שובה של הבורלסקה

באיחור לא ממש אופנתי של בערך עשור, החליטה כריסטינה אגילרה שגם היא רוצה להיות כוכבת קולנוע. הבלו פרינט העלילתי המוכר של נערה מעיר קטנה שמנסה לפרוץ ולעשות את זה בגדול בבריכה של הגדולים כבר נטחן לעייפה (כן, כולנו ראינו את "חופשיות על הבר" 800 פעם), אבל בבכורה הקולנועית של אגילרה יש דווקא משהו מסקרן.

הסרט הראשון שלה, שיוצא החודש בארה"ב, נקרא "בורלסק", או בעברית תקינה - "בורלסקה", והוא מתאר את צעדיה הראשונים של זמרת אלמונית מחור אלמוני במועדון המתמחה באמנויות הבורלסק הסקסיות. מעבר לעובדה שמככבים בו שמות גדולים כמו קריסטן בל, סטנלי טוצ'י ושר - שמתקמבקת פה אחרי שנים של הפוגה מהמסך - הוא מתחבר לטרנד ששוטף את הוליווד ועולם האופנה בשנים האחרונות בצורה שקשה להתעלם ממנה, ואין ספק שמלבד האוקטבות המטורפות של אגילרה, מחכה לנו גם תענוג צרוף של תלבושות מרהיבות.

לא מספיק רק להתפשט. דיטה וון טיז 

חשיפה קצרה

שורשי הבורלסק נטועים אי שם במאה ה־19, כשתרבות התיאטראות והמועדונים החלה לטפח את אמנות ה... ובכן, אין דרך אחרת לקרוא לזה - הסטריפטיז. מדובר בימים שבהם חשיפת קרסול או מרפק נחשבה לפורנוגרפיה, והגברות

 הנכבדות שעסקו במופעי הוודוויל הססגוניים עטו על עצמן גרביונים עתירי אבנים טובות ומחוכים שכיווצו את מותניהן לגודל של אפון, והתהדרו במניפות נוצה יפהפיות שמדי פעם העניקו הצצה לאיזה שבריר של ירך חשופה.

מה שחשוב במופעים המפתים הללו הוא לא כמה עור חשפת, אלא כמה דקדנטית, מרמזת וקריאטיבית את. הבנות נדרשו לשלב ריקוד, סטריפטיז, הומור והמון זוהר במופע שלהן, וכל ההתנהלות הייתה תמיד על גבול הגרוטסקה וההגזמה. מועדונים כמו מולן רוז' האגדי הפכו את אמנות הבורלסק לאחד הדברים הסקסיים, האופנתיים והנחשקים ביותר, הן מבחינה בידורית והן מבחינה אופנתית. אותן נשים היו לאלילות בעיני הגברים, והן זכו להערצה חסרת תקדים בשל המשיכה ההמונית שהייתה למופעים הללו. לא סתם ניקול קידמן קפצה על ההזדמנות לגלם את סאטין בסרט "מולן רוז'", אותה בורלסקה נחשקת שסובבה את העולם על אצבע אחת - קידמן הבינה את הכוח של הדמות ואת האפשרות לקאמבק מפואר בזכות תפקיד כזה.

מעבר לים

המעבר של הבורלסק מאירופה לארה"ב בתחילת המאה ה־20 שינה את אופי המופעים: תחילה הם היו סאטיריים, אחר כך עברו לעסוק בקומדיה נמוכה ולבסוף, עם התמורות החבריות של שנות ה־30, הם התמקדו בעיקר בסטריפטיז - והפעם על אמת.

הקאמבק

במחצית השנייה של המאה ה־20 היו יותר מדי מהפכות, תהפוכות ובלגנים מכדי להשאיר מקום למופעי בורלסק. מי שחפץ לחזות בבחורות מתערטלות נהג ללכת למועדון החשפנות הקרוב לביתו, כשאת השואו והגלאם שמרו בעיקר ללאס וגאס. במהלך שנות ה־90 החלו שוב לצוץ ברחבי ארה"ב אמניות בורלסק עצמאיות. הן העלו מופעים אישיים וקטנים שהיו הומאז' לתצורה המקורית של הבורלסק, ושילבו אסתטיקה מודרנית עם הפנים למאה ה־21.

מופעי הבורלסק המודרניים משלבים אף הם סטריפטיז, קברט ופיתוי מהזן הישן והטוב, אבל יותר מאי פעם הבורלסק מתמקד באופנה - רצוי יקרה ועשויה לעילא. אמנית הבורלסק המצליחה ביותר בעולם כיום היא דיטה וון טיז, שהמופעים המרהיבים שלה (היא שוחה עירומה בגביע שמפניה ענקי) וחוש האופנה החד והבלתי מתפשר שלה הפכו אותה לאייקון אופנה, לחביבת המעצבים ולדיירת קבע בשורה הראשונה של כל התצוגות הנחשבות בעולם. וכשג'ון גליאנו ומארק ג'ייקובס רוצים להיות חברים שלך ולהלביש אותך, את יודעת שאת עושה משהו נכון.

איך להשיג את המראה?

אין ספק שההחלטה לאמץ את מראה הבורלסק אל ארונך הפרטי דורשת מחשבה. מלכתחילה ברור שבכל מה שקשור לבורלסק, הקו בין מציאות לתחפושת הוא דק ועדין, והקו בין סקסי לטראשי מטושטש אף יותר. אף אחד לא מצפה ממך להתחיל להסתובב עם גדילים מחוברים לנעליים, או עם מדבקות פטמה נוצצות שימוקמו באזורים אסטרטגיים ומחוכים שישברו לך צלע. החכמה היא להתחקות אחר הקווים המנחים ולהתאים אותם לתקופה שבה אנו חיים - למציאות היומיומית של חייך ולסגנונך האישי.

מה אסור ומה מותר

המפתח ליישום אופנת הבורלסק הוא גזרות חובקות גוף. אין שום דבר רפוי או משוחרר כאן, רק שעוני חול סקסיים ומקומרים. בסוף המופע אמניות הבורלסק אמנם לא לובשות כמעט דבר, אבל במהלך המופע ומחוצה לו (שהרי הן חיות

 ונושמות את הסטייל המדובר מסביב לשעון) הן מקפידות על שמלות בעלות סילואטים מאוד מחמיאים והדוקים, ומחוכים הם תמיד עניין מבורך.

אם את לא בעניין של להרגיש כמו סקרלט או'הרה, בגד גוף סקסי - מתחרה שחורה או כזה המעוטר בהדפס טרנדי וסקסי - יעשה את העבודה, בעיקר אם תצוותי אותו לחצאית עיפרון נפלאה או למיני פליסה קטנטן. אחד החוקים החשובים ביותר בעולם הבורלסק הוא: אין כניסה למכנסיים! הבלטת החזה היא גם אבן יסוד של הבורלסק, אז דאגי להצטייד בלבנים שידגישו את נכסייך. רצוי שגם אלה יהיו נאמנים לסגנון שבחרת לעצמך ויתאפיינו בשובבות מחד ובסגנון וינטג'י מאידך.

מבחינת חומרים וצבעוניות, הנטייה הטבעית היא כמובן לכיוון השחור, לעתים עם נגיעות נוצצות ומטאליות, אך גם ורוד ואדום הם צבעים חביבים על הז'אנר. תחרה, סאטן, ברוקד ושיפון הם הבדים הפופולריים בסגנון הזה.

לאקססוריז תפקיד חשוב ביצירת המראה המבוקש, שכן נערות הבורלסק אוהבות שואו־אוף. מה שדרוש לך הוא "סטייטמנט פיס" - תכשיט גדול, ססגוני ונוצץ שקשה להתעלם ממנו. הסגנון צריך לנטות תמיד לכיוון הווינטג' - עדיים מלכותיים ואף מוגזמים שיש להם נוכחות חזקה ונשזרים בהם מספר חומרים, כמו אבנים טובות, פנינים, תחרה, פאייטים ומתכת.

הטאץ' הסופי הוא כמובן הנעליים, ולכל מי שנטועה עמוק בכפכפי האצבע שלה - החדשות אינן טובות. הבורלסק לא מאפשר לך לנעול שום דבר פרט לנעלי עקב, רצוי כאלה שיש בהן קריצה לעולם הפין־אפ - כלומר עם מפתח פיפ־טואו בקדמת

 הנעל. אם הן יכולות לרקוד ולהתרוצץ על הבמה בתשעה אינצ'ים, גם את יכולה להתאמץ. המגוון נע בין נעליים שחורות וסקסיות בשילוב תחרה או עור נחש לבין נעליים במראה רך ושובב יותר, בגוונים שונים של ורוד, בזיקה לשנות ה־50.

טיפ אחרון ודי..

בסופו של דבר, המפתח ליצירת המראה טמון בביטחון העצמי שלך וביכולת להימנע מהמלכודת המתבקשת של תחפושת המשרתת הצרפתייה. כמו שמייקל קורס ונינה גרסייה אומרים תמיד למעצבים ב"פרויקט מסלול": צריך לדעת "לערוך" את המראה שלך. אם מילאת אחר כל החוקים, אך כשאת ניצבת מול המראה את מרגישה שאת בדרך למסיבת פורים, אל תהססי להוריד מעצמך משהו. תכשיט אחד פחות, פאייט אחד פחות ונוצה אחת פחות יכולים לעשות את כל ההבדל. חשוב גם לאמץ את הגישה הנכונה ללוק הבורלסק, שמתאפיינת בסקסיות שרחוקה מלהיות בוטה, "אין יור פייס" ונמוכה. יש משהו מלא הומור ואפוף נוסטלגיה בכל מה שקשור לבורלסק, ואם תיכנסי לסטייט אוף מיינד הזה, את והאאוטפיט שלך תהיו בלתי ניתנים לעצירה.