שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אל תלחצו, אני בדרך

    הדס מורנו לא נעלמה, תודה ששאלתם. עלמה מ"טלנובלה בע"מ" למדה משחק, מצאה אהבה, עשתה תיאטרון ועכשיו היא מתעללת בנערים רכים ב"אליפים", הדרמה של ערוץ הילדים ב־yes על פי הספר שלימד אלפי קוראים שפנימייה זה לא פיקניק. עכשיו יש לה מה לומר לצלמי פפראצי רודפי פטמות שהורסים לשחקנים את הפרנסה ולכוכבי ריאליטי שעושים את אותו דבר

    מה להדס מורנו ולג'נט גקסון, סופי מרסו, בריטני ספירס, ביונסה, טרה ריד, אווה מנדז ואורנה דץ? לכל הנשים המרשימות הללו ברחה - ברמה משתנה של כוונה מוקדמת - פטמה אל מול עדשת המצלמה. למורנו זה קרה מול צלם פפראצי בחוף הים בקיץ האחרון. למען הדיוק נחשפה שם רבע פטמה. האינסידנט הפעוט הזה יכול היה להחליק מעל מורנו בקלילות רבה, אלמלא היא היתה מככבת בסדרה "אליפים" המשודרת בערוץ הילדים ואם לא היתה חרדה שהוריה יראו את התמונות - עד עכשיו היא אפילו לא אזרה אומץ לשאול אותם. הדבר המבאס באמת בכל העניין הוא שאם תגגלו על מורנו, השערורייה זוטא הזו תעלה ראשונה, הרבה לפני מלגת הצטיינות ליוצרים צעירים מטעם בית לסין, שהוענקה לה לפני כשבועיים בזכות הישגיה, למשל.

     

    "אני עכשיו משחקת בסדרה חדשה ובשתי הצגות, יש מלא דברים שאני עושה. אז להתעסק בפטמה שלי? למה? מה הקטע?", מורנו מאבדת מעט את שלוותה לראשונה במהלך הראיון. כשאני מעלה בפניה את מקרה מנחת ערוץ הילדים דנה פרידר, שצולמה לאחרונה יוצאת שיכורה ממועדון תל אביבי וזכתה לנזיפה מהערוץ, היא מביעה הזדהות. "אנחנו חיים את החיים שלנו בסך הכל. למה להציק? קשה לכם לראות שמישהו עכשיו עושה משהו שטוב לו? אז למה לא לפרגן? גם אם ראית, תוריד את המצלמה. הרי אם לא היית מוציא את זה, אז אף אחד לא היה יודע, אז למה? איפה פה הגבול? אם אנחנו רוצים לשמור על הילדים ועל ערכים חינוכיים, אז בואו לא נצלם דברים שלא צריך לצלם, ולא נחבל לאנשים בפרנסה שלהם. זה פוגע בנו, בשחקנים, באמנים, במה שאנחנו".


    לא מתגעגעת לימי התהילה ההיסטריים. הדס מורנו (צילומים: כפיר חרבי)

     

    הצילומים האלה פגעו בך?

    "אני לא מרגישה שזה פגע בי, אבל אני מרגישה שזה לא העיקר. ההתעסקות בפטמה שלי זו התעסקות רעה, זה רוע של אנשים, הם לא רצו לפרגן לי, זה רוע. אבל לשקוע בזה וליפול לזה? אין לי שום צורך להתעסק ברע. מתבאסים שנייה וממשיכים".

     

    אז את שמחה שפפראצי כבר פחות רודפים אחרייך?

    "לא אכפת לי. אני בסך הכל הייתי עם החבר שלי, יניב, בים. הפפראצי לא צילמו אותי מזמן, ואמרתי 'אוקיי, כשתהיה לי סדרה חדשה אז הם יעניינו אותי ואני אותם'. כרגע אני משחקת בתיאטרון בשקט שלי, חיה ותן לחיות. ישבתי בים, בטבעי שלי, והורדתי את החולצה ואני לא יודעת מאיפה הוא בא הצלם הזה, הוא חיפש שם מישהו אחר שהוא בטח לא אני, ואיכשהו הוא תפס אותי והנה, הזדמנות לכתוב עליה. אז וואלה, שיכתוב. אם זה מה שמעניין אנשים, שייהנו. אין לי בעיה, לא גנבתי שום דבר, לא באתי ואמרתי 'בואו תראו'. אני חייתי את החיים שלי, וזה מה שאמשיך לעשות. אם בא להם לצלם, שיצלמו".

     

    דווקא תמונות יפות.

    "אז זהו, שדווקא התבאסתי, לפחות הפרצוף שלי היה יוצא קצת יותר זוהר ופוטוגני. יש שם תמונות יותר יפות, אז חבל שזה הדבר הראשון שרואים. ברגע הראשון היה לי בום ו'אמא'לה מה קרה כאן', והדבר הראשון שעלה לי בראש זה ההורים שלי, הם אנשים די מסורתיים ושמרנים, בעיקר אבא שלי. אבל אז יניב הגיע וראה ואמר לי 'יו, איזה מהממת, איזה כיף, הלוואי והיינו יכולים להסתובב ככה כל הזמן'. יניב, מבחינתו, שאני אלך כל היום עירומה, להחביא כמה שפחות את הגוף כדי להתקרב כמה שיותר לעצמך. הוא ממש לא התרגש מזה. גם אני כזאתי ילדה שתני לי ללכת כל היום עירומה וכל היום יחפה, אני מתה על זה. אני רוצה קיץ, ואני רוצה ללכת עם כמה שפחות בגדים ובלי איפור ובלי שום דבר בשיער. להיות נקי וללכת. בא לי שכולם יהיו בלי בגדים ואז את אף אחד זה לא יעניין".


    "כששואלים אותי לאן נעלמתי, לא אתחיל להסביר מה אני עושה"

     

    אחרי שהורדנו את עניין הפטמה מעל הפרק, אפשר באמת להתפנות להתעסק בעיקר, והוא שהדס מורנו נמצאת כרגע במקום טוב. אחרי שסימנה וי על הנחיה בטלוויזיה ("אקזיט", "קליפס"), על תפקידים בסדרות (עלמה אונגר ב"טלנובלה בע"מ", מורן ב"אגדת דשא"), על מופעי חנוכה ("שיר נולד"), על שירה וריקוד במחזות זמר ("אלאדין", "מסביב לעולם ב־80 יום") ועל פרסומות וקמפיינים וחתימות לילדים צווחנים בקניון, היא החליטה לעזוב הכל לטובת שלוש שנות לימודי משחק מפרכות בסטודיו של יורם לווינשטיין שהעלימו אותה מהרדאר הציבורי אבל אפשרו לה לחפור, להעמיק, ולגלות מה זה משחק באמת. עכשיו, בגיל 27, כשהלימודים מאחוריה ופאוץ' הכישורים המקצועיים שלה הפך, להגדרתה, לקיטבג גדוש, היא שוב מוצאת את מקומה בתעשייה והפעם לשם שינוי זה מקום שנעים לה בו. לאט לאט היא חוזרת לאיזון. לימי התהילה ההיסטריים היא לא מתגעגעת, גם ככה לא הרגישה שזו באמת היא עצמה שחוותה אותם.

     

    "גם כשהייתי שם, בפוקוס, בספוטלייט, הייתי כל כך בשוק מזה שאפילו לא הספקתי לחוות את זה או ליהנות מזה או להשתמש בזה או להתענג על זה", היא משתפת. "אני רואה תמונות מהתקופה ההיא, ואני פשוט נראית שוקיסטית. זו הייתי אני, רק בהולד. כמו כשאתה נבהל ממשהו אז לרגע נשמתך נעתקת, זה מה שקרה לי. הייתי במין קוצר נשימה לשנה וחצי. בגלל זה גם פספסתי מלא, לא נהניתי, לא חוויתי. ובגלל זה הנפילה שלי היתה פחות קשה. לא חוויתי את הבום הזה, אנשים

     אחרים חוו את זה בשבילי, כנראה כי זה נורא מעניין אותם, הקלאץ' הזה שפתאום אתה כאילו נמחץ, אבל אני לא נמחצתי כי לא הייתי באמת. בגלל זה אני לא מאחלת לעצמי להגיע לזה בבום. לאט לאט. אומרים שקו רציף זה מוות ומצד שני ירידות ועליות סוערות זה סחרחורת ובחילות, אז תני לי רגוע".

     

    אבל מורנו רגועה כשהיא עסוקה. לראיון היא מגיעה כשבתיק שלה שמיכת צמר ענקית בתוכה תתכרבל ותישן כל הנסיעה לנהריה, שם היא מופיעה הערב בתפקיד קתרין בהצגה "מראה מעל הגשר" לפי המחזה של ארתור מילר. "בנסיעות אני ישנה קבוע", היא מספרת. "אני לא אוהבת לישון, אני באמת מאמינה שזה בזבוז זמן נוראי. אבל בנסיעה מה יש לעשות? מרימים את השמיכה, נגמר, אין עם מי לדבר". היא משתתפת גם בהצגת הנוער "החוג לדרמה" בתיאטרון אורנה פורת, ולא מזמן ירדה ההצגה הראשונה שעשתה בבית לסין, "מי מכיר את עמוס חפר".

     

    לאחרונה אפשר היה לראות אותה בסרטו של דובר קוסאשווילי, "התגנבות יחידים", למרות שהתפקיד שלה היה אמור להיות הרבה יותר משמעותי מזה שיצא בתוצר הסופי. "עיקר התפקיד ירד בעריכה. היה לי קצת קשה עם זה. זה סרט עם מלא דמויות ואני חושבת שבסופו של דבר צריכים להתמקד בכמה סיפורים אז הורידו את מה שכנראה פחות התאים. כואב לי שלא נכנס הכל כי הסיפור של הדמות שלי, עליזה, לגמרי נעלם. היתה לי סצנת סקס חייתי עם גיא אדלר, מלאה ברגשות וטירוף, שירדה. אבל גם ממה שיצא אני מרוצה. לא הפכתי עולמות ולא ישבתי ובכיתי, לא נורא".

     

    עוד מעט היא מתחילה משהו חדש בתיאטרון, אבל עוד מוקדם לדבר, ויש לה גם פרויקט סודי שעליו היא עובדת עם בן זוגה ועם 12 חברים נוספים. "זה הולך להיות משהו בתחום הסטארט־אפ דווקא, משהו שקשור לאמנות. אני רוצה לדבר על זה מאוד, אבל אני לא יכולה. עוד חודשיים, בעזרת השם, אשמח. זה משהו מאוד מרגש".

     

    למרות שהיא על הבמה כל ערב, ברחוב עדיין שואלים אותה לאן היא נעלמה, אבל היא בסדר עם זה ומבינה שככה זה בארץ. "פעם זה היה מרגיז, אבל היום זה כאילו, מה אכפת לי, אני עובדת, טפו טפו, ואני כל כך מלאה בזה, בעשייה עצמה, אז זה לא מזיז לי. כששואלים אותי לאן נעלמתי, לא אתחיל להסביר מה אני עושה ותבואו לתיאטרון לראות. אני אומרת כן, עוד מעט, נתראה שוב על המסך בקרוב".

     

    כל שחקן רוצה גם חשיפה, שישמעו עליו, וזה לא יגיע מהתיאטרון.

    "בשביל זה מגיעות סדרות אחת לכמה זמן, וזה אחלה, אני לא אומרת שלא, אני נהנית מזה. אבל בעולם הטלוויזיה יש גם משהו ריקני. מה שמצפים ממך להיות, מה שאתה צריך לייצג כי יש לעולם הזה סטנדרטים מסוימים, וכי יש קריטריונים הוליוודיים שהמדינה הקטנה שלנו מנסה לעמוד בהם. למשל ללכת למסיבות ואירועים גם כשאין שום קשר למי שחוגג אותם בגלל שצריך שיראו אותי, או להתחכך באנשים בשביל שיקחו אותי לתפקידים. בזה אין שום תוכן".

     

    • את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חוזרת לאיזון. הדס מורנו
    צילום: אוהד רומנו
    לאתר ההטבות
    מומלצים