הכל זה מלמעלה
נכון, נפרדתם, אבל מהרגע שזה קרה את לא מפסיקה להיתקל באמא שלו בסופר, לשמוע את השיר שלכם ברדיו ולראות את השם שלו בעננים. רגע, את תוהה, יכול להיות שזה סימן? ייתכן שהגורל מאותת לך שהוא־הוא הגבר של חייך? אולי, ואולי לא. אז מתי החשיבה המאגית בריאה, ומתי היא מתכון לצרה צרורה? אם הגעת עד לכאן, סימן שגם את חייבת לקרוא את הכתבה
את חושבת עליו בזמן שאת תקועה בפקק באיילון, ופתאום השיר שלכם מתנגן ברדיו.
"זה סימן!", את צוהלת בינך ובין עצמך, ומשוכנעת שכל גרמי שמיים בכבודם ובעצמם הסתדרו בשורה על מנת ללוות אותך בבטחה אל תוך רומן סוער שיוביל לחתונה. אין ספק, נראה שמישהו שומר עלייך מלמעלה.
זה לא שיש משהו רע באמונה או בתקווה, אבל איפה בדיוק עובר הגבול? אותו גבול חמקמק בין ההתנחמות בכך שאולי אנחנו לא לבד ביקום ויש מישהו שעוזר לנו להגיע לאן שאנחנו צריכים בחיים האלה, ובין אשליה עצמית? הרי את בן אדם רציונאלי - האם את באמת חושבת שאלוהים, המלאך גבריאל, או מי שזה לא יהיה פינה מזמנו כדי לפזר לך רמזים בעולם המוחשי? נראה לך שיש לו זמן ללחוש למי שאחראי על הפלייליסט בגלגל"צ מה השיר שלך ושל דודי?
סימן קריאה
"היה לי ברור שאני צריכה להתחתן עם אבא שלך", סיפרה לי אמי תמיד. "זה היה סימן משמיים".
"איזה סימן?", הייתי תוהה בלגלוג. "הופיע עליו חץ ניאון כזה?".
"תצחקי תצחקי, אבל ראיתי אותו בפעם הראשונה כשהלכתי לבקר חברה שלי שעבדה בבנק. קלטתי אותו, עם העיניים הבהירות שלו והשפם, וביקשתי ממנה שתנסה לשדך בינינו. היא לא עשתה בסוף כלום, הקלפטע, כי היא בכלל רצתה אותו לעצמה. קיצר, עבר זמן ושכחתי מזה, ואז יום אחד נשמעה דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח - והופ! הנה הוא. התברר שהוא חיפש את השכנה וטעה בדלת. סימן או לא סימן?".
"אני לא מאמין בשיט הזה", אמר לי חברי הגברי ב' עת ישבנו לקפה השבועי. הוא ניקה את משקפי השמש שלו ביסודיות, כשלסתו קפוצה. מבחינתו, הדיון הסתיים.
"נו, אבל בכל זאת יש כל מיני סימנים כאלה", התעקשתי.
"אלה דברים שאנחנו מייצרים במוח שלנו". הוא התעקש חזרה. "זה משהו שאתה מייחס לו משמעות, אבל זה לא אומר שזה קיים שם. העובדה שמתנגן שיר ברדיו לא אומרת כלום. זה אומר שמישהו שם את השיר הזה ברדיו, ואת שמעת אותו ונתת לו משמעות לחיים שלך".
"אז אתה חושב שבחורות שמייחסות לזה חשיבות הן טיפשות?".
"כן. חד וחלק. אני חושב שאנשים מייחסים לדברים חשיבות כדי להתגבר על דברים עמוקים בחייהם, וזה טיפשי. זו בחירה, לא משמעות".
בזמן שחברי סימן למלצרית שהוא מעוניין בחשבון, חשבתי על הזווית הגברית והרציונאלית הזאת. נכון, ייחוס חשיבות לצירופי מקרים לא מאפיין רק את בנות המין הנשי, אבל נדמה שהתכונות הרומנטיות שלנו הן אלה שגוררות אותנו אל עבר עולם הפנטזיות שיכול להזיק לנו. בזמן שגברים יזהו בדיוק כמונו את הסימנים ונדמה שלרוב אף יפסלו אותם על הסף, אנחנו עלולות לעשות טעות מרה ולהכריע בעקבותיהם את הכף בסוגיות חשובות. האם הראייה הרומנטית שלנו משלה אותנו יתר על המידה?
קרן קוצר, מטפלת בפסיכודרמה (M.A), התגייסה לעשות לנו קצת סדר בראש.
למה לנשים יש נטייה לחפש סימנים כשזה קשור לאהבה?
"כי אהבה ורגשות הם לא רציונאליים, יש לנו פחות שליטה בהם. במצב של חוסר שליטה יש עלייה בחרדה, ובהתאם לכך עלייה בניסיונות להפיג אותה. באהבה אני יכולה לנסות לעבוד על עצמי ועל הרגשות שלי, אבל אין לי כל שליטה על הרגשות של הצד השני. כמו כן, אני יכולה להשקיע מאמצים בחיפוש אחר הגבר שמתאים לי, אך עדיין לא למצוא אותו. זה נושא שאין בו חוקים - מאמץ והשקעה לא בהכרח מבטיחים הצלחה, וכשאין על מה להישען, גם חשיבה מאגית ומיסטיקה זה משהו. בנוגע לאמונה בקשר גורלי, לדעתי זה קשור בין היתר לנטייה של נשים מסוימות לדרמטיזציה - כשהכול נחווה כגדול מהחיים, חד־פעמי, עוצר נשימה, שחור או לבן, וגם להדחקת החרדה - אם הקשר הוא גורלי, אז כביכול אין סיכוי שהוא יסתיים".
יש לתופעה הזאת שם?
"מדובר בחלק מתופעה שנקראת 'חשיבה מאגית', שאנו מכירים משלבים התפתחותיים מוקדמים בקרב ילדים או אצל מבוגרים חולי נפש, שאצלם הגבול בין דמיון למציאות מטושטש. ילדים נוטים להאמין שביכולתם לשנות את המציאות על ידי מחשבה, דיבור או מעשה מסוים: 'אם אני אחשוב חזק על האופניים שאני רוצה, אז אולי מחר הם יהיו שלי', 'אם לא אדרוך על הקווים, אז אמא לא תצעק עליי יותר'. לעתים החשיבה המאגית מתבטאת בהתנהגות
כפייתית וטקסית. הטקס במקרה זה נועד להרגיע ולתת תחושה של ביטחון ושליטה, אך כאשר טקסים אלו נהיים הכרחיים לרגיעה, ולחלופין מוגזמים באורכם ובחזרתם, הדבר עשוי להעיד על התפתחותה של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית".
רגע רגע, אז אם אני חושבת ככה לפעמים, זה אומר שאני משוגעת?
"לא. גם אנשים מבוגרים ורציונאליים נתפסים לפעמים לחשיבה מאגית. אמונות תפלות כמו נקישה על עץ, יריקות למיניהן ('טפו, טפו, טפו') ואפילו הפטרה של 'חס וחלילה', יופיעו כאשר אדם מדבר על נושא שמעורר אצלו חרדה ושאין לו שליטה מלאה עליו, כמו בריאותם או שלומם של האהובים עליו. המשפט מפחית את החרדה ומספק לאדם אשליה שהוא עשה משהו כדי לשמור על עצמו ועל אהוביו מפני גורל אכזר כלשהו. בתקופות של מתח וחרדה יש עלייה בפניות למיסטיקנים או לדת. האמונה שיש כוח גדול ששומר עלינו, בין אם זה אלוהים ובין אם הגורל - מרגיעה אותנו".
בדיוק כמו דת, יש ערך לנחמה שהאמונה מציעה לנו במצבים קשים. בזמן שהמדע כושל בניסיונותיו להוכיח שאין אלוהים והספק חודר ללבנו, נותרת לנו היכולת לנשום לרווחה ולהשתטח על קברי צדיקים, כי "למה לא" ו"במה זה יכול להזיק". אבל החשיבה המאגית שלנו יכולה להתפתח להפרעה ממשית אם לא יודעים איפה לעצור את זה.
אני תוהה לפעמים אם האמונות המיסטיות שלנו יכולות לשכנע אותנו לשווא לחזור לבחור שממש לא מתאים לנו, לעשות טעות שתעכב אותנו בעוד חודש, שנה, שנתיים - והכול בגלל מחשבה מאגית אחת. "הידיעה שרוב הנושאים אינם בשליטתנו הבלעדית היא מפחידה ומשתקת", אומרת קוצר. "בין אם זה בדברים גדולים כמו מוות או פציעה, ובין אם זה במערכת יחסים חדשה - אנחנו יכולים רק להתאמץ לעשות את הכי טוב. למשל, במובן הרומנטי, אני יכולה לנסות להיות כמה שיותר נינוחה בדייט, אבל אין לי שום שליטה מעבר לזה. הבחור יכול בסוף להחליט שאני לא מתאימה לו, גם אם הייתי הכי מקסימה בעולם, דבר שעלול לצער אותי מאוד ואולי אף לגרום לי שברון לב, אבל אין לי שליטה על זה. הרגשות הקשים הללו יכולים לפרוץ בכל רגע נתון ואין לי כל דרך להתגונן מפניהם. אגב, יש אנשים שתחושת חוסר השליטה כל כך מפחידה אותם, שהם יעשו הכול כדי להימנע מכך, גם אם הם יודעים שזה שטויות. הם מעדיפים לחיות באשליה הזאת, כי זה מרגיע יותר מאשר לחיות עם העובדה שגורלם נקבע בידי אחרים".
יש דרך להיגמל מזה?
"השאלה היא אם את בכלל רוצה להיגמל. כמו בכל נושא, הכול תלוי במינונים ובהרגשה האישית. אם זה נעשה במינון סביר ואת מרגישה טוב עם זה - מעולה. אם את מרגישה שאת כל היום מחפשת סימנים, שזה שולט בך ולא את היא זו ששולטת ושאת בחרדה תמידית, זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית. פסיכותרפיה, טיפול קוגניטיבי־התנהגותי או טיפול תרופתי יכולים לעזור במקרה של הפרעות חרדה".
למה? קארמה
אז הבנו שיש דברים שהם מעבר לשליטתנו, ושלא כדאי לנו להיתלות יותר מדי בסימנים החיצוניים - אבל מי אמר שהיקום לא עוזר לנו להתכוונן בהחלטות חשובות? ואולי יש דברים שהם מעבר לצירופי מקרים? במילים אחרות, גם אם אני לא נותנת למחשבה המאגית לנהל את חיי ולהוביל אותי להחלטה כלשהי, האם זה שולל בהכרח את קיומם של הסימנים?
אורה סונסינו, נומרולוגית קבלית ומתקשרת, מעניקה לנו זווית רוחנית לסוגיה הסבוכה.
אז יש כזה דבר סימנים, או שמדובר בצירופי מקרים?
"לפי הקבלה, אין כזה דבר 'מקרה'. אומרים 'רק מ־ה''. כשחושבים על אדם ולאחר מכן הוא מתקשר, זה לא מקרי. אפשר לחזות ולאבחן דברים לפי הסימנים. למשל, יש אנשים שמספרים לי על צירופי מספרים שחוזרים אצלם
בחיים: 'נולדתי ב־5.4, הכרתי את בעלי בתאריך הזה, אבא שלי נפטר ב־4.5' וכו'. הם מסתכלים על המספרים ותוהים למה הם עוקבים אחריהם לכל מקום. ייתכן שהם חוזרים אליהם בגלל משהו שקרה להם בגלגול קודם, ואז אני נכנסת לתהליך התקשור. כל גלגול שיש לנו נשען על גלגול קודם, והדבר נכון גם לגבי סימנים".
ואם אני מרגישה שבחור שנפרדתי ממנו נמצא כל הזמן בסביבה שלי? שיש מלא סימנים מסביב שלא מאפשרים לי לשכוח שהוא קיים?
"אם הקארמה בין גבר ואישה היא אותה קארמה, כלומר יש ביניהם איזשהו קשר מגלגול קודם, אז מבחינה הסתברותית היא תשמע יותר שירים שמזכירים לה אותו, היא תראה אנשים שדומים לו וכו'. היא אמנם נפרדה ממנו, אבל הקארמה לא בהכרח התנתקה".
איך עובדת הקארמה?
"נגיד שהם היו יחד בגלגול קודם, ובקארמה שלהם נקבע שבגלגול הזה עליהם להיפגש ולהיפרד אחרי שנה. יכול להיות שבגלגול הקודם הם היו נשואים, ולכן בגלגול הזה, למרות שהם כבר נפרדו, הוא נמצא בנשמתה וייקח לה יותר זמן להתגבר על כך. זה לא אומר שגם בגלגול הזה הם אמורים להתחתן - יכול להיות שהפעם נקבע שהם רק צריכים להיפגש ולא להיות יחד".
הקושי של הפרידה לא יכול לנבוע לדעתך מדברים אחרים? הרי תמיד קשה להיפרד מאהבה ראשונה.
"יש קשרים שפשוט מסתיימים, אבל יש כאלה שמושפעים מקארמה מגלגולים קודמים. אם מישהי אומרת שהיא לא מצליחה להתנתק ממישהו והיא לא מבינה למה, יש סבירות גבוהה שבאחד מהגלגולים הקודמים הם באמת היו יחד".
וואללה. אז מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה עכשיו?
"אם את מודעת לכך שהייתם יחד בגלגול קודם כלשהו, ובהווה אתם לא מתאימים וזה פשוט לא הולך, את יודעת שייתכן שזה כך כי חווית איתו דברים עמוקים בגלגול אחר. את יכולה להבין שזה לא בגלל שאת אובססיבית שלא מצליחה להרפות. דוגמה נוספת: יש מצבים שבהם את מתעצבנת על בן זוגך בגלל משהו קטן, מאשימה אותו בכל מיני דברים ולא מבינה מאיפה המטען הזה מגיע. יכול להיות שאת פשוט סוחבת משקעים מגלגולים קודמים".
אם כן, חשיבה מאגית, התקפי חרדה, גלגולים קודמים - לא משנה איך תקראי לזה, לפעמים סימן הוא רק סימן. זה אפילו לא משנה לאן הגלגול הנוכחי יגלגל אותך, ההגה נמצא תמיד בידיים שלך. אם קופץ לך לראש סימן, הדבר היחיד שזה מעיד עליו בוודאות הוא שהנושא עדיין מטריד אותך ושאולי את מרגישה שהפינה ההיא עוד לא סגורה. את יכולה ללכת על הגישה המיסטית ולטעון שמדובר באהבה קסומה, ואת יכולה פשוט לחייך לעצמך ולצחוק על צירוף המקרים. לפעמים שירים ברדיו מתאימים לנו סתם כי הם סוג של פסקול חיים. אלוהים הוא בסך הכול די־ג'יי, לא ידעת?
