הפינגווינים חיו במונוגמיה הרבה לפנינו
זוג פינגווינים, זכר ונקבה או זכר וזכר, נשארים יחד לכל ימי חייהם. גם אנחנו גילנו את היתרונות שבזוגיות ורובנו מעדיפים אותה, אבל לא בטוח שזו צורת החיים האהובה על כולם
נתקלתי לא מזמן בסיפור אהבה נוגע ללב, כזה שגורם לך להתרגש ולהזיל דמעה מעוצמתו. האהבה שבו כוללת תמיכה אינסופית: גם כשהכל פעל נגדם, השניים מתמודדים יחד, גם כשמזג האוויר קפוא, ואין מספיק אוכל. הבעל יודע להעריך את אשתו ולתת לה קצת מנוחה, זמן להתרענן מתלאות היום והיא יודעת שיש גב מאחוריה, תמיד. זה סיפור מיוחד על אהבה בין שני יצורים עם לב גדול.
לא, אני לא מדבר על זוג מהדרמה הסוחפת עטורת הפרסים האחרונה מבית היוצר של הוליווד. אני מדבר על זוג פינגווינים שיגרתיים. כן, פינגווינים, מהסוג שישנו באנטרקטיקה. הם חיים בזוגיות מונוגמית, בה הזכרים מוצאים את אהובת ליבם הנקבה ברוב המקרים, ובמקרים אחרים חלקם מעדיפים פינגווין זכר.
מרגע הבחירה, השניים חיים יחד עד סוף ימיהם. וכמו בכל משפחה פמיניסטית טובה, הזכר הוא זה שסוחב את הביצה איתו לכל מקום ושומר עליה שלא תיגע חס וחלילה במשטח הקרח הקר ביבשת הקפואה.
כאשר הביצה בוקעת הפינגווין הנקבה חוזרת ודואגת לצאצא הרך. גם אז הזכר לא עוזב אותה, הוא ממשיך לדאוג לה ולטפל בה, מביא לה אוכל כאשר היא שומרת על הצאצא ומראה לה אהבת אין קץ. אכן, שני אלו נמצאים יחד בבריאות ובחולי עד יום מותם.
אחוזי הגעה לבגרות אצל פינגווינים גבוה מאוד ביחס ישיר לכל יונק אחר שמעדיף את שיטת הפצת הזרע. וכמו כל יונק מתוחכם, גם אנחנו למדנו מהר מאוד את יתרונות החיים בשניים, ולראייה, כבר לפני אלפי שנים החלטנו על אדם אחד וחווה אחת שיחיו יחד וידאגו זה לזו כדי להגדיל את סיכויי הישרדות המשפחה והמין כולו.
אם הומואים רוצים זוגיות, הם קונפורמיסטים?
השיטה אכן הוכיחה את עצמה. היום רוב העולם מעדיף לחיות במונוגמיה. אנחנו כל כך שמחים כשאנחנו מגיעים לשלב הזה, שאנחנו מציינים את העניין בטקס שלם. אין דת שאין בה חתונה מסוג זה או אחר.
ההומואים לעומת זאת, נחשבו זמן רב לבנים החורגים של המונוגמיה. כולנו מכירים את הסטיגמה שהם רוצים רק סקס, ושבת הזוג היחידה שתהיה ללסבית היא החתול השמן שלה. אבל כמובן, כמו כל סטיגמה, הן אינן נכונות. אני מכיר המון זוגות הומואים שהתחתנו, ובעזרת אם פונדקאית הקימו בית למופת בישראל. אני אישית נמצא בזוגיות כבר שנתיים, אז מאיפה התפישה השגויה הזו מגיעה?
כל זה טוב ויפה, אבל ככל שהקהילה גדלה והתרחבה, תפסה לעצמה שם והפכה להיות תרבות של ממש ולא סתם נישה, המצב השתנה. עכשיו הגיעו גם אלה שאומרים, אם אני כבר הומו, אני לא מתכוון לוותר על החלום שלי להתחתן ולהקים בית.
גם הקהילה עצמה פיתחה לעצמה חלום אמריקני משלה. מקהילה עצמאית, חופשית וליברלית, כשגילינו מחדש את השמרנות. הדגל לא משקר, הקהילה מאוד פלורליסטית, אך האם היא לא איבדה את עצמה כשחלקנו החלטנו לוותר על הייחודיות וללכת לקראת החברה העוטפת אותנו, גם אם אנו לא מוותרים בתוך כך על החלומות והשאיפות שלנו בתור פרטים?
אין מה לעשות, כשאתה רוצה שיקבלו אותך אתה הופך להיות קונפורמיסט, גם אם מי שאתה עצמך, אינו קונפורמיסט כלל.
כששני בוגרים מסכימים לגוון, אין מה לשפוט אותם
אני חושב שמונוגמיה לא צריכה להיות סגנון החיים המועדף ההכרחי, והיחידי שנחשב למוצלח. זה לא מתאים לכל אחד, ולא כולם חייבים להיכנס למסגרת סגורה של שני בני אדם. לפעמים יש צורך לפתוח את המערכת הזוגית שבניתם יחד, כדי להכניס גיוון לחיים, וזה בסדר. ומי שעושה את זה, שייהנה, וכמה שיותר.
הביקורת שלנו כחברה על האנשים שבוחרים לפתוח את מערכת היחסים שלהם, היא סוג של צביעות. בוגדים שמועלים באמון שניתן בהם נמצאים בכל פינה, אז אם כבר שני אנשים בוגרים הסכימו על משהו, מי אנחנו שנשפוט אותם?
האם אני אישית חושב על כך במערכת הזוגית שאני נמצא בה? בואו נאמר ככה: אף גבר לא עיוור, הוא רואה מה יש סביבו, ואני רק נהנה מהנוף, אבל לגבי האם באמת להיות מעשי עם זה? דברו איתי בעוד 20 שנה, אולי עד אז תהיה לי תשובה.
ובינתיים, אני אלמד עוד קצת מהטבע.
