כשזה מגיע לאחיות שלי, אני פרימיטיבי
החברה מייעדת לאח הגדול את תפקיד השומר והמגונן על אחיותיו, שלא ייצאו עם טיפוסים מפוקפקים. נכון שבסך הכל אם אחת מאחיותיי היתה "מתפרפרת", לא היה לי הרבה מה לעשות לגבי זה, אבל זה לא היה מונע מאחרים לצחוק היטב על חשבוני
בכל הנוגע ליחסים משפחתיים, יש שני סוגים עיקריים של תארים: כאלו שמעידים בעיקר על סטטוס, ותארים שמעידים על תפקיד, כלומר, דורשים ממך לעשות משהו. למשל, התואר "גיס" שייך לסוג הראשון, כי הוא מעיד על המעמד החדש של בן זוגה של אחותך כלפיך ולא דורש ממך לשנות את אורח חייך יתר על המידה. לעומת זאת, התואר "אבא" שנכנס לחיי לא מכבר, הוא דוגמה לסוג השני. להיקרא "אבא" מזמן לך מגוון רחב של חובות ומטלות חדשות שמשנות לך את החיים מן הקצה אל הקצה.
בין שני הקצוות האלו יש תארים שנמצאים איפשהו באמצע, וקשה לשייך אותם לכאן או לכאן. אחד מהם, שאני נושא בגאון שנים רבות, הוא האח הגדול, ולא סתם, אלא אח גדול לשלוש אחיות קטנות!
לא הרבה אחרי אמא, אבא, סבתא, סבא, דודה, ודוד, וקצת לפני סתם אח או אחות, נמצא האח הגדול כתואר שהחברה מייחסת לו תפקיד, שעיקרו לגונן על האחיות הקטנות ובעיקר לדאוג שלא ייצאו עם טיפוסים מפוקפקים. אולי זה נשמע קצת מיושן מצדי לומר דבר כזה, שמריח קצת כמו כבוד המשפחה, רחמנא ליצלן, אבל לטוב ולרע, בחדרי חדרים התפקיד הזה עדיין תופס.
זה כמו לדמיין את ההורים שלנו עושים את זה
התמזל מזלי ושלוש אחיותיי עושות לי חיים קלים כל כך, שלפעמים אני שוכח בכלל שמוטלת עליי האחריות של האח הגדול. קודם כל, אף אחת מהן לא "מתפרפרת" (הפמיניסטיות בטח כבר מחממות מנועים). אחת נשואה, לשנייה יש חבר חדש שהגיע לארוחת ערב משפחתית לפי שבועיים. למרות שלא יצא לי לדבר איתו יותר מדי, מבחינתי הוא עבר לגמרי, ונראה לי שגם אמא ואבא אישרו.
ועכשיו נעבור לשאלה, מי בכלל צריך את האישור שלך? זה הזמן להודות שכמיטב המסורת האשכנזית, בסתר ליבנו אנחנו חושבים אותו דבר כמו הספרדים, רק שאנחנו לא מעזים להגיד את זה, כי הפוליטקלי קורקט מחייב. אז נכון שבאופן הצהרתי אנחנו לא אוהבים להיכנס זה לוורידים של זה או זה לתחת של זה, אבל בינינו, קשה לנו להתאפק.
לגבי השאלה הפמיניסטית הרלוונטית "מה זאת אומרת להתפרפר?! אולי היא חוקרת את מיניותה", אומר שלדעתי הצורך לגונן הוא לא רק תוצר חברתי. ממש כמו שקשה לכולנו לדמיין את ההורים שלנו שוכבים, כך קשה לנו, האחים הגדולים, המחשבה שהאחות הקטנה שלנו היא אשה ככל הנשים.
מעדיפים לראות בנשים הקרובות אלינו יצורים א-מיניים
לא משנה כמה אנחנו נאורים בשגרה, בכל הנוגע לאחותנו הקטנה החלק הפרימיטיבי של המוח תופס פיקוד. ההתחסדות, או יש שתאמרנה אפילו הצביעות, משתלטת עלינו, והתנהגות שנראית לנו לגיטימית בשביל בת זוגנו או עבור שאר נשות העולם נראית לנו פתאום בלתי קבילה בעליל.
בכלל, אני ושכמותי מעדיפים לרוב לראות בנשים הקרובות אלינו יצורים א-מיניים, למעט בת הזוג שלנו. אבל גם היא, רצוי שלא תגזים. אם הן כבר מגלות עניין בבני המין השני, אז שיהיה עניין ענייני ורציני. ואם בכל זאת מיניות היא נושא שמרתק אותן, ברמה המחקרית בלבד כמובן, אז אנחנו מעדיפים, במטותא, לא לראות ולא לדעת.
למזלי, כאמור, האחיות שלי לא עושות לי חיים קשים, לכן יכולתי לשחק אותה כאילו אני הרבה יותר נאור מכל שאר האחים הגדולים בעולם. אבל בינינו, כנראה שזה לא נכון. ולכן, בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לחבר החדש של אחותי שאני שם עליו עין ושאם הוא יפגע בה אז...
סתם, סתם!
לפנייה לכתב/ת 
