שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיין ערך ערכים
    למתמידים בצפייה בריאליטי מובטחת קשת רחבה של ערכים שנרמסים בזה אחר זה. אוקיי, אנחנו מתים על זה, אבל בואו נעצור לרגע ונבדוק מה קורה לכל התכונות שאנחנו מוקירים ומעריכים כשהן עומדות במבחן תוכניות המציאות? לקסיקון ערכי הריאליטי

    הן מציעות לנו את ההיפך הגמור מנורמות ההתנהגות המקובלות בין בני תרבות. הן מזמינות אותנו להציץ בחדווה בבני אדם שלא מאמינים בקיומם של בני אדם אחרים מלבדם ביקום הטלוויזיוני. למתמידים בצפיה, צפויה קשת רחבה ומרהיבה של ערכים נורמטיביים שנרמסים, לצד התנהגויות מתועבות ותכונות אישיות מוקצנות עד בהלה. כן, אנחנו מתים על זה - כפי שיעידו נתוני הרייטינג - אבל האם עצרנו פעם כדי לאסוף כמה מן התכונות והערכים שנחשבים בעינינו לחיוביים במיוחד, ולראות מה קורה להם בריאליטי? הנה לקסיקון קצרצר ולא מחייב.

     

     

    אהבה - מתה כבר בקיץ 2003, כשערוץ 2 שידר את "קחי אותי שרון", הריאליטי העברי הראשון. הרבה לפני "הרווק" צפינו מבעד לעדשות מרוחות בווזלין בנשיקה הראשונה, השניה, השלישית והשלושים, שהיו תערובת של ליהוק חכם, הורמונים מתפרצים והידיעה של כל המתמודדים שהזיוף החינני הוא בדיוק מה שההפקה רוצה. אהבה? בטח, היתה שם המון אהבה, במיוחד כשלחביב הקהל רודריגו גונזלס היה גלגל הצלה, ושרון כמעט-כמעט נאלצה "לאהוב" אותו.

     

    אינטימיות - צריך לומר את המובן מאליו: מה שהמצלמה לא קולטת, לא קיים. לכן, כל מופע של התייחדות בשניים לשיחה, חיבוק או סקס, מעוקר מראש מכל אפשרות של אינטימיות. עם זאת, באין-אינטימיות שהיא נשמת אפו של הז'אנר, יש היררכיה.


    "האח הגדול" - איפה הטאקט (ע"ע)? (צילום: ערוץ 2)

     

    הכי גרוע - התייחדות בשניים בטייק שלישי, כשהתאורן עדיין לא מרוצה ומבקש שהזוג יחזור על הנשיקה אבל הפעם יותר ספונטני. הכי איכשהו נסבל, כי התרגלנו - בלילה, בחושך היחסי מתחת לשמיכה מתנועעת בווילה. כלל גדול בטלוויזיה המסחרית קובע, שמדי עונה הצופים זכאים לריגושים יותר ויותר וולגריים - ולכן, באחת העונות הבאות, צפו לכך שהשמיכה תתנועע מעל לשלושה ולא שניים.

     

    בושה - ספק גדול אם המשתתפים בריאליטי למינהו בכלל יכולים לראות בזולת בן אנוש בצלמם ובדמותם. לו היו יכולים, היו צריכים להתכסות בסומק ארגמני טבעי לגמרי כל אימת שהם רומסים את הזולת עד עפר, או אומרים - שוב ושוב - "אני מביא את האמת שלי איתי".

     

    גדלות נפש - בשבוע שעבר התרחש מאבק אימתני בין דיירי הווילה, האם יש לבשל פתיתים עם בצל או לא. ורידים איימו להתפוצץ בצווארי כמה אנשים שמעולם לא קראו את "המלחמה האיומה על החמאה" של ד"ר סוס, ולעולם לא יידעו עד כמה הם נלעגים בקטנוניותם.

     

    גאוות יחידה - זו נבנית בחיים לאורך זמן ומתוך פעילות משותפת אינטנסיבית. בריאליטי, ברגע שמנהלי המשחק מכריזים על קיומה של "קבוצה" שתפקידה להתחרות באחרת, נולדת אינסטנט-גאווה-לרגע, עד לפירוקה של הקבוצה: הנה הוכחה שהאדם בעצם שמח להיות חלק מעדר, אם רק יגידו לו להיות כזה.


    "הישרדות אולסטארס". אינסטנט גאוות יחידה (צילום: גיא קרן) 

     

    דרך ארץ - נימוסים והליכות, תרבות דיבור וסתם נחמדות שלא עולה כסף - כל אלה נעלמים כבר ברגעים הראשונים לשהותם המשותפת של מתמודדים. נראה שישראלים מזהים "תחרות" עם "מלחמה", ולפיכך המתחרה הוא בהכרח אויב. 

     

    הגינות - ריבוי המשימות, ב"הישרדות" כמו ב"האח הגדול", בהן נדרשים מתמודדים לתחמן זה את זה ועושים זאת בחדווה עצומה, מעיד שמטרת ההפקה היא לחשוף את כישורי השקר והעבודה-בעיניים של כולם ולשכלל אותם לכלל אמנות של ממש. הבעיה היא שזה קל מדי. מעולם לא ראיתם מתמודד מתמרמר על הצורך לשקר לאחרים, נכון?

     

    וידוי - בעולם האמיתי, וידוי מניח את קיומה של תחושת חטא ורצון לכפרה, כשאלה ממוקדים בזולת, בו אנו בוטחים די הצורך כדי לספר לו במה חטאנו. בריאליטי מתקיימת אינפלציה איומה של וידויים מתוזמרים: הטסטימוניאלז, אותן עדויות של המתמודדים על מצבם הרגשי בעת שבישלו/התחרו בשחיה/שמעו מה יש לשופטים להגיד על צעדי הריקוד שלהם. תחושת חטא? בקשת סליחה? מה פתאום: תכליתו של הווידוי היא רק לספק הצצה לנפש המשוערת של מתמודד. ואם אין לו - ההפקה תסדר לו אחת.


    "המירוץ למיליון". מה מצבם הנפשי בעת תחרות השחייה? (צילום: odyssey)

     

    זולתנות - אלטרואיזם בעברית. זה לא שמצפים מגיבורי הריאליטי לחרף את נפשם למען חבריהם למשדר, אבל מה עם, נגיד, הבנה למצבו של הכלל או ויתור על שיבולת שועל או דבש מן התקציב הזעום?

     

    חמדנות - בישראל החומרנית והקפיטליסטית-חזירית, חמדנות היא כבר תכונה חיובית לגמרי. אבל בריאליטי היא נמחקת כמעט לגמרי מהלקסיקון המוצהר. אף אחד לא מודה שהוא בא בשביל המיליון, חוזי הפרסום או האפשרות לדפוק כרטיס בערוץ 24. כולם רוצים, משום מה, "לעבור תהליך".

     

    טאקט - אותו מכלול מבורך של מעשים והמנעות ממעשים תוך כדי התחשבות ברגשות הזולת בסיטואציה חברתית, אותה תכונה נאה שאין לשמה תרגום מניח את הדעת לעברית. מתי ראיתם כמוה בריאליטי?

     

    ידידות - לא טוב היות האדם לבדו בווילה או באיי הפיליפינים. אם הוא לבדו, הצופים ידיחו אותו, כי הם שונאים לסמס למתבודד, שהוא בהכרח סנוב סוציומטי ולא, נגיד, אדם שנוח לו עם עצמו או עם מחשבותיו. אי לכך, במהירות שיא נרקמות ידידויות שמיד עוברות לשלב ההצהרות ההיסטריות: "אני אוהב אותך", יגיד כל משתתף לפחות פעם ביום למישהו, כל עוד נשמה באפו. רק כדי למנוע חשד בסטרייטים גמורים, הללו יוסיפו "אני אוהב אותך, אחי".

     

    כישורי חיים - מספר מבהיל של מתמודדים אינו מסוגל להכין לעצמו ולזולתו ארוחה, בין אם במטבח מצויד ובין בתנאי שדה. מספר בלתי מתקבל על הדעת של אנשים בוגרים לא ניחן בכישורים האינטלקטואליים העצומים הדרושים לצורך שטיפת כלים, אבל בורך בתחמנות הנדרשת כדי להתחמק מן המשימה. וכמעט אף אחד, משום מה, לא יודע להציע את מיטתו או לסדר את סביבותיה באורח מתקבל על הדעת.

     

    מיזוגניה - בינתיים, תכונה שהאח הגדול מציף לפחות אחת לעונה: יוסי בובליל ואמרותיו המרומזות לסקס קבוצתי. סער שיינפיין ותחיבת חוטמה של איילה רשף בטישו מלא אפר. עמיר והפנטזיות האלימות כלפי הדיירת הספרדית: מכאן ועד היתר גורף לשנאת נשים מתועדת ומצולמת הדרך לא ארוכה - שלוש עונות מקסימום.


    יוסי בובליל חוגג. רמזים לסקס קבוצתי (צילום: יואל מור) 

     

    מודעות עצמית - לא, הבלונדה המתולתלת לא יודעת שהיא שרלילה, ושחורת השיער הרגזנית לא יודעת שהיא רימון נפץ מהלך, וההוא עם עיני העגל הלחות לא יודע שהוא מצחיק כל כך בדיבורו, והדוגמן כבד השמיעה לא יודע שהוא פאתטי בהצהרותיו הדרמטיות - ורק אנחנו, שיושבים בבית וצוחקים, יודעים הכל. מודעות עצמית מחרבת את הסיכוי שנוכל ללעוג למועמדים, לשנוא אותם, להתרגז מנוכחותם ובאופן כללי לפתח יחסים רגשיים טעונים איתם, שנחוצים כל כך כדי שנסמס לאחרים.

     

    מתינות - היא לא מצטלמת טוב, היא לא יוצרת דרמה ולפיכך היא כמעט לא קיימת. מתמודדים, אפילו בריאליטי "רך" כמו היפה והחנון, מתנהלים רוב הזמן על סף ההיסטריה: תועפות של רגש נשפכים על כלום, צעקות רמות מחליפות את האפשרות לשוחח, הקצנה במחוות גופניות היא הכרח בל יגונה ועוררות קיצונית היא כנראה ערובה לכך שהצופים בבית ישימו לב אליך.

     

    סובלנות וסבלנות - אין. כדי לזכות בהם, על הזולת להיות בדיוק, אבל ממש בדיוק, כמוך: אם הוא שונה במקצת בדעותיו הפוליטיות, הלך עליו. אם הוא מבקש ממך לוותר על הרגל שגורם לו מצוקה, ימות העולם ולא תוותר. ועוד לפני כן, לא תיתן לו לסיים את המשפט בו הוא מבקש מה שהוא מבקש.

     

    עקשנות - המרווח בין דבקות במשימה לעקשנות חמורית קטן במיוחד בריאליטי.
    מי שמתעקש ימצא יחס הפוך בין חשיבות העניין לעקשות הנלווית אל הענין, תכונה שאופיינית לאנשים מאוד מאוד משועממים.

     

    תרבות דיבור - מטומטם, אפס, כלב, כלבה, חרא של בן אדם, בהמה: ברכות מקובלות בעונה השלישית של "האח הגדול". למכורים, הנה משימה: נסו למצוא פרק אחד, אחד ויחיד, של "האח הגדול" בו לא מוחלפות מהלומות מילוליות בין הדיירים, בו לא מקללים ובו לא מתייחסים אפילו פעם אחת לערוותה של אמו של הזולת.

     

    אם במקרה זה עדיין לא משקף את תרבות השיחה הקונבנציונלית בישראל, עוד כמה עונות וכולם ידברו ככה אל כולם, כי אם משתתפי ריאליטי מדברים כך - גם לנו מגיע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ערוץ 2
    "קחי אותי שרון". ליהוק חכם והורמונים מתפרצים
    צילום: ערוץ 2
    הטבות למנויים
    מומלצים