שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פילוסופיה והעיר הקדושה
    בסתר, תחת מעטה סודיות, נפגשת מדי שבוע חבורה של אברכים עם מרצים בכירים - ויחד הם לומדים פילוסופיה. רוצים להצטרף? מצטערים, ה"גיוס" בשיטת חבר מביא חבר - למנוע חשיפה

    אברהם הוא אברך שמתגורר בירושלים. הוא נראה בדיוק כמו עוד אחד מאלפי החרדים שחיים בבירה - כולל הכובע והחליפה. שום דבר לא מסגיר את העובדה שהוא בעצם משהו אחר. בין לימוד בבבא קמא לסוגיה בסנהדרין, הוא לומד בסתר עם החברותא גם את אריסטו, קנט ושיפנוזה. חומרים שמוגדרים בעגה הישיבתית כ"מינוּת", כפירה.

     

    אפיקורסים שמאמינים

    מתוך כ-30 אברכים בכולל של אברהם, שבעה מתוכם הם, כפי שהוא שמגדיר, "בעניין". אברהם, כמו כל חרדי בעל דעות "לא קונבנציונליות", זהיר מאוד. אך במגרש הביתי, מול קהל מאזינים סקרן וצמא, מתגלגלים הטיעונים לוויכוחים לוהטים, ודעות מהפכניות ביחס לחשיבה החרדית יתכתשו אלה באלה, הרחק מעין הממסד השמרני.

     

    "הפילוסופיה מאז ומעולם הייתה בתוך עולם הישיבות", הוא אומר, ומבהיר שחיים נחמן ביאליק, והחבורה מוולוז'ין לא המציאו את קיומו של "הספר הנוסף" המוסתר תחת ספרי הגמרא. לדבריו, בישיבות כמו פונוביז' וחברון, השכבה האינטלקטואלית התעניינה בפילוסופיה מאז ומתמיד, בסתר כמובן.

     

    "אנשים שצמאים לידע ותבונה לא יסכימו לחיות בהגבלה וימצאו דרכים להכניס תובנות חדשות אל תוך מסגרת הישיבה הקלאסית. החידוש הגדול הוא", אומר אברהם, "שעכשיו זה קיים בעוד הרבה מאוד ישיבות".

     

    אפלטון במערה

    האם תמיד נאלצו הפילוסופים היהודים לקרוא את אפלטון בחושך? ממש לא: "ב-200 השנים האחרונות, מאז בואה של ההשכלה לעולם, היהדות הלכה ונסגרה", מסביר אברהם. "לא היו לה את הכלים להתמודד עם הרציונליזם של ההשכלה והתגובה הייתה סגירות והחשכה. ביטול כל דעה עצמאית ככפרנית, מתוך הצורך לשרוד. כל מי שהיה בו שמץ של רפורמה, הוחרם מיד. כאילו לא היו הרמב"ם הרציונליסט ואבן עזרא המתריס.

     

    "גם בזמננו אנו, הרב גדליה נדל ז"ל, מתלמידי החזון איש, היה יקיר המגזר, עד שפירסם ברבים מאמרים בנושא תיאורית האבולוציה ומי הוא האדם הראשון, אם היה כזה בכלל. בבני ברק "לא ידעו איך לאכול את זה". קראו לזה דעות אפיקורוסיות. את כתביו עד היום לא מוציאים במלואם לאור".

     

    האברך מזכיר מהפכן נוסף - הרב חזקיהו יוסף שרייבר, שבעשור האחרון הביא לתוך עולם הישיבות שיטת לימוד חדשה, שמעודדת את החשיבה והרציונליזם. "הוא הצליח לפתוח ישיבה, ולאט לאט להתברג בעולם ראשי הישיבות החרדי", מספר אברהם, "הוא מעורר מדי פעם גלים של התנגדויות, ויש ישיבות שאוסרות על תלמידיהם במפורש להמשיך את לימודיהם אצלו, אבל זה לא סוד שהרבנים השמרניים מפחדים ממנו".

     

    אז למה האברכים המתרבים נשארים בארון הקודש ומסרבים לצאת החוצה? אברהם אומר שהתשובה ברורה: "הממסד החרדי תופס אותנו במוסדות", הוא אומר, ואז גם הפילוסוף שבו יוצא לאור: "בכלל, ריאקציה פנימית שאין לה גב יכולה להוביל לכיוונים לא נכונים. שום דבר לא מחכה לנו שם 'בחוץ'. אין לנו עניין להחליף רעות חולות של חברה אחת, ברעות חולות של חברה אחרת, די לנו בזו שלנו".

     

    המדור לחיפוש חושבים

    את אשתו, כמו כל חרדי, הכיר אברהם בשידוך. "היא לא בקטע", הוא ממהר להבהיר. העולם התיאולוגי שסוער בתוכו, כמו לא נוגע לה. תפקידה מתמצא בלשמור על מראית עין של מהוגנות חרדית כלפי החברה שחוץ, וגם להסביר לילד מהחיידר שגילה בספר אמנות של אבא תמונה של מלאך מעורטל ש"זה לא בשבילו".

     

    בביתו, באחת השכונות החרדיות בירושלים, ספרייה ענקית שבה מונחים בערבוביה גמרא ומשניות, "מורה הנבוכים" וכרכים של ליבוביץ, לצד ספרי מיתולוגיה הינדית וחיבורים על האסכולה הווינאית. מכל קצווי העיר מגיעים מתעניינים מהמגזר, להשאיל ספרים וליהנות משעה של שיחה בחברה "משלהם". כמה מאותם עותקים, הפכו זה מכבר לאבודים - לאחר שנתפסו באחת הישיבות והוחרמו מיידית. לקורא הנ"ל, בינתיים שלום.

     

    מדי שבוע מתכנסת החבורה הירושלמית לשיעור בסגנון "השפעתם של אריסטו ואפלטון על הפילוסופיה המערבית". לצד האברכים העבדקנים, מצטופפים על הפוטונים גם מרצים מהאוניברסיטה העברית. מחיצות הביגוד והתרבות השונה כמו נושרות - והתשוקה אל החקר ואל השאלה הופכת למכנה משותף חזק הרבה יותר.

     

    רק לאחרונה גילה אברהם כי גם בבני ברק מתקיים חוג סגור ומצומצם, שלומד פילוסופיה בעיר הקדושה. מדי שבוע, אחד מרבני העיר מארח בביתו חבורה מצומצמת של אברכים ותלמידות חכמים להרצאות ועיונים ב"ספרים אסורים". האווירה חתרנית משהו, וכל דפיקה בדלת מעוררת חרדה, שמא הסוד נגלה. "אנוסי התבונה", כך כינה משהו מהם את בני חבורתו.

     

    חברים סודיים

    לא קל להם למצוא אחד את השני. כמי שרואים את עצמם חרדים מן השורה, האינטרנט הוא אינו הכלי שלהם. החשש הגדול מהכנסת "סוס טרויאני" פנימה הופך את "הגיוס" לשיטת חבר מביא חבר הישנה והטובה. אם יסמכו עליך, תקבל הזמנה - כמו שקיבל אחד המרצים לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. שמרגיש מוחמא מהמחווה.

     

    אבל גם המרצה, מתוך נאמנות לקוד העמימות, מסרב לחשוף את שמו מחשש לפגיעה בבני הקבוצה שבחרה בו כמי שראוי ללמוד עימם. "אני לא רוצה לסכן את השיעור הזה. הוא חשוב לי מדי. מדובר באנשים חרדים שנטועים בתוך ההוויה החברתית הקהילתית. פרסום רק יכול להזיק להם", הוא אומר ואפילו מצליח להשחיל תובנה חז"לית: "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".

     

    הפילוסוף לא מרים גבה אל מול תופעת האברכים החושבים: "זהו עולם שמוקיר ומעריך את הלמדנות - וללמדנות ולחקר, אין גבולות. אנשים לא תמיד מצייתים לכללים שקבעה עבורם החברה, לפעמים הרצון להעמיק ולחקור את 'השאלות הגדולות' של החיים, זה משהו שחזק מהם".

     

    לא "חרדים מודרנים"

    אברהם שב ומדגיש שלא מדובר בחבר'ה שמחפשים בליינות, הדוניזם או פריקת עול. הוא מקפיד להבדיל את עצמו מהקבוצות החרדיות המודרניות, שלדעתו עסוקות במרדף אחר החומר. העוני והמחסור המתמיד שגוזרים החיים בכולל לא מרתיעים אותו: "זה נטו אידיאלים ובוז לנהנתנות ולקפיטליזם".

     

    ובכל זאת, המצב הכלכלי נותן בו את אותותיו: "אם יש לי 200 שקל לנעליים, הם ילכו בסוף על ספרים.

    אני לא מתאפק. יש לי כמויות של ספרים, את חלקם טרם קראתי. הם 'ברשימה' לשנה הקרובה".

     

    ומאחורי החזות האמיצה, יש גם הרהורים על הילד שלא יהיה בשל לחיי המעשה: "יותר חשוב לי שיידע לחשוב, מאשר שתהיה לו עבודה. ולמרות זאת, אני אחפש עבורו ישיבה שתדע לתת לו את שני הדברים - ועדיין תשמור על רמה תורנית גבוהה", אבל לדברי אברהם - זה עדיין לא בנמצא.

     

    אז האם יכול להיות חרדי שגם שואל? למרצה יש תשובה ברורה: "ההתניה של הפילוסופיה כפועל יוצא של אתאיזם היא המצאה מודרנית ושגויה. הפילוסופיה לאורך כל הדורות התקיימה במקביל לדתות. היא יכולה להיות פגאנית, נוצרית, מוסלמית וגם יהודית". אז למה לא חרדית?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    למי יש ספר מתחת לגמרא?
    צילום: ישראל ברדוגו
    סליחה, באיזה מדף ניטשה?
    צילום: ישראל ברדוגו
    אפלטון. גם בשיעור
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים