שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זוגיות קרה
    מארק לאנגן ואיזובל קמפבל מילאו את הבארבי בקהל נלהב, שיצא קצת מאוכזב. היא היתה סטטית ונטולת אנרגיות, בעוד שהוא חימם קצת את האווירה עם שירתו חדורת האמונה


    היה קר מאוד אמש (ג') בכניסה לבארבי בתל אביב, והעמידה הממושכת בתור המפתיע באורכו בכניסה להופעה של איזובל קמפבל ומארק לאנגן לא עזרה בהפשרה. הגוף השתוקק לחמימות, חולפת ככל שתהיה, שוודאי מצפה לנו בתוך הבארבי, לא רק בזכות המיזוג שבתוך המועדון, אלא גם בזכות המוזיקה של קמפבל ולאנגן, מוזיקה נעימה, מנחמת, מחבקת, חמימה.

     

    ההפתעה הגדולה של הערב הכתה כבר בהתחלה: כל הכרטיסים נמכרו, והבארבי המה אנשים. קיוויתי שגם המופע עצמו יפתיע לטובה. בשלושת אלבומיהם, הדינמיקה המוצלחת בין הקול הנמוך והצרוד של לאנגן האמריקאי לקול העדין והמרחף של קמפבל הסקוטית מצליחה לא פעם לחלץ ניצוצות, גם בשירים בינוניים - ויש בקריירה המשותפת שלהם יותר שירים בינוניים ממעולים.


    טובים השניים מן האחד? לאנגן וקמפבל בבארבי (צילום: דודו אזולאי)

     

    הדינמיקה והעניין האלה מושגים לא פעם בזכות הקלטה מצוינת ועבודת אולפן טובה - דברים שקשה לשחזר בהופעה חיה. בכלל, הופעה חיה לא אמורה לשכפל את ביצועי האולפן אלא לטעון אותם באנרגיה אחרת, לרענן אותם, להחיות אותם. לאנגן ידוע כפרפורמר סטטי, אבל כובש, ששר בעיניים עצומות ובריכוז ומצליח להפנט את מאזיניו. קמפבל הייתה תעלומה, ועם עלייתם לבמה נפתרה התעלומה כמעט מיד. והפתרון לא היה מזהיר.

     

    עומדת ושרה

    מה אפשר לומר על קמפבל בהופעה? ובכן, כן, היא עמדה על הבמה ושרה. וזהו, בערך. אין לה קול גדול, היא לא כותבת שירים גדולה (היוצרת העיקרית בצמד היא קמפבל, ולמרות הדומיננטיות הווקאלית שלו, לאנגן הוא כמעט "אמן אורח" מבחינת חלקו ביצירה), ואמש הסתבר שהיא גם לא פרפורמרית גדולה. 


    קמפבל. קפואה במקום

     

    למעשה, היא גם לא צ'לנית גדולה, אף על פי שקטעי הצ'לו הבודדים שלה היו יפים, אך הם בלטו בעיקר כי הם פינו את הבמה לקול הגדול של לאנגן. בשאר הזמן קמפבל נשארה סטטית, שרה קול שני נעים מאוד אבל נטול כל אנרגיה, תשוקה או כוונה מינימלית, לא הישירה מבט לקהל, בקושי אמרה חצי מילה, ונראתה בעיקר עייפה.

     

    זה היה המופע האחרון ברצף ארוך של הופעות באירופה וארצות הברית, ואולי זו הסיבה להופעה הדלה של קמפבל. גם כשהקהל, הנלהב בלאו הכי, ניסה לעורר אותה ולהזרים אליה חשמל (קמפבל מרימה טמבורין? הקהל מריע. קמפבל שורקת? הקהל שואג. קמפבל מנגנת שני תווים על הצ'לו? הקהל יוצא מגדרו), לא היה נראה שיש תגובה מהצד הסקוטי.


    לאנגן וקמפבל על הבמה. אין איזון

     

    איך אומרים פרשני הכדורגל? מלבד ביצוע סולו יפה אך אנמי ל-"Saturday's Gone", היא לא ממש הגיעה למשחק היום, ושחזרה פחות או יותר כל שיר בגרסת האולפן שלו - רק קצת יותר חיוור.

     

    המשיך בשלו

    לאנגן, מצידו, לא נתן לכל זה להפריע לו. גם במופעים עם ה-"Gutter Twins" ב-2008 וגם במופע הסולו שלו בתחילת השנה בזאפה, כשקיבל מהקהל מנה גדושה של אהבה והתלהבות, הוא לא זז כמלוא הנימה מעמדת המוצא הקבועה שלו: אוחז במעמד המיקרופון ביד ימין ושר בעיניים עצומות. את האנרגיה הוא לא מחזיר לקהל בהשתוללות ובזינוקים, אלא בשירה חדורת אמונה, בהגשה אינטנסיבית ומרעידה.

     

    התשואות המוצדקות ביותר אמש הגיעו כשלאנגן שב לבמה, אחרי שפינה אותה לקמפבל למספר שירים, ופתח שוב את הפה ב-"Back Burner". רעד עבר בקהל, וזה היה הרעד לו חיכינו כל המופע. לו היה זה מופע באולם ישיבה הגון, אגב, סביר להניח שהחווייה הייתה משתפרת פלאים.


    חימם את האווירה. לאנגן

      

    הגאולה היחסית הגיעה בהדרן בן ארבעה שירים, שערבב יפה בין שני שירים מצוינים של הצמד, קאבר נהדר ל-"Ramblin' Man" הקלאסי של האנק ויליאמס, וביצוע לשיר יחיד מקריירת הסולו של לאנגן.
    הדינמיקה בין השירים השקטים והקצביים פעלה מצוין, הלהקה קמה לחיים עם ביצועים לוהטים של שני הגיטריסטים, ומשהו כאילו התעורר סוף סוף אפילו בקמפבל. ובדיוק אז, כשהערב התרומם, זה נגמר בחטף. נשפכנו אל הקור, ידיים בכיסים, בלי שצמד הפרפורמרים יגיד מילה אחת לקהל (הגיטריסט המצוין הודה לכולם בשמם).

     

    בחוץ חתמו קמפבל ולאנגן על דיסקים, ומזל שהם לא הבינו עברית, ושמעו שאחד מידידיי ניסח היטב את התחושה: זאת לא הייתה הופעה רעה, אבל מארבע ההופעות של לאנגן בישראל בשנים האחרונות, זו הייתה החלשה ביותר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "זוגיות קרה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאנגן. הציל את העניינים
    צילום: דודו אזולאי
    קמפבל. גם הצ'לו לא עזר
    צילום: דודו אזולאי
    7 לילות
    מומלצים