שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תם עידן דגן. הלחץ על איראן יוחלף בתקיפה?
    ראש המוסד נפרד עם שובל ארוך של הצלחות חסרות תקדים, אך גם עם שורת אויבים. הוא העביר ליורשו את האחריות הגורלית להכריע בשאלת הגרעין של טהרן. וגם: מה היה יחסו של דגן לסוריה ואלו השפעות היו לחיסול מבחוח?

    אחרי שמונה שנים, בהתרגשות רבה, נפרד היום (ה') ראש המוסד, מאיר דגן, מהאנשים שליוו אותו בשנים האחרונות. מזכירתו הביאה לו בפעם האחרונה את המקטרת המפורסמת ואת נרתיק הטבק, ואחרי שחיבק אותה ואת המאבטח, ליווה אותו האחרון לרכבו. כהרגלו, הוא התיישב במושב האחורי של הג'יפ, ועזב את המטה הסודי, אי שם במרכז הארץ, בפעם האחרונה כראש המוסד.

     

     

    בכך תם למעשה עידן בארגון. דגן מותיר אחריו חסידים מושבעים, אך גם שובל לא מבוטל של אויבים מבין מי שהיו פקודיו. למרות זאת, גם הם אינם חולקים על כך שבמהלך כהונתו, הצעיד דגן את המוסד להישגים מבצעיים שלפני שמונה שנים, אפשר היה רק לחלום עליהם.

     

    היו אמנם גם מקרים שבהם נחשף הציבור לפעולות שהיו אמורות להישאר בסוד, אך אלו - מעטים במספרם - יכולים רק להעיד על נפח גדול מאוד של פעילות, שגם אם לא הסתיימה בהצלחה - לא נחשפה.

     

    התחום העיקרי שבו טיפל המוסד תחת פיקודו של דגן היה הנושא האיראני: הגרעין, החתרנות נגד המשטרים המתונים במזרח-התיכון והתמיכה בטרור. דגן היה מי שהלכה למעשה הציב את איראן בראש סדר העדיפויות של הארגון. ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, אישר רשמית כי המוסד הוא המוביל בנושא זה. מחליפיו בתפקיד, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, לא מצאו כל סיבה לשנות זאת.

     

    אז היכן ממוקמת כעת בציר הזמן תוכנית הגרעין האיראנית, עם עזיבתו של דגן? כבר לפני שנה וחצי, ידע ראש המוסד היוצא לומר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי הרפובליקה האיסלאמית לא תוכל להחזיק בנשק גרעיני לפני 2014. לפי ההערכות כיום, נראה כי התאריך שבו יוכל האיום להתממש עשוי להידחות בשנה או שנתיים נוספות, אפילו אם ניסיונות הסיכול של המערב לא יהיו יעילים דיים.

     

    "שיטת דגן" מול איראן  

    האיראנים מתמודדים עם לא מעט בעיות פנימיות, שמקשות עליהם להתמודד עם טכנולוגיות מורכבות. יש לכך כמה סיבות: סיכול מדיני באמצעות הפעלת לחץ על טהרן, סנקציות כלכליות בינלאומית, בידוד בינלאומי ומניעת ציוד חיוני להתקדמות תוכנית הגרעין, באמצעות סיכול רכש של מכשירים, מתכות ומחשבים מתקדמים ברחבי העולם.

     

    לצד כל אלה, העידו מסמכים שנחשפו באתר ההדלפות ויקיליקס כי תוך ניצול של המתחים האתניים והחברתיים בתוככי הרפובליקה האיסלאמית, נעשה ניסיון לערער את משטר האייתולות ואת ביטחונו העצמי.


    מהומות סטודנטים באיראן. פירצה להחלשת המשטר? (צילום: AFP) 

     

    הלחץ הבינלאומי והמחיר הכלכלי שגובה תוכנית הגרעין מאזרחי איראן, עורר ויכוח בקרב בכירי ההנהגה שם בשאלה האם הקרבת כל אלה כדאית ביחס לתועלת שיניב האטום לשלטונות טהרן. רשימה לא מעט בישראל הטוענים כי דווקא שיטות הפעולה של המוסד בימיו של דגן, יחד עם הלחץ הבינלאומי הגובר על טהרן, ישיגו הרבה יותר מאשר מהלך צבאי.

     

    מלחמה אבודה במרוץ לגרעין?

    לצד אלה, יש גם מי שחושש כי מהלך צבאי מול איראן עלול לגבות מישראל מחיר מדיני וכלכלי כבד, כל זאת עוד מבלי להתחשב באבידות בנפש בעורף. חיזבאללה מחזיק בארסנל רקטות וטילים (כוח אש) שאין כמותו ל-90 אחוזים ממדינות העולם. במקרה של מתקפה על איראן, יצטרפו אליה גם זרועותיה המחשקות את ישראל: חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, ואולי אף סוריה.

     

    כל אלה יחברו יחד למתקפת תגמול על ישראל, כשמנגד חלוקים המומחים האם פגיעה צבאית במתקנים של איראן תוכל להסב נזק ממשי לתוכניתה הגרעינית. מספר לא מבוטל מהם סבורים כי מהלך שכזה עשוי, לכל היותר, לעכב במעט את המרוץ לפצצה, ואינו מצדיק את המחיר הכבד שתשלם בגינו ישראל.


    הכור האיראני בבושהר. עובדה מוגמרת? (צילום: AP)

     

    הנחת המוצא של אותם מומחים היא שכל מדינה שתחליט להצטייד בנשק גרעיני, תוכל לממש את תוכניותיה במוקדם או במאוחר - גם אם תותקף. דוגמה לכך היא לוב, שהצליחה לרכוש בכסף ידע וטכנולוגיות גרעיניות מתקדמות יותר מכפי שפורסם במערב. למרות אותן טענות, סברו פרשנים כי לצה"ל חייבת להיות יכולת ריאלית לתקוף באיראן, למקרה ששם יחליטו לממש את איומיהם.

     

    בין ארצות-הברית לבין ישראל אין כיום חילוקי דעות על העובדות והערכות המידע המודיעיני. ואולם, בוושינגטון לא רואים בגרעין האיראני סכנה קיומית עבורם. עם זאת, בממשל האמריקני מבינים היטב את דאגתה של ישראל מפני פוטנציאל הסיכון הקיומי הנשקף מתוכנית הגרעין של טהרן. האם האמריקנים יתקפו? ההערכה היא כי הסיכויים לכך נמוכים ביותר, בעיקר לנוכח העובדה שארצות-הברית מסובכת כבר בשלוש מלחמות באפגניסטן, עיראק ופקיסטן - שגובות ממנה מחיר כלכלי כבד וחיי חיילים רבים.

     

    היחס לסוריה: בלי מלחמה, בלי ויתורים

    פעמים רבות, ייחסו כתבים מדיניים למאיר דגן עמדות שונות בנוגע לשלום ומלחמה עם דמשק. מה שברור לגמרי, בין השאר ממה שכבר דלף מישיבות הממשלה בזמן מלחמת לבנון השנייה, הוא שדגן סבור שצריך להימנע עד כמה שאפשר ממלחמה עם סוריה.

     

    עם זאת, ישראל אינה צריכה לוותר על אינטרסים חיוניים שלה, בעיקר אלו הקשורים באיום הנשקף עליה מציר איראן-חיזבאללה. מי שיפרש זאת גם כתמיכה של דגן בהסדר מדיני עם סוריה, בתנאים שדורשים בדמשק, עושה זאת על אחריותו שלו. לנוכח הדרישות המוקדמות שקבעו שם במשא-ומתן עם ישראל, צריכים גם בירושלים לדרוש מן הסורים התחייבות מוקדמת לפרק את הברית עם טהרן ולהפסיק לחמש את חיזבאללה.

     

    במוסד, כך אפשר להתרשם, מתייחסים לחיזבאללה, וגם לחמאס, ברצינות רבה. יכולתו של ארגון הטרור השיעי לפגוע בעורף מדינת ישראל, ויכולותם של שני הארגונים להוציא פיגועי טרור, מדאיגות את קהיליית המודיעין הישראלית, אולי אפילו יותר מכוחה הצבאי של סוריה.

     

    זוהי הסיבה שבתקופתו של דגן, תרם המוסד לעיצוב עמדותיהם של ראש הממשלה הנוכחי, וגם של קודמו, שהתנגדו למחיר הגבוה שנדרשה ישראל לשלם עבור השבתו של גלעד שליט. דגן התנגד לשחרורם של 450 מובילי טרור ליהודה ושומרון, מחשש שאת המחיר ישלמו בחייהם ישראלים רבים.

     

    במבט על רשימת המבצעים שיוחסו למוסד בשנות כהונתו של דגן, בולטים חיסוליהם של עימאד מורנייה, מחמוד אל-מבחוח, מוחמד סולימאן ומדענים איראניים. ישראל מעולם קיבלה על עצמה את האחריות על אותן התנקשויות, אולם בחיזבאללה, בחמאס ובטהרן התעקשו בתוקף כי היא שעומדת מאחוריהן. הסיבה לכך נובעת אולי מפני שידוע להם מה שלא פורסם בתקשורת.


    על הכוונת של איראן. דגן בכרזה בטהרן (צילום: AFP)

     

    אין ספק שחיסולו של מורנייה גרם פגיעה חמורה ביכולות המבצעיות של חיזבאללה. עד היום לא נמצא לו יורש ראוי, ולכן חולקו סמכויותיו בין ארבעה אישים שונים. חיסול מבחוח לווה בסערה תקשורתית בינלאומית, שייחסה בין היתר לישראל גניבת דרכונים והציתה משברים דיפלומטיים עם כמה מבעלות בריתה הקרובות.

     

    אלא שכיום, במבט לאחור, נראה כי הנזק המדיני שספגה ישראל היה מינימלי וחולף, וכי יכולתו של המוסד לשתף פעולה עם אירגוני ביון מערביים לא נפגעה.

     

    אחרי שמונה שנים, כשהוא מגיע הלילה לביתו, יכול מאיר דגן להיות מרוצה. כך גם חבורת האנשים שעבדו תחת פיקודו, שהוא חש כלפיהם גאווה גדולה והזכיר זאת בכל הזדמנות. אבל אפילו דגן יודה שהיו למוסד גם כמה כשלונות: הארגון לא הצליח להביא מידע על גורלו של רון ארד וגם לא פרטים מדויקים על המקום שבו מוחזק גלעד שליט. הוא גם לא החזיר את עצמותיו של המרגל אלי כהן מסוריה, ולא איתר מידע ודאי ששפך אור על מה שעלה בגורלם של נעדרי קרב סולטן יעקוב. משימות אלה יועברו כעת לאחריותו של ראש המוסד החדש, תמיר פרדו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאיר דגן. הצלחות ללא מחלוקת
    צילום: עמית שאבי
    תמיר פרדו, ראש המוסד הנכנס
    צילום: עידו ארז
    מומלצים