ג'ון מיינרד קיינס: שובה של המדינה לכלכלה

הכלכלן אדם סמית' קבע, כי חייב להיות שווי משקל מוצלח בכלכלה, על מנת שתתקיים במצב אופטימלי. במקרה של המיתון הגדול בארצות הברית, למשל, היו הרבה מובטלים, ולכן מחיר העבודה, לפי התיאוריה של סמית', היה צריך לרדת. כשמחיר העבודה יורד, כדאי יותר לבעלי המפעלים להשקיע ולפתוח מפעלים חדשים ולייצר. כך אמורה הכלכלה להסתדר מחדש. אז מדוע זה לא קרה?

זו הבעיה שהטרידה את הכלכלן בן התקופה, ג'ון מיינרד קיינס. את התשובה מצא קיינס בחסכונות הרבים של בני המעמד הבינוני. החסכונות של בני המעמד הבינוני נמצאים במניות, בבנקים, בקרנות ובכל מני צורות של השקעה מוסדית, ולכן, הרי הם עומדים לרשותם של המשקיעים. כאשר אני קונה בחסכונותי מניות, איש העסקים יכול להרחיב את פעילותו באמצעות הכסף הזה.

קיינס הבין שבעקבות השפל הכלכלי הגדול, החסכונות של המעמד הבינוני ואולי גם של מעמד פועלים נמוך יותר פשוט נגמרו. אין עבודה, אין פרנסה, החסכונות נאכלים, ונוצר מצב של שווי משקל תקוע למטה. יש ציוד ששוכב במפעלים, יש מיליוני עובדים שרוצים לעבוד, אבל אין מה שיניע את הגלגל ויגרום לבעלי ההון להשקיע ולעבוד.

נוצרת דינמיקה הרסנית: מפטרים אותך - אז אתה לא עובד, את לא עובד - אז אתה משתמש בחסכונות שלך, אתה משתמש בחסכונות שלך - אז אתה צורך פחות. כשחוסכים פחות וצורכים פחות, פחות כסף מגיע לבעלי העסקים והנה, אין להם אינטרס או יכולת להתפתח או אפילו לשרוד ולהחזיק מפעלים שיתנו עבודה. אז הם מפטרים אותך - וכך חוזר חלילה.

הממשלה מתערבת

קיינס היה הראשון להבין שבניגוד למה שנטען במודלים הכלכליים הקלאסיים - המיתון לא נעלם מעצמו. הפתרון מצוי בהתערבות של המדינה במשק. המדינה צריכה להעלות את המשק התקוע למטה בעצמה ולשחרר את הפקק.

הבעיה היא שהדבר הזה נתפש על ידי רבים כמו התערבות ברגל גסה במה שאדם סמית' כינה "היד הנעלמה" של השוק. הכלכלנים הקלאסים האמינו בכל ליבם שלממשלה אסור להתערב במצב השוק. התערבות כזו הידפה להם מריח של "מרקנטליזם". ועכשיו מגיע כלכלן ומציע לחזור לאחור?!

זאת ועוד, בימיו של קיינס התקיים כבר משטר שונה מן הקפיטליזם. משטר מאיים. הכוונה היא למשטר ה"קומוניסטי" ששלט בברית המועצות. במשטר הכלכלי של ברית המועצות היה למדינה תקפיד נרחב מאוד, והנה, מגיע כלכלן בריטי ואולי רוצה להביא אותנו למצב כזה?! לפחות כך הגיבו רבים לנסיון של קיינס.

אבל הממשלות החלו לפעול ברוח קיינס, או לפחות ככה מספרים. האם באמת כך היו פני הדברים? על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף - על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com