו אראה אותך שוב, כשתבואי לאסוף אותי משדה התעופה עם החיפושית הקטנה שלך, ואני אחבק אותך וארגיש את החום שלך מתפשט בכל גופי. אני חולם על הרגע שבו אוכל שוב לגעת בשפתייך ולראות אותך מביטה בי במבט הזה שקורא אותי ויודע בדיוק מה אני מרגיש גם בלי מילה.
את תחייכי אלי, כי את תמיד מחייכת
אני רוצה להרגיש את השקט שתמיד עוטף אותי בכל פעם שאני איתך. ואת תחייכי אלי, כי את תמיד מחייכת. אני לא זוכר אותך אף פעם עצובה, ואני אחייך בחזרה, כי מאז שנכנסת לחיי אני פתאום מאושר יותר, וטוב יותר, ורגוע יותר.
את יודעת שאני צוחק אחרת כשאני מדבר איתך? אני לא זוכר שאי פעם צחקתי כך, גם לא בילדותי. ואני תוהה אם לכל האנשים בעולם יש צחוק מיוחד כזה ששמור רק לאהבה האמיתית שלהם, והם יצחקו כך רק כשיפגשו את אותה האהבה. ואולי זה הוא סימן מיוחד שאומר לך שהיא ה-אחת.
רוח של חורף כבר הגיעה ובחוץ קר, וכששקט אני מנגן לך מנגינות געגוע, כי את נמצאת רחוק מכאן עכשיו, ציפור אדם באופק הרחוק. בין ייאוש לתקווה אני מבקש בשקט שתבואי מהר, כי בכל יום שעובר אני מתאהב בך מחדש. אני נזכר בך מביטה בי ורואה קסם בעינייך, כי יש בך משהו שונה, משהו אחר. יש משהו מיוחד בדרך שבה את אוחזת בידי או קוראת בשמי. משהו שנותן לי ברגע אחד לשכוח מכל הצרות והדאגות והפחדים בעולם הזה. ואם לפעמים אני מרגיש פתאום עצוב, או סתם לבד, את תמיד יודעת מה להגיד כדי לגרום לי להרגיש אחרת. האם אי פעם אמרתי לך שאני מרגיש שלם יותר כשאת נמצאת איתי, נכון יותר, אמיתי יותר?
אני רוצה לחבק אותך בלילה רגע לפני שאני נרדם
אני נזכר בך עוטפת בגופך את זכרונות ילדותי ותוהה מתי יחדל להפריד בינינו המרחק. נפשי רעבה אלייך. אני רוצה לחבק אותך בלילה רגע לפני שאני נרדם, ובבוקר יום למחרת להתעורר רק כדי לראות אותך לצידי, מפהקת עייפה. וכשאת שוכבת על המיטה תביטי בי ותלחשי שאני הגבר שלך, ובפעם הראשונה בחיי ארגיש נלהב להיות "הגבר של משהי".
אני חולם על הרגע שהכל יהיה רגיל, שנשב בפשטות בסוף היום על הספה מול הטלוויזיה ונצפה בתוכנית על שום דבר. שנריב מי יזרוק את הזבל ומי ידאג לשלם את חשבונות החשמל. אני רוצה ללכת איתך לסופר השכונתי ולמלא עגלה, ואז נחזור הביתה ואת תכיני שניצלים. הכי פשוט, כמו סיפור האהבה שלנו, סיפור אהבה פשוט.
מה הם השבועות והחודשים לעומת חיים שלמים
עמוק בפנים אני יודע שהיום הזה עוד יגיע, ולמרות שלפעמים קצת קשה לי כל הלבד הזה והגעגוע, יש בך את הכוח לגרום לי להאמין שיהיה בסדר. ועד שהיום הזה יגיע, אני נזכר ברגעים שלנו יחד, בכל אותם הרגעים שהנשימה שלנו נעצרה, בכל אותם הרגעים שהרגשנו בני מזל שיש לנו זה את זה והלב התמלא באושר. אז מה זה כבר השניות הדקות והימים, מה הם השבועות והחודשים לעומת חיים שלמים.
אהובה, אלו ימים רגועים, ימים שבהם שום דבר לא יכול לגעת בנו, שום דבר לא יכול לפגוע. אני כותב לך את המכתב הזה, את בטח שוכבת עכשיו במיטה שלך, מביטה אל השמיים מבעד לחלון ורואה כוכב אחד נוצץ, זה הוא אותו הכוכב שהצבעתי לך עליו בלילה ההוא במדבר, אותו הכוכב שהיה עד לאהבתנו. איך לחשתי לך שלא משנה היכן נהיה בעולם וכמה אוקיינוסים וקילומטרים יפרידו בינינו, תמיד נביט באותו הכוכב. איך נסענו יחד בחיפושית שלך ואת נרדמת על כתפי והתחננתי שהדרך לא תסתיים לעולם ושהלילה לא יגמר. איך זמזמתי לך שיר אהבה, איך הבטחתנו שלא נוותר.
הגעגוע הוא הסימן הברור לאהבה, ואיתך אני טובע באוקיינוס של געגוע.
זה סיפור אהבה פשוט. תמיד חשבתי שאהבה זה דבר מסובך עם מילים מפותלות ותיאורים שמעולם לא נכתבו. אבל איתך למדתי שאהבה זה דבר פשוט ואמיתי. איתך למדתי שאהבה יכולה להיות נעימה, רכה ומלטפת.
זה סיפור אהבה פשוט, סיפור עלי ועלייך ועל השחר שפתאום הפציע בחיי, ובאופק נראה שבריר של אור שמעיד על תקופה יפה שתגיע. השקט קצת תעה בדרך, קצת התעכב, אבל עכשיו הוא כאן. אני מתעורר באמצע הלילה מגעגוע ומחכה לרגע שאראה אותך שוב, אותך שאהבה נפשי.
לפנייה לכתב/ת 
