מעקב צמוד: מבצע לחילוץ דורס במזרח ירושלים
המידע המודיעיני אימת את החשש. עקב עיטי, עוף דורס מוגן מוחזק תקופה ארוכה בתוך מלונה בחצר של בית בכפר במזרח ירושלים. ארז ארליכמן התלווה לפקחי רשות הטבע והגנים וכוח מג"ב ירושלים למבצע חילוץ חייתי
הוחזק כמו תרנגולת בכלוב
ולנסי ממליץ לנו לנסוע ברכב הרשות הממוגן יחד עם אליעזר גלבר, פקח מרחב ירושלים, שבודק בינתיים את ציוד הפריצה ומפנה מקום ברכב, רגע לפני היציאה לפעולה. "חשוב לנו להיכנס ולעשות את הכל מהר, כי זה מקום רגיש מאוד, שיכול להתלקח במהירות, אז תשארו קרובים אלינו ואם מתחילים לזרוק אבנים, תרוצו ישר לאוטו של אליעזר, בסדר?", מעדכן ולנסי.
שלושה שוטרי מג"ב מגיעים בג'יפ ומתייעצים לגבי הכניסה למקום לפי הצילומים שברשותם. "אם נתברבר בתוך הכפר, ויראו את רשות שמורות הטבע, זה שמחזיק את הציפור, יעיף אותו", מזהיר אחד השוטרים את הפקח פנחס בירנבאום ברכב המשטרה. "תן לנו להיכנס, לעשות סיור מקדים ואז תבואו", הוא ממליץ והם נעלמים תוך דקה מהשטח. לאחר שניתן האות בקשר, אנחנו מתגלגלים פנימה.
בדרך המפותלת אל היעד, אליעזר מנווט את רכב הרשות במהירות ובוחן את הנעשה סביבו בעירנות. שקט מתוח נשבר לפתע. קולו של השוטר חסן טלאל בוקע ממכשיר הקשר.
"ימינה, ימינה, תן ימינה", הוא פוקד. "קדימה, תן גז! אתה רואה אותי עכשיו מולך בג'יפ מג"ב". אנחנו מטפסים בעליה תלולה, המנוע שואג בכוח. עוצרים בסמוך למספר בתי קרקע ורצים לעבר הבית המיועד. פקחי הרשות והשוטרים כבר הקדימו אותנו ונכנסו פנימה. כשאנחנו מתקרבים, נשמעים ברקע קולות המחאה של בני המשפחה.
"בעל הבית לא פה", מבשר אחד השוטרים. "הראינו להם את הצו. הם לא שמחים שאנחנו כאן, אבל בוא נעשה את זה זריז". בזמן שפנחס בירנבאום, פקח הרשות מתלווה אליהם וסורק את המבנה. עיקר תשומת הלב מופנית אל מרכז החצר.
בתוך ארגז עץ גדול ניתן להבחין מבעד לחורי הרשת בעקב הכלוא בפנים. ולנסי מציץ פנימה, נזהר שלא לחטוף ניקור מהעקב העיטי. "מחזיקים אותו כמו תרנגולת. שים לב למקור המאונקל שלו. הוא ארוך מאוד וגם הטופרים שלו כבר מעבר לכל פרופורציה. אני מקווה שהוא לא מנוון לגמרי", הוא מבשר. "לפי ההליכה ותנועת הכנף, משהו שם לא טוב".
פורצים פנימה
במקום לא נמצאו ציפורים או חיות בר נוספות. בינתיים, אליעזר מגיע בריצה חמוש במוט ברזל לפריצה. הפקחים מסבירים לבני המשפחה את חומרת העניין ואחד מבני המשפחה מאשר להם לפרוץ את הכלוב. ולנסי ואליעזר לא מבזבזים זמן ותוך שניות, קולות השבירה של דלת העץ נשמעים סביב. "תיזהר מהמסמרים", מזהיר אליעזר, בזמן שוולנסי צולל פנימה.
העקב בפאניקה ומנסה להימלט, אך לשווא. ולנסי תופס אותו ונזהר מהטופרים החדים שיכולים לקרוע לו את העור בקלי קלות. אליעזר ניגש לעזור, אך העקב נלחם ומצליח להשאיר מזכרת בדמות שריטה דקיקה על כף ידו.
לבסוף, הוא מוכנס אל תוך ארגז הקרטון שהוכן מבעוד מועד ומכוסה בבד כדי להרגיע אותו מעט מכל ההמולה סביב.
בזמן שהפקחים רושמים את פרטי בני הבית והדורס מפונה אל אחד הרכבים תחת אבטחה, מגיעה לפתע התראה במכשיר הקשר. "תצאו עכשיו משם", אומר הקול האלמוני. "כבר חמים עליכם בשטח".
החשש מהשלכת אבנים ועימות עם הכוחות מזרז את העניינים ואנחנו דוהרים בחזרה אל התחנה. "מסכן העקב, נראה לי שהוא מוחזק שם הרבה זמן. ככה לא נראה דורס כזה בטבע. הוא משייף את המקור והטופרים בכוחות עצמו", אומר אליעזר בזמן שאנחנו מטפסים בחזרה במעלה הכביש.
"זרקו לפני רגע אבנים על התחנה, אז תשימו לב", מזהיר פנחס הפקח בקשר. בשטח הכינוס, שוטרי המג"ב נפרדים לשלום מהפקחים. "עכשיו צריך להביא אותו לבית חולים לחיות בר כדי שיראו מה מצבו", מעדכן ולנסי. "חילצנו אותו בשלום, אבל לצערי, התופעה של חמיסת גוזלים והחזקת דורסים בבתים של אנשים, מרוקנת את הטבע שלנו".
בדרך אל בית החולים של הרשות והספארי ברמת-גן, העקב מחליט לפרוץ החוצה מהארגז ויהי מה. ולנסי עוצר את הרכב בתחנת דלק ומחזק את החבלים. "זה לא יהיה כיף אם הוא יצא לנו תוך כדי נסיעה בתוך האוטו", הוא צוחק. קריאות המצוקה של הדורס חושפות לרגע את מצבו השברירי. "הוא בוגר אבל עדיין משמיע קולות של גוזל. ככה זה כשהם לא גדלים באופן טבעי עם ההורים שלהם בקן. משהו נפגם בהתפתחות. אני בספק אם הוא אפילו יכול לצוד או לאכול את המזון שלו לבד".
דורס מקורקע: עצמות מעוותות כתוצאה מהשבי
במרפאת בית החולים בספארי, ד"ר רונה נדלר-קוריס, וטרינרית בבית החולים, עסוקה עם הצוות בטיפול בדורס פצוע. ולנסי נכנס פנימה ומדווח על הדורס שחולץ. נדלר מוציאה את הדורס מהארגז, מכסה אותו במגבת ומעלה אותו על המשקל. "קילו, מאה וחמישים גרם", היא מכריזה. אצבעותיה המיומנות בודקות את הכנפיים של העקב על שולחן הטיפולים והוא מצידו פוצח בצווחות מצוקה. המבט שלה מסגיר עצב מהול בזעזוע. "זה אחד המקרים הנוראים ביותר שראיתי", היא נאנחת ולוקחת אותו אל חדר צילום הרנטגן.
התוצאות עגומות. נדלר קובעת כי העקב סובל ממספר שברים בכנף. "כשאנשים מגדלים עופות דורסים, במיוחד כשהם גוזלים, לא רק שזה בניגוד לחוק, הם גם לא נותנים להם את התנאים הנכונים והמזון המתאים. כתוצאה מכך מתפתחת אצל העופות רככת עצמות, שגורמת לעצמות להתעוות לחלוטין", היא אומרת ובוחנת את הצילומים על מסך המחשב. "אין לו סיכוי לשרוד בחוץ לבד במצבו הנוכחי ואני לא חושבת שגם ניתוח יעזור במקרה שלו". תוסיפו לכך את העובדה שהדורס התרגל מגיל צעיר לבני אדם והרי לכם מתכון כמעט בטוח לכישלון פראי של חיית בר אבודה בשבי האדם.
בתום הצילום והבדיקה הראשונית, נדלר ממירה עצמה לקוסמטיקאית דורסים. הטופרים נגזרים וחלק מהמקור נקטם ומשוייף קלות. העקב זוכה למנת ויטמינים ונוזלים ונלקח אחר כבוד אל תא אישפוז מרווח בו הוא יכול ללכת ולפרוש כנף בביטחה. במשך מספר דקות הוא בוחן את ביתו החדש, מדלג מענף לענף עם כנף שמוטה, מתרגל לקולות של העופות האחרים המאושפזים בתאים הגדולים לצידו.
בימים האחרונים כבר הספיקו ברשות לאתר את החשוד בהחזקת העקב. ככל הנראה הדורס הוחזק בשבי מזה מספר חודשים בחצר. בחודשים הקרובים מתכוונים ברשות להגיש נגד החשוד כתב אישום בגין החזקת ערך טבע מוגן ומקווים כי בית המשפט יכריע בגורל התיק, אחרת עבודה מאומצת עלולה לרדת לטמיון. ומה עלה בגורלו של הדורס? הוא העלה מעט במשקל ומצבו הגופני השתפר. בבית החולים מנסים למצוא לו בהקדם בית מאמץ. לטבע הוא לא ישוב לעולם.
לפנייה לכתב/ת 
