"תפסיקו קצת להתעסק בילדים"

הורות טובה לא קשורה לילדים?

היום נתחיל בשורה התחתונה. במסר, יעני: עצם העיסוק המופרז בהורות ובסוגיות גידול ילדים, במלל ובתמונה, בהארד קופי וברשת, דופק את איכות ההורות שלנו והופך אותה לפחות אפקטיבית, אולי פחות מאושרת.

מסר שני: העמדת הילד באופן עיקרי במוקד אלומת הקשב המשפחתית והסטת המבוגר לשולי המעגל עושה רע לילדים. זה לא ממש מסר חדש, צריך להודות. כך לדוגמה, הקונספט הזה מהווה את אחד המרכיבים היותר שפויים ב"עיקרון הרצף" של לידלוף. עם זאת, גם מסרים ישנים צריך להזכיר, כי אנחנו שוכחים. כהורה, רמת השכחה שלך את האמיתות הפשוטות מתקדמת בקצב מטאורי ככל שחיי הבית מתגלגלים.

זה הרהור כפירה טורדני, אין ספק, אפילו פרדוקסלי משהו. הורות טובה לא קשורה לילדים?

תישארו איתי לדקה. בואו נרשום על הלוח את מה שאנחנו יודעים. הורות טובה אינה מחייבת כל הכשרה מוקדמת, בניגוד להכשרה לקראת תפקיד מקצועי. להיות סלקטור בנמל תעופה מחייב תהליך של למידה והכשרה, אחרת לא תצליח. מאידך, מיליוני זוגות הורים הוטחו אל סיטואציית הילדים בלי ספרים ויועצים, דורות ארוכים, וחלקם הצליחו להפיק צאצאים מתפקדים ומאושרים. אין כוונתנו לומר שהכנה והכשרה מזיקות, חלילה, אלא רק לתזכר שהן אינן חיוניות בשום אופן להגעה לתוצאה מיוחלת.

דבר שני. גידול ילדים היא משימה רב תחומית ובלתי בלעדית. אם נעבור לעברית, הכוונה היא שהורה שמגדל ילד מוצא עצמו עוסק במגוון משימות שונות זו מזו בתוכן וברמת המורכבות – האכלה, קביעת נהלי משמעת, בחירת ביגוד, תמיכה רגשית, ניקיון והיגיינה, קביעת סדר יום חינוכי תרבותי וכן הלאה. לוגית, בלתי אפשרי לו להיות מבריק בכל אחד מהתחומים הללו.

יתרה מכך, משימות הילדים חייבות להשתלב באינספור משימות קריטיות אחרות בו זמנית – תשלום חשבונות, התפתחות אישית וזרזיפי הגשמה עצמית, קיום עבודה מפרנסת כראוי, שמירת שגרת יחסי מין שפויה עם בן הזוג וכיוצא באלה. כל המגוון הזה צריך להתבצע ברמה סבירה או טובה מספיק (כי אי אפשר להצליח בכל, צריך להשלים עם חוסר השלמות, בלה בלה בלה).

מסקנת עבודה: ניסיון למקסם הצלחה בפלח אחד של המשימות (הילדים!) עלול לפגוע בביצוען של המשימות האחרות, יוריד את רמת התפקוד הכללית ובסופו של דבר יחזור כבומרנג וירסק את אותו פלח צר שניסינו להצטיין בו. דוגמא פדגוגית להבהרה: אם זרקת יותר מדי בעבודה ומפטרים אותך, אתה אומלל, מוטרד ואף היסטרי, ואו אז איכות זמן האיכות צונחת כדבעי.

ומה טוב לילדים?

נשאר לי מקום על הלוח? יופי. הילדים. צריך לדבר על מה טוב לילדים. בפעם האחרונה שבדקתי, הילד צריך להתפתח לכיוונו של המבוגר ולא להפך. אי לכך, הראשון צריך ללמוד את עולמו של השני. כיצד ילד לומד "איך עושה פרה?" נחשף לפרה או לחיקוי אנושי גרוטסקי שלה. כיצד ילמד הילד "איך עושה מבוגר?" שוב צדקתם – ישב בצד וייחשף לחיים של מבוגרים. לא ייטול את ההובלה, חלילה. המבוגר ממשיך בענייניו – מתכנן חופשות, קובע זמני כיבוי אורות, בודק אפשרות לעשות רילוקיישן לסן פרנסיסקו, מחליט מה יאכלו לארוחת הערב וכן הלאה. הילדון אמור להשתלב בתכניות הללו ולהגיש את כל העבודות הסמינריוניות בקורסים הנבחרים: "מבוא לדחיית סיפוקים", "סוגיות עיקריות בהתמודדות עם עתיד בלתי ידוע" ובעיקר "להסתדר עם אנשים אחרים - תיאוריה ומחקר".

אי לכך ובהתאם לזאת, האם ייתכן שהורה שהופך צרכן אובססיבי של ספרות הורים, תכניות הורים, אתרי הורים ואפילו, רחמנא ליצלן, פוסטים על הורות, מפספס פה את הפואנטה? האם הוא עובר את המרחק בין ההורה והילד בכיוון הלא נכון?

ילדים גדלים. זו תופעה מרתקת. מנוע פנימי דוחף אותם קדימה. הקטנטן הזה, שלא מוותר על המוצץ? בואו נתערב שעוד ארבע שנים הוא ייפטר ממנו? המתבגרת הבלתי נסבלת ההיא, שמטיחה בהוריה קיתונות ביוב? בגיל עשרים וחמש היא תשנה את הטון, בסבירות גבוהה.

אני לא ממליץ לא לעשות כלום לעולם. אני רק מזכיר את שאולי אנחנו שוכחים במהירות רבה מדי – תחיו את חייכם, קבלו את ההחלטות שמתאימות לכם כאנשים בוגרים, תתנהלו עפ"י מה שמתאים וטוב לכם. בכל מקרה, יום אחד הילדים יצאו מהמשוואה הזו. הם אמורים לצאת ממנה. למדו אותם באופן סמוי ויומיומי איך אדם בוגר מנהל את המתמטיקה של החיים שלו.

ומדי פעם, תכריזו על יומיים נטולי דיונים על ילדים. לא יזיק.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג ומנחה סדנאות וקורסים  בנושאי חשיבה יצירתית והורות. לכל הטורים של גיל ונטורה בערוץ הורים.