מה רוצה התולעת? מחפשת ציטוט

לפני כחודש התפרסמה ב"ניו יורק טיימס" (העיתון שקורא "פנאי פלוס" בסאבוויי) כתבה שקובעת שבקולנוע האמריקאי אין יותר משפטים מצוטטים. מסתבר שיש פחות ופחות "פרנקלי מיי דיר, איי דונ'ט גיב א דאם", והרבה יותר ראיין סיקרסט. אז החלטנו לבדוק מה המצב בקולנוע הישראלי: האם היו משפטים מצוטטים ועכשיו כבר אין? האם הכתיבה השתנתה? אולי אנחנו השתנינו? האם שוב הטלוויזיה והאינטרנט הם החשודים המיידיים? זימנו את אבי נשר ("הלהקה", "סוף העולם שמאלה"), רשף לוי ("איים אבודים", "אהבה קולומביאנית"), דרור שאול ("מבצע סבתא", "סימה ועקנין מכשפה"), אהרון קשלס ("כלבת") ועוזי וייל ("החמישייה הקאמרית", "הרצועה"), חמישה במאים ותסריטאים שאוהבים קולנוע וחלקם אף הספיקו להשחיל לתוכו משפטים שהפכו למצוטטים, ובדקנו איפה אנחנו עומדים.

מה הציטוטים האהובים עליך מהקולנוע הישראלי בכל הזמנים?

לוי: "האמת שאני מת על סרטים ישראליים, אבל אני חלש בציטוטים. זאת אומרת, כמו כולם אני זוכר את 'מה רוצה התולעת? מחפשת חכה', את 'מי מתעסק זה מיקו' ואת 'סבתא חיה מתה', אבל יש הרבה משפטים שאני אוהב ולא זוכר. ב'גבעת חלפון' יש בערך 200 פאנצ'ים מצחיקים ובערך כל משפט שני של פולי שם גורם לי לחייך בנוסטלגיה ולצחוק. לשבי גביזון יש משפטים טובים ב'שורו'. אני לא יכול לצטט, אבל במונית איבגי מציע לרקוד, אם אני לא טועה".

קשלס: "מ'צ'ארלי וחצי' - 'מי מתעסק? זה מיקו' ו'מה עושה התולעת'. מ'חגיגה בסנוקר' - 'תשתעל, הבטטה הגיעה'. מ'מציצים' - 'הפוך, גוטה, הפוך'. את 'גבעת חלפון' אני זוכר בעל פה, ומ'אלכס חולה אהבה' יש את 'המורה והמורה, מה אתם עושים פה?'.

שאול: "יש המון. אחד שעולה לי כרגע: 'שעה אני מחפש את הים!', שאומר שייקה לוי בסרט 'גבעת חלפון אינה עונה'. לטעמי זו אחת הקומדיות הכי טובות שראיתי. אם אני נופל עליה אפילו בטעות, תמיד אני נשאר עד הסוף. הגששים מצחיקים אותי עוד מילדות. הם פשוט אגדה".

"יבוא לך, אל תדאגי, יבוא לך". "מציצים"

וייל: 'יש, אבל זה לא תפס אותי. מעולם לא מצאתי את עצמי משתמש בשיחה בקאץ' פרייז של דמות".

נשר: "אני לא מאוד חזק בציטוטים, אני זוכר דברים בצורה ויזואלית".

מה המשפט שלך שהכי הרבה מצטטים בפניך?

נשר: "'זה הסולו שלי' מתוך 'הלהקה', 'לבן', שזה לא משפט אבל אנשים זוכרים את זה, ופעם אחת בראיון הפריעו לי עם 'רואים לך את הסבון, יא סבא'".

לוי: "אני לא עסוק בדברים שכתבתי פעם. אני חושב שב'הבורר' תפס ה'כן כן כן כן', ועוד כמה משפטי מפתח. אני יודע ש'אהבה קולומביאנית' סיפק להרבה מסטולים משפטים שהם יכלו לחזור עליהם כל הדרך לפינוי באמבולנס אחרי מנת יתר. לניר לוי יש כמה משפטים טובים כמו 'לא סופרים הריון מסקי'. אבל אני הכי אוהב את המשפט 'אבא זה כמו... אבא זה כמו אמא, רק שנותנים לו כבוד'. כל מי שגדל בבית עם אבא מזרחי יבין מיד מה מצחיק פה ולמה זו מין אמת כזאת שלא נעים להגיד אותה. בבית שלי, לדוגמה, הילדים לא הבינו".

"שעת השין היא עשרה לארבע אפס אפס". "מבצע סבתא"

דרור, אני חושבת שהמשפט הכי מצוטט שלך הוא "סבתא חיה מתה". אתה גאה בו, או מצטער שדווקא הוא זכה לתהילה?

שאול: "אני שמח, למרות שלא היה לי מושג. כבר היה שלוש בלילה בדירה בג'ורג' אליוט 12, אליה פרצו ארבע שעות לפני, המחשב קרס ואני הייתי עם דדליין של הגשה למחר. עברתי על התסריט פעם אחרונה ופתאום ראיתי את הרפליקה הזו "סבתא אסתר מתה", וחשבתי לקרוא לה חיה, כי בסוף המשפט היא מתה. לא דמיינתי שזה יצחיק כל כך. על הדף זה לא מצחיק. אבל למזלי השחקנים עשו את הסרט. משפטים אחרים שהיו: 'טוב, אז חשוב שברגעים האלה תהיה חזק' של רמי (הויברגר - א.א), שגם הפתיע אותי בתגובות מהקהל. וגם 'מאה מטר יש רק דרך אחת לשחות כדי לקבל מדליה: אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר' - שאגב, לא אני המצאתי אלא מורה לספורט בדרום, שאם איני טועה שמו היה אליהו. והיה גם 'רק שלא תגמור לנו כמו מוטי בננה בציריך' - שעד לרגע זה לא ברור מה בו תפס את הצופים. השיא היה שבאמצע הקרנת לקוח בפרסומת של פלאפון שביימתי, מתקשר אליי חייל בן 18 בקורס בגל"צ ויש לו תרגיל בתחקיר והוא חייב תוך ארבע שעות לדבר עם מוטי בננה. דקות ארוכות הסברתי לו שאין כזה בחור, שהמצאתי הכל, אבל הוא לא ויתר. אחרי התעקשויות רבות נזכרתי שאכן היה איזה סיפור עם מישהו בשם 'בננה', שעכשיו באמת אין לי מושג איפה הוא חי. אבל החייל הזה איתר אותו תוך שלוש שעות ודיבר איתו. אני מקווה שקיבלו אותו ליחידה".

אפשר לכתוב משפט מתוך ידיעה שהוא יהפוך לקאץ' פרייז, מעין קאץ' פרייז בהזמנה?

לוי: "אפשר. לפני שנים כתבתי ל'חלומות בהקיציס', אבל מכיוון שזאת היתה תוכנית בלי תקציב, היו מזמינים אותי לפני תחילת כל עונה לשתי פגישות והייתי מביא שורה של בדיחות חוזרות בשביל כל העונה. משפטים כמו 'זה לא סקורסזי', ו'אל תגיד שמן, תגיד ממלא נפח גדול במרחב שכולו שומן'. הייתי מביא כמה כאלה בכל פעם וזה היה כמו מפגש רפואי, כי קומיקאים הם חסרי ביטחון כרוניים, ואני הייתי יושב שם כמו סוחר סוסים ואומר להם, 'זה עובד, אני אומר לכם במאה אחוז, זה עובד'.

"נראתם שניים עשרה דרעקס. אחד אחד דרעק". "הלהקה"

נשר: "אי אפשר ואסור. לכתיבה יש מקצב פנימי וצריך להיות נאמן לדמויות ולטון הכתיבה. אומרים על קישון שידע בדיוק באיזו שנייה הקהל יצחק. יש לי סיפור על זה. 'השועל בלול התרנגולות' של קישון צולם כשאני צילמתי את 'הלהקה' באולפני הרצליה. היינו זבי חוטם, קראו לי ולגידי 'הבחור הגבוה וזה שמדבר דרך האף' (נשר וגוב, בהתאמה. א.א). איציק קול, שהפיק את שני הסרטים, הביא את קישון שיסביר לי איך מעמידים סצנה, והוא הסביר לי איך אתה יודע שהקהל יצחק ויכול לתזמן את זה עם סטופר. הוא היה אלוהים בשבילי, אבל אני לא כתבתי פאנצ'ים. הקשבתי לו, אבל עשיתי מה שנראה לי. שני הסרטים יצאו, 'הלהקה' היה הצלחה ו'השועל' היה כישלון. כאב לי מאוד עליו והתקשרתי אליו ובטמטום של בחור צעיר אמרתי לו, 'תשמע, ראיתי את הסרט והוא לא כזה רע'. הוא אמר לי 'אל תתנשא עליי, איש צעיר', ואז הוסיף שזה היה הסרט האחרון שלו ושהוא לא יעשה יותר סרטים. שאלתי אותו למה והוא ענה, 'ראיתי את הסרט שלך והוא די לא רע, אבל אני לא יודע לכתוב ככה, כנראה שהכתיבה השתנתה וכנראה שהכתיבה שלך תהפוך לנורמה'. והוא באמת לא עשה יותר סרטים. זו היתה תקופה שהכתיבה בקולנוע הישראלי השתנתה מתיאטרלית לדיבורית. סיפרתי את הסיפור הזה כדי להבהיר שכל אחד כותב כמו שהוא כותב".

שאול: "בשלב הכתיבה הרעיון הוא לנסות להגיע ליצירה שלמה ככל האפשר, אפקטיבית ומשפיעה, שבסופו של דבר אינה נמדדת בכמות הציטוטים, אלא בחוויה הרגשית איתה הצופה הולך הביתה בחזרה לחיים. כשאני כותב, אני מניח או מקווה שמשפט כזה או אחר יהיה מצחיק ובודק אותו עם שחקנים. אבל המטרה אינה שיהפוך למשפט מצוטט, אלא שיצחיק. אחר כך יש הפתעות, כשדווקא משפטים שהיו אפורים הופכים למצוטטים. בפרסומת למקדונלד'ס שביימתי עם נשיא ארצות הברית, עבדתי על התסריט עם אנשי הקריאייטיב של 'יהושע' וניסינו למצוא שמות שאנשי הסי.איי.אי לא יצליחו להגיד בעברית. עדיין היינו המומים כשהמשפט באנגלית ' Shimrit Harari?', שאומר הסוכן לנערה במועדון, תפס כל כך חזק. אחר כך היא אפילו פתחה עמוד פייסבוק עם השם הזה.

מתברר שאין תשובה אחת לשאלה הזו. יש כאלה שיכולים לכתוב משפטים בהזמנה ויודעים שיהפכו לזכירים, ויש כאלה שלא. אולי הקומיקאים יכולים יותר לתזמר משפטים שיצחיקו, אבל זה לא מבטיח להם כניסה לפנתיאון המשפטים האהובים. חלק מהמשפטים האלה נולדו בכלל במקרה ולא היו חלק מהתסריט.

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"