יום לימודים ארוך - טוב או רע לילדים?

טוב לילדים או להורים?

בינתיים, בעודנו שולחים את הממשלה ושריה לעזאזל מפני שהם לא מבינים מהו סדר עדיפויות לאומי נכון, הבה נתבונן קצת ביתרונות ובחסרונות של יול"א, אם תרצו לקרוא לו יום לימודים ארוך, או יח"א, שהוא יום חינוך ארוך ובו לימודים פלוס העשרה.

אין ספק. הפתרון הזה תורם עד מאוד לתעסוקתם של ההורים. קל יותר ונוח יותר להחזיק בשתי משרות מלאות פחות או יותר כשהילדים נמצאים בבית הספר עד שעות אחר הצהריים וגם זול יותר, כי לא צריך לגייס סבתות או מטפלות או צהרונים. אבל ככל שאני מבינה את החוק, הוא לא נועד לטובת המבוגרים אלא הילדים ולכן שווה לבדוק אותו עוד קצת.

מצבנו במבחני PISA מזעזע, אבל אם תקראו קצת מחקרים מן העולם, תגלו שיול"א לא משפר הישגים באורח משמעותי. הנה, בגרמניה נבדק ונמצא שבמדינת בוואריה נרשמו ההישגים הגבוהים ביותר במבחנים הללו ודווקא בה שיעור בתי הספר שמרביצים תורה עד שעות אחר הצהריים הוא הנמוך ביותר. בבריטניה לא נמצא קשר מובהק בין מספר שעות הלימוד להצלחה. יש עוד שלל של מחקרים ששוללים קשר בין הישגים בלימודים לבין התארכות השעות ודווקא מצביעים על כך שהישגים משתפרים כשרמת ההוראה משתפרת והכיתות קטנות, דבר שלא יקרה אצלנו במסגרת יול"א או בכל מסגרת שהיא, כנראה עד לימות המשיח.

כדאי לוותר?

ויש גם מי שמסתייגים עד מאוד מן הפטנט המיועד להשאיר את הקטנים – במיוחד את הקטנים – במצב של ריכוז ועירות ונכונות ללמוד לשעות ארוכות מדי. מורים בכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי מכירים את התופעה: יום לימודים ארוך פירושו גם שילדים נרדמים, בדרך כלל מיד אחרי ארוחת הצהריים וישנים שנת ישרים במקום להרבות דעת. לפיכך, באותם בתי ספר בהם השיטה נהוגה, בדרך כלל מוקדשות השעות האלה להעשרה, במקרה הטוב ולבזבוז זמן – במקרה השגור יותר.

אם כל מה שבית הספר יכול להציע לתלמידיו בשעות המתארכות הוא הזדמנות להתנסות במשחקי קופסה, שיעורי מחול וליטוף חיות, ייתכן שהפתרון הזה אינו נכון במתכונת עליה ויתרה הממשלה השבוע וצריך - אולי בצער - לוותר על הרעיון, לוותר על הקיטורים ולחשוב מחדש.

האם יש מטרות ואמצעים נכונים יותר לחולל שינוי מהותי במערכת החינוך גם בלי יול"א? האם לא כדאי לשוב למשבצת הראשונה של הפאזל הענק ושמו מערכת החינוך ולקבוע בצער שאין ברירה, צריך להקטין כיתות, לשפר ולצ'פר מורים ורק כך לקוות להישגים?

ואחרי כל זה, כמובן, אפשר להמשיך ולקטר על הממשלה, שלא עושה כל מהלך רציני לשינוי בחינוך – אבל לפחות לקטר מן הסיבות הנכונות.