מנהיג כלוא במצודה
"לו רש"י חי היום, ייתכן שהיה כותב כי מה שחשוב במועמד זה לא מיהו ומה עשה, אלא מה חושבת עליו התקשורת". על בחירת מנהיגים בפרשת השבוע ובפרשיית השבוע
בפרשת השבוע האקטואלית של החברה הישראלית, מסכימים כולם כי לא מדובר על "כוונת זדון", וכמו שזעקה כותרת ב-ynet: "...אף אחד לא טלית שכולה תכלת". אך מתברר כי דעת הקהל לא מסתפקת בכך, וכשהיא ממנה את בניה לתפקידים בכירים - היא קרובה יותר ללשונו של רבי משה בן מימון (הרמב"ם) שכותב: "אנשי אמת - שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן. אוהבין את האמת, ושונאין את החמס, ובורחין מכל מיני העול" (סנהדרין ב', ז').
יפתח בדורו כשמואל בדורו
לא מדובר באנשים ישרים בלבד. כאלה יש הרבה. המנהיג צריך "לרדוף אחר הצדק... לאהוב את האמת... לברוח (שימו לב לניסוח) מכל
מיני העוול..."
יחד עם זאת, בקיבוץ מסוים אותו הכרתי, היה קשה למצוא מזכיר-פנים משך תקופה ארוכה, בשל תחושת החברים כי אי אפשר למלא את התפקיד מבלי "שיאכלו אותך חיים". כך עלולה המנהיגות להישאר יתומה. ולכן כותב אחד מפרשני הרמב"ם, רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), שבאם לא מוצאים מנהיגים בעלי מידות תרומיות שכאלו - יישאר עם ישראל אלמן, ללא מנהיג? "ולעולם יבחרו הרע במיעוטו, ולא יעמדו ישראל בלא דיינים... ויפתח בדורו כשמואל בדורו".
השופט התנ"כי יפתח איננו דמות ראויה. הוא צמח כנער שוליים שהתחבר לחברה שלילית, ופעל בשולי החברה. ובכל זאת, כשהעמונים לחצו על העם, הם פנו ליפתח שינהיג אותם. יפתח, הדמות הבעייתית משהו, קיבלה את אותו מעמד לה זכה גדול השופטים והמנהיגים – שמואל.
כללי המשחק השתנו
אך השאלה איננה רק בסוגיית אישיותו של המועמד, אלא גם במידת האמון לה הוא עשוי לזכות. לכן מעניין שהביטוי "אנשי אמת" המופיע כאחת המידות המהותיות הדרושות לשופט ולמנהיג, מקבל פרשנות מוגבלת במדרש וברש"י. הם מדגישים שמידת האמת הנחוצה למנהיג הינה אדם שמבטיח ומקיים את שהבטיח. לא מדובר על "רדיפת האמת והצדק" - אלא על היכולת לממש הבטחות. מנהיגים מבטיחים לעמם על מנת למשוך את העם לצידם, ועל מנת שהעם ימלא אחר פקודותיהם. אך אם הם אינם מממשים את הבטחתם, העם לא ייצמד להוראותיהם ובכך תתמסמס מנהיגותם.
פירושו של רש"י הינו מתוחכם. הוא מציע לנו לא לפשפש באישיותו של המועמד, שכן כל הדיונים על פועלו, אישיותו ומוסריותו אינם רלבנטיים ולעולם לא ייגמרו. הדיון הציבורי, כך אני מסיק מרש"י, צריך להתמקד ביכולתו של המנהיג להוביל ולסחוף אחריו את העם.
כאן, יש לומר, כללי המשחק השתנו - ולאו דווקא לטובה. היום, אין זה משנה מי האדם באמת, והאם הוא החליק פעם באופן שלאו דווקא מלמד על אישיותו הכוללת. השאלה היא יותר מה דימויו בעיניי הציבור. את הדימוי היום יוצרת התקשורת, והתקשורת - מה לעשות - מניפולטיבית. מדוע צריך שהרקע לתמונת הפורטרט של המועמד תהיה אחוזתו הבומבסטית? ראינו והבנו. נדמה לי כי ביתו של המועמד מוכר לי היום יותר ממבנה ביתי שלי. אבל המראה הזה שחוזר שוב ושוב, צורב בתודעה דימוי שלילי. התמונה הזאת מכוונת ונועדה לייצר משהו. היא ממש לא אינפורמטיבית ותמימה.
תדמית זה הכל
יכול להיות שהטעם שלו רע, שתפיסתו הארכיטקטונית זוועתית. יכול להיות שהבית מגלומני, מוגזם, תלוש, דמוי מבצר ומנותק מסביבתו
(ומה עוד לא נאמר על הבית?) אבל האם האיש הוא רק ביתו? אין לו חיים אחרים? אין תמונות שבהן הוא נראה מסתער בראש חייליו ומסכן את חייו? כקצין קרבי בצה"ל, הוא לא בילה בביתו זמן רב מדי.
לו רש"י חי היום, ייתכן שהיה כותב כי מה שחשוב במועמד זה לא מי שהוא באמת ומה עשה, אלא מה חושבת עליו התקשורת. מה דימויו בקרב מיליונים שמעולם לא פגשו בו, אבל ציירו את תדמיתו כתוצאה מחשיפה תקשורתית לא מאוזנת.
לפנייה לכתב/ת 
