שתף קטע נבחר

גופת האם תישרף, על אף התנגדות משפחתה

תושבת השרון ביקשה מבעלה ובתה לפני מותה לשרוף את גופתה ולפזר את אפרה קרוב לביתה. אמה ואחיה התנגדו ופנו לבית המשפט, שקבע: הגופה תישרף, אך האפר ייטמן בקבר כדי שלאם יהיה היכן "להשתטח ולבכות"

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי תושבת השרון תוכל לשרוף את גופתה של אמה - חרף התנגדותם של אמה ואחיה של המנוחה. עם זאת, קבע השופט כי אפרה של המנוחה לא יפוזר כפי שביקשה, אלא ייטמן בבית עלמין, על מנת להקל על ייסורי אמה.

 

המנוחה, תושבת השרון, הלכה לעולמה בשבוע שעבר בבית החולים איכילוב בתל אביב בעקבות מחלה. עם פטירתה הודיעה בתה כי בכוונתה למלא אחר בקשת אמה, שאמרה שברצונה שגופתה תישרף ואפרה יפוזר סמוך לבית בו התגוררה, על מנת שתישאר קרובה ליקיריה. אולם, אמה של המנוחה ואחיה התנגדו לכך - ופנו לבית המשפט בדרישה שייאלץ את הבת לקבור את אמה בבית עלמין, כמקובל.

 

במהלך הדיון ציין השופט משה גלעד יש ישנן שלוש שאלות העולות מן התיק - האם קיים בישראל איסור על שריפת גופות, כיצד יש לפסוק כאשר הדעות בעניין מנוגדות בין בני המשפחה והאם שריפת גופתו של נפטר פוגעת בכבודו.

 

משבר אמון 

בשלב הראשון קבע השופט כי מעדותה של הבת עולה שהאם אכן הביעה מספר פעמים את רצונה להישרף לאחר מותה, וגם בעלה העיד על כך. לעומת זאת, טענו האם והאח כי לא שמעו ממנה את הדברים ומשום כך אינם מאמינים כי המנוחה אכן רצתה בכך. האח אף סיפר כי שמע את הדברים מפי הבת בימים בהם גססה אחותו ממחלתה, ולא היה מעוניין להעלות בפניה את הנושא כדי שלא להבהיל אותה.

 

השופט קבע כי לא מצא כל היגיון או סבירות שהבת והבעל "ימציאו גרסה בלתי נכונה בדבר רצון המנוחה ויטרחו להילחם עליה בבית המשפט". לפיכך קבע כי "במהלך חייה ואף לפני מותה, כשהחמיר מצבה, הביעה המנוחה את רצונה כי לאחר מותה תישרף גופתה ולא תיקבר ואפרה יוטמן סמוך לבית בתה".

 

הוא ציין כי העובדה שאין צוואה כתובה ושסיפרה על הדברים רק לבתה ולבעלה אינם סותרים את מהימנות הראיות. הוא ציין עוד כי על פי עמדת המדינה, לא קיים איסור בדין על שריפת נפטרים, "אף שהצעות חוק להתיר או לאסור את שריפת גופתו של נפטר לא הבשילו לכלל חקיקה".

 

"משפט שלמה" 

בהמשך ציין השופט כי התנגדות האם והאח לשריפת הגופה אינה נובעת מסיבות דתיות אלא, כפי שהעידה האם, משום שהיא רוצה שיהיה לה מקום לבוא ולבכות על הקבר. לכן, קבע בסופו של דבר כי אחרי שהגופה תישרף, על הבת לדאוג לקבור את אפרה של המנוחה "בבית עלמין יהודי בצורה ראויה ומכובדת ולהקים לה קבר ומצבה שניתן להשתטח ולבכות עליו".

 

"זהו מקרה עצוב", סיכם השופט, "קרובי משפחתה של המנוחה שכולם אהבוה והוקירוה, נחלקו

בגישתם בדבר הדרך בה תובא לבית עולמה... אני מקווה שהפתרון אליו הגעתי, מעין משפט שלמה המלך, הנעוץ בהסכמה חלקית בין הצדדים, ייתן מענה הולם לשניהם, ועיקר וחשוב מכל - עושה כבוד אחרון למנוחה. יהי זכרה של המנוחה ברוך".

 

עורכת הדין שרון בכר, שייצגה את הבת, אמרה ל-ynet בעקבות הפסיקה. "מדובר בפסק דין תקדימי, שכן הוא עוסק לראשונה בחילוקי דיעות בין משפחה גרעינית בדבר הדרך הנכונה להתייחס לנפטר ולנושא שריפת הגופה". היא ציינה כי בפסקי דין אחרים, מועטים בנושא, היו המתנגדים לשריפה מקרב המשפחה המורחבת או הממסד הדתי בישראל. עוד הוסיפה כי "השופט מתייחס לנושא האישור לשריפת גופות בישראל והמשמעות של הדבר לכבוד המת, דבר שלא הוזכר בעבר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום:מאיר פרטוש
מתקן לשריפת גופות (ארכיון)
צילום:מאיר פרטוש
מומלצים