שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תיכון "ביאליק-רוגוזין" מתל-אביב בדרך לאוסקר
    הסרט "Strangers No More" של קארן גודמן וקירק סיימון האמריקנים, עוסק בהווי התלמידים הזרים בבית הספר התל-אביבי, וישתתף בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הקצר

    "שליחותו הממונה על משאבי אנוש" של ערן ריקליס לא צלח את הניפוי בקטגוריית הסרט הזר באוסקר, "חיים יקרים" של שלומי אלדר לא נכנס למועמדים לסרט הדוקומנטרי. ובכל זאת, ייצוג ישראלי יהיה בטקס, והוא נושא הסרט הדוקומנטרי הקצר "Strangers No More", העוסק בבית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב, בו לומדים ילדי עובדים זרים מ-48 מדינות שונות.

     

    סרטם האמריקני של קארן גודמן וקירק סיימון סוקר במשך 40 דקות את הווי בית הספר והרקע של התלמידים, אשר הגיעו לרוב ממדינות הסובלות מעוני, רעב ומלחמות. על פי יוצרי הסרט, ייחודו של בית הספר הוא מגוון התרבויות של תלמידיו, שהופך כל אחד מהם לבעל מעמד מיוחד משלו. השוני מבסיסו שולל את הזרות שכל אחד מהם חש בחברה הישראלית שמחוץ לכותלי בית הספר.

     


    מתחילים מחדש הרחק מהעבר הקשה. מתוך הסרט

     

    "עם המון מאמץ ומחויבות, בית הספר נותן תמיכה לילדים הללו שצריכים להתאושש מעברם", כתבו היוצרים באתר הסרט הרשמי. "ביחד, הקשר בין המורה לתלמיד, ובין התלמידים לבין עצמם, מאפשר להם ליצור חיים חדשים בקהילה יוצאת הדופן הזאת".

     

    "Strangers No More" יתחרה בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הקצר מול ארבעה סרטים אחרים: "Killing in the Name", "Poster Girl", "Sun Come Up”, ו-"The Warriors of Qiugang".

     

    מנהלת בית הספר: "העבידו אותי בפרך"

    קרן טל, מנהלת בית הספר ביאליק-רוגוזין סיפרה ל-ynet על עבודתה מול הבמאים קארן גולדמן וקירק סמיון, שארכה כשנה וחצי. בביקורים בני עשרה ימים, הם צילמו בכל פעם שעות ארוכות. "הם הגיעו לכאן דרך לין אריסון, סופרת ויוצרת, אלמנתו של טד אריסון שהגיעה לבית הספר לסיור והרגישה שזה מקום שמשדר הרבה אהבה וקבלה של כל ילד באשר הוא ילד.

     

    "הם החליטו שיש פה סיפור אנושי של התמודדות וקליטה של ילדים, אותם ערכים שאנחנו מאוד מתגעגעים אליהם מימי קום המדינה, ערכים להם התחייבנו במגילת העצמאות - לקבל כל אדם באשר הוא אדם ללא הבדלי דת גזע ומין, דבר מאוד רחוק מהדימוי של ישראל כרגע".

     

    טל מספרת שהיא לא ידעה שהתהליך יהיה ארוך כל כך. "היינו רגילים לתיעוד בית הספר סביב סיפור הגירוש, סיפורים קצרים. כשמצלמה נמצאת בסביבתך אתה יכול להעמיד פנים או לייצר איזושהי מסיכה לשעה-שעתיים. כשזה משהו שחודר אליך לתקופה ממושכת אתה שוכח מהנוכחות שלה ואתה מתנהל כמו שאתה מתנהל בחיים, כרגיל".

     

     

    למנהלת היה חשוב להציג את הילדים בצורה הוגנת. לדבריה, היא לא היתה רגועה עד שראתה את המוצר הסופי. "היה לי חשוב שהילדים ייצאו באופן שמכבד

    אותם", היא אומרת, "ובאמת, על אף שכל אחד מהם נושא איתו סיפור חיים מורכב ראו שיש בהם הרבה חיוניות, עמוד שדרה ושמחת חיים. זה הדבר שהכי מרגש אותי ברמה האישית, וברמה הלאומית, שפתאום רואים שישראל זה לא רק כיבוש, קושי ורמיסה של זכויות אלא גם יכולת של נתינה. אנחנו נשארים עם הבוגרים בקשר גם במהלך השירות הצבאי וגם מנסים לעזור בהמשך במציאת עבודה. המחויבות שלנו לבוגרים היא כמו למשפחה, וזה קשר שהוא לתמיד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בכל זאת אוסקר?
    צילום: קארן גודמן וקירק סיימון
    הטבות למנויים
    מומלצים