פסטיבל סאנדנס: עצמאים בשטח
במקביל למרוץ לאוסקר, ביוטה מתקיים פסטיבל הקולנוע העצמאי הגדול ביותר שמציג סיפורים עלילתיים ותיעודיים מכל סוג ומין ומקבץ יחדיו לסביות איראניות, גזענים אמריקנים ודמי מור
בזמן שהוליווד מרוכזת במרוץ לאוסקר, אי שם בפארק סיטי שביוטה מתנהל פסטיבל סאנדנס, בו נראים לא פעם ניצנים ראשונים של יוצרי קולנוע צעירים, בדרכם להיות קולנוענים של ממש. פסטיבל סאנדנס, שנוסד ב-1978 בתמיכת רוברט רדפורד, מתמקד במתן במה לקולנוע עצמאי מארצות הברית וכן לנציגים מכל העולם בתחרות הבינלאומית (סרטו של יוסי מדמוני "בוקר טוב אדון פידלמן" מיצג את ישראל).
הדומה והשונה
באוסקר השנה יש נציגות מכובדת לסרטים שהוקרנו לראשונה בסאנדנס אשתקד, ביניהם "קר עד העצם" ו"הילדים בסדר", שמועמדים לסרט הטוב יותר, ו"Blue Valentine", סרטים המתמודדים בקטגוריות הסרט הזר, הסרט העלילתי הקצר וכמעט כל סרטי התעודה, כולל סרטו של אמן הגרפיטי בנקסי "Exit Through the Gift shop".
לא חסרים שחקנים שחוזרים אל הפסטיבל עם סרטים עצמאיים, גם אחרי שהגיעו להישגים בתעשייה ההוליוודית: ג'ון הוקס שגילה שהוא מועמד לאוסקר כשחקן משנה על "קר עד העצם" נמצא בסאנדנס עם "Higher Ground". כך גם מליסה ליאו שמועמדת על "פייטר" הגיעה לשם כחלק מצוות השחקנים של "Red State" בבימויו של קווין סמית'. גם ג'סי אייזנברג, שמועמד לשחקן הטוב ביותר על "הרשת החברתית", מבקר עם "Adventureland".
קצת נחת. טובי מקגווייר בהקרנת "The Details" (צילומים: רויטרס ו-AP)
טובי מקגווייר, שקצת נעלם מאז שפשט את מסיכת ספיידרמן, זכה לקצת תשומת לב תקשורתית עם הקומדיה השחורה "The Details". גם מי שהיה יריבו לטרילוגיה, ג'יימס פרנקו (גם הוא מועמד לשחקן הטוב באוסקר), מבקר בפסטיבל כבמאי עם פרויקט וידאו ארט משלו.
סרטים נוספים שטריילרים שלהם כבר מסתובבים ברשת, כמו "Cedar Rapids", בכיכובו של אד הלמס, סרטו של דייוויד מקנזי "Perfect Sense" עם יואן מקגרגור ואווה גרין, סרטו של פול ראד "My Idiot Brother" עם זואי דשאנל הם מעטים מהרשימה הארוכה והמכובדת.
דמי מור פעמיים כי טוב
הסרט עם מספר הכוכבים הגדול ביותר, שמפגינים נוכחות בפסטיבל, הוא כנראה "Margin Call" בבימויו של ג'יי.סי. שנדור העוסק בעובדים בחברת השקעות, ב-24 השעות הראשונות אחרי פרוץ המשבר הכלכלי ב-2008. בסרט משחקים קווין ספייסי, ג'רמי איירונס, סיימון בייקר ("המנטליסט"), זאכרי קווינטו (סיילר הידוע לשמצה מ"גיבורים"), שגם הפיק את הסרט, ודמי מור, שמככבת בסרט נוסף בפסטיבל, "Another Happy Day".
ספייסי, קווינטו ומור. הרבה אבק כוכבים בסרט אחד.
בהקרנת הסרט דיברה מור בלהט על הקושי בעשיית סרטים עצמאיים, וחשיבותם להעשרת התכנים בתעשייה. "אם בוחנים את המספרים היטב, רוב הסרטים שנעשים כיום הם סרטים עצמאיים", אמרה.
"אני יכולה לומר שכמעט כל הסרטים שעשיתי בשבע השנים האחרונות היו כאלה. יש אווירה כללית, שדורשת ממך ליישר קו או שלא תקבל מימון לעשות את הסרט שלך. לכן, אני חושבת שהסיפוק גדול יותר כשמתמזל מזלנו להצליח להכניס את הסרט לפסטיבל. אני ממש אסירת תודה על כך". מור יכולה להיות אסירת תודה וגם רגועה, היות והסרט נרכש על ידי שני אולפני הפקה ששילבו ידיים כדי להפיץ אותו.
קווין סמית' נגד העולם
קווין סמית' שהחל את דרכו עם "מוכרים בלבד", שהציג בפסטיבל ב-1994, מקרין השנה את סרטו "Red state" מחוץ לתחרות הרשמית. מדובר בניסיון של סמית' לעבור לז'אנר האימה, עם קצת פחות דיבורים ובדיחות, והרבה יותר אלימות.
על כך שהסרט לא משתתף בתחרות, דאג סמית' לפצות בהמון רעש תקשורתי. הסרט עוסק בנערים שטופי הורמונים שעונים למודעה של אשה מבוגרת שמעוניינת במשגל רב משתתפים, וחשים את נחת זרועה של קהילה שמרנית ומופרעת במיוחד. על כך סמית' כבר הספיק ליצור לעצמו כמה שונאים.
דם, אש וחרון אפו של האל. הטריילר של "Red State".
סמית' ציין שחלק מהדמויות בסרט עוצבו בהשראת חברי קהילת כנסיית ווסטבורו בהנהגת הכומר פרד פלפס - קבוצה קטנה ורדיקלית שמתפקדת כמעט כמו כת ועוסקת בעיקר בהסתה נגד הומואים והפגנות בלוויות של חיילים אמריקנים תוך כדי קריאות שאלוהים שונא את ארצות הברית.
חברי הקבוצה הזועמים הגיעו להפגין לפני הקרנת הסרט, מצוידים בשלטים טיפוסיים שמצהירים "God Hates Fags", אך נתקלו בתגובת נגד של סטודנטים וקווין סמית' עצמו שהפגינו מולם ודי נהנו מכל העניין.
"אלוהים שונא הומואים ואתם הולכים לגיהינום". שלטי חברי כנסיית ווסבורו
השלטים שלהם כללו תגובות מלאות חן בנוסח "יחסית לקבוצת שנאה נגד הומואים, השלטים שלכם די גיי", "God Hates Fat", שלט שנשא קווין סמית' בעצמו, שדאג להחליף שלטים כל כמה דקות כולל אחד שנשא את הכיתוב "Dick taste Yummi".
לא נשאר חייב. קווין סמית' מניף שלטים משלו מול המפגינים.
גם בתוך האולם סמית' המשיך לייצר המולה. הוא הודיע שלאחר ההקרנה תיערך מכירה פומבית של זכויות ההפצה של סרטו. כמובטח עלה על הבמה, אך במקום לנהל מכירה פומבית, ודיאלוג של שאלות ותשובות עם הקהל כמתוכנן, פצח בנאום ארוך על קשיי ההפצה, שבסופו "מכר" המפיק של הסרט את הזכויות לסמית' עצמו תמורת 20 דולרים כבדיחה. בכך קבע הבמאי שהוא יפיץ את סרטו בעצמו, וגם יטייל איתו ברחבי ארצות הברית ויערוך הקרנות בנוכחותו.
לסביות מאיראן
הפסטיבל נותן במה לשני סרטים של יוצרים איראניים, שמטפלים במציאות הקשה איתה מתמודים תושבי המדינה: הסרט התיעודי "The Green Wave" בבימויו של עלי סמאדי אהאדי, עוסק בהתקוממות העם האיראני במהלך הבחירות ב-2009 והדיכוי האלים שהגיע כתגובה. הסרט העלילתי "Circumstance" בבימויה של איראנית שגדלה בארצות הברית, מרים קשבארז, עוסק בשתי נערות שנמשכות זו לזו ומנסות ליהנות מעט מהחיים למרות המשטר הנוקשה.אהאדי, שמתגורר בגרמניה כעת, סיפר שהוא ידע שלסרט יהיו השלכות עליו ועל הצוות כולו שכולל גם אנימטורים לטובת קטעי אנימציה המשולבים בו: "היה ברור לכולנו שברגע שהחלטנו לעשות את הסרט, לא נוכל לחזור לאיראן עוד, לא תחת המשטר הזה. זה היה מחיר מאוד גבוה ששילמנו עליו".
קשבארז, שחיה חלק מחייה גם באיראן וגם בארצות הברית, סיפרה על נקודת המבט שלה: "היה ברור לי שסרט שמציג סיפור כזה על מיניות לא יוכל להיות מצולם באיראן, אז יצאתי ללבנון. הסרט מציג את האמת של המון צעירים איראניים שמצליחים לעקוף את ההגבלות הנוקשות ולמצוא את הדרך לבטא את עצמם, לא משנה מה".
ואם מניחים לרגע את בעיות הקיום של המין האנושי בצד, הדבר הכי חמוד שיש בפסטיבל, הוא לאו דווקא האחות אליזבת אולסן, ששני הסרטים שהיא מככבת בהם מצאו מפיצים, אלא אדון אדום וצמרירי שמוכר לכולנו. הסרט "Being Elmo: A Puppeteer's Journey" מספר את סיפורו של המפעיל של אלמו מ"רחוב סומסום", קווין קלאש, ולא מותיר ספק לרגע לגבי מי הכוכב האמיתי.
