את תוהה אם את עוד זוכרת את הריח שלו
אבל את יודעת, את צריכה לקום ולהתנער מכל הרגשה, צריכה לנעול את הרגשות שלך אליו בתוך תיבה ולזרוק אותה למעמקי האוקיינוס. כי את הרי יודעת שלחשוב עליו לא עושה לך טוב, כי הוא המשיך בחייו, ואת עוד תקועה בזכרונות
נמאס לך לחייך ולחשוב חיובי, נמאס לך לחייך בחיוך צחור. את פשוט יודעת...
יודעת שזה הולך להגיע, זה כבר מתחיל אחרי הסופ"ש, המחשבות מגיעות במשרה מלאה. עד שחשבת שהנה, זהו, הפסקתי לחשוב, הן חוזרות במלוא הדרן, לפתע יש לך צורך לדעת אם את עוד זוכרת את הריח שלו ואם את מצליחה להיזכר במגע שלו. והפלא ופלא, לא רק שאת מצליחה, את גם חולמת עליו בלילה.
בבוקר את קמה, בלי חשק, רק רוצה להתכרבל בשמיכה שלך ולא לצאת מהמיטה לעולם, "שמישהו יכבה לי את השמש, אני רוצה רק לישון ולא לקום אפשר בבקשה?"
משום מה, איתו הרגשת שזה שונה, הרגשת שזה אמיתי
אבל את יודעת, את צריכה לקום ולהתנער מכל הרגשה, צריכה לנעול את הרגשות שלך בתוך תיבה ולזרוק אותה למעמקי האוקיינוס ככה שלעולם לא תמצאי אותה.. כי את הרי יודעת שלחשוב עליו לא עושה לך טוב, כי הוא המשיך בחייו, ואת עוד תקועה בזכרונות, תקועה ככה סתם בלי סיבה. את הרי יודעת שכשעושים את הצעד, כשנפרדים ממישהו, זה תמיד אחרי שהסתכלת על הקשר משמונה צדדים שונים, את הרי יודעת כי כבר היית שם בעבר, אבל משום מה, איתו הרגשת שזה שונה, הרגשת שזה אמיתי, שזה נכון לשניכם, הרגשת שאיתו זה הכל.
והוא - הוא נתן לך להרגיש שאצלו זה אפילו יותר. אבל פתאום ללא שום הכנה מוקדמת, הוא החליט שהוא מבולבל, ואת הרגשת שעולמך חרב, ומאז את יום ככה ויום ככה, וכבר מזמן נמאס לך מעצמך ומהצורך להרים את עצמך כל פעם על הרגליים.
בא לך לפעמים לצעוק: "די, הרגת אותי עם המחשבות שלך, שמישהו יעשה לי ריסטרט לנשמה וישלח לי את המוח לחופשה". כי את כבר לא יכולה להרגיש את הכאב הזה שמשגע אותך, ואת לא יכולה לשאת עוד מחשבה אחת של "מה עשיתי לא בסדר". זה כבר נמאס ואת רק רוצה לברוח מעצמך אל תוך עולם של שקט, שיתנו לך מנוחה ושיפסיקו לשאול עליו, כי אם את רוצה לשכוח, את גם לא מסוגלת - העולם לא נותן לך הזדמנות לשכוח, ואת רק רוצה לברוח.
את מתגעגעת, לפני הכל, לחבר הכי טוב שלך
את רוצה לחזור, כי את מתגעגעת, לפני הכל, לחבר הכי טוב שלך, והכי עצוב שזה היה ככה רק אצלך. כי אם זה היה ככה גם אצלו, אז עכשיו לא הייתי יושבת וכותבת לך. את יודעת שנתת הכל לגבר הלא נכון, ואת הרי צריכה לדעת למצוא בתוכך כוח, את הכוח שיעזור לך לשכוח, שיעזור לך לא להרים את השפופרת ולחייג את המספר שלו.
את מתגעגעת למגע שלו, לחיוך שלו, ובייחוד לקמטוטי האושר שלו, לצחוקים שלך ורק שלכם. את מתגעגעת ללכת בזוג, את מתגעגעת אליו, והנשמה שלך בוערת, כי היא כועסת, מבינה, אבל מאוכזבת. את צריכה לסלוח ולהעביר, כי את הרי יודעת שאם לא תעשי את זה את תישארי תקועה עליו עוד הרבה זמן, וזה הרי לא שווה את זה, כי הוא כבר מזמן איננו.
אז תלמדי לסלוח, ותלמדי להעביר, ותעריכי את הזמן שלכם יחד גם אם את מרגישה שזה לא הספיק. כי עוד יגיע האחד, האחד שיישאר ולא יילך, האחד שירים אותך, ויבוא כדי להישאר, ויבוא כי את שלו. כי הוא מרגיש איתך הכי טוב בעולם. אבל את חייבת לשחרר את האחר ולהיות מסוגלת להכיל אהבה בתוכך, כי אחרת ההוא שיבוא לא יישאר, הוא יילך כלעומת שבא. ואת זה את לא רוצה.
כי מגיע לך אחד אמיתי שיצעק ברחוב מרוב אושר שאת שייכת לו... והוא יגיע.
לכל הלבבות השבורים שעוד כואבים: יהיה לנו טוב פעם, אני מבטיחה. למרות שעכשיו נראה שהעתיד אפור, זה רק בגלל הענן שמסתיר לנו את השמש.
- מאמרים, סיפורים וטורים על אהבה נכזבת
לפנייה לכתב/ת 
