אימפריית האקסטה

יום אחד בשנת 2004, כשארגון הפשע של יצחק אברג'יל היה בשיא כוחו, זימן הבוס לשיחה את ר"ק, אז בעלים של עסק להחלפת כספים שהיה שותף במסעדה מצליחה בנמל תל אביב. במסעדה הזאת נהגו לבלות בכירים מהתקשורת, ספורטאים ופוליטיקאים, שהבכיר בהם היה נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון. בשיחה הודיע אברג'יל לר"ק שהוא - זאת אומרת הארגון שלו - עומד בפני אופרציה בינלאומית גדולה וזקוק למימון מיידי של כמה עשרות מיליוני שקלים. הוא הורה לו לעבור בצ'יינג'ים מיפו עד ראשון לציון ולגייס הלוואות בכל סכום שניתן, לפי התנאים הנהוגים בשוק האפור, אבל בלי לנקוב בשמו של מזמין הכסף. של יצחק אברג'יל.

ר"ק, בחור יפואי שורשי, הוא אחד האנשים האהובים על הברנז'ה הפלילית בטריטוריה שבין שוק הפשפשים ביפו בואכה טיילת בת ים. לפי הקודים שלו, לאדם כמו אברג'יל לא אומרים לא, לכן הוא פשוט עבר מצ'יינג' לצ'יינג' ואסף כמה עשרות מיליוני שקלים, שניתנו לו על סמך המוניטין שלו. הוא רק לא העלה בדעתו שהוא הולך לשמש פיתיון במלחמה על השליטה בשוק האפור.

בימים ההם ניהל אברג'יל מצוד ענק אחרי ראשו של זאב רוזנשטיין, וברשימת היעדים שלו נותרו כמה צ'יינג'ים באזור בת ים וראשון לציון שהיו נתונים לשליטת רוזנשטיין. לאחר שהכסף שכב זמן מה בקופה של אברג'יל, זומנו בעלי הצ'יינג'ים הרלוונטיים לפגישה איתו באחד מבתי המלון המפוארים בטיילת תל אביב. "יצחק

 נכנס אחרי שכולנו התיישבנו", מספר בעל צ'יינג' לשעבר מראשון לציון. "הוא הודיע לנו שכל הכסף שר"ק לווה מאיתנו נמצא אצלו, אבל ר"ק לא יכול להחזיר אותו, ואם מישהו יפגע בו אז דיר באלאק. יהיה לו חשבון איתו, עם יצחק. הוא לא דיבר הרבה, סיים ויצא. נשארנו המומים בחדר".

מי שעוד נותר המום היה ר"ק, שירד למחתרת. בעלי הצ'יינג'ים אמנם הבינו היטב את המסר שיש בעל בית חדש בעיר, אבל הם האשימו את ר"ק שידע על הכוונות של אברג'יל.

ר"ק הפעיל את קסמיו האישיים וקשריו הברנז'איים, והבטיח להחזיר כספים ככל שיוכל. הוא אסף כמה מיליונים שהיו לו, מכר את חלקו במסעדת היוקרה, את המכוניות שלו, את ביתו המפואר בשרון, ועבר להתגורר עם אשתו וילדיו בדירות של חברים ובני משפחה. אבל כל זה לא הספיק לסילוק החוב הענק. עד היום הוא לא התאושש מהמכה שניחתה עליו: הוא עובד על טנדר, משלם את החובות של ארגון אברג'יל, ועדיין מרגיש מאוים מהבעלים של הצ'יינג'ים שנעקצו בתיווכו. מדי פעם הוא מפציע בשוק הפשפשים או באירועים ובשמחות של חברים טובים, אבל תמיד בהיחבא, דרך דלתות אחוריות, נרדף. 

בינתיים, בצד השני של העולם התחתון, אקדוחן מהארגון של אברג'יל רצח בטעות את מרגריטה לאוטין בחוף טובאגו בבת ים. זה קרה ב־27 ביולי 2008, שעה שנפשה עם ילדיה ובעלה בחוף, כמה מטרים מחבורה של בעלי צ'יינג'ים מקומיים. שבוע לאחר הרצח החל הארגון לקרוס: אברג'יל נעצר בחשד ששלח את הרוצח של לאוטין, במטרה שיחסל שניים מחבורת הפיננסרים. כשהתברר לחוקרים שאין ראיות נגדו, הם שלפו את "אפקט הדומינו" - תיק חקירה שאספו במשך שש שנים ימ"ר מרכז, יאחב"ל והרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA), שמייחס לאברג'יל עבירות של ניהול ארגון פשיעה, הלבנת הון, סחיטה, סחר בסמים ורצח.

הראיות נגד האחים אברג'יל עומדות כעת למבחן של בית משפט מחוזי בלוס אנג'לס, אבל סוף הסיפור הוא לא הדבר היחיד שעדיין פתוח: פתוחה גם השאלה כיצד הגיע יצחק אברג'יל בגיל 35 לראש צמרת ארגוני הפשע הבינלאומיים, אחרי שמחלקת המדינה בממשל בוש הגדירה אותו כאחד מ־40 יבואני האקסטזי הגדולים בעולם.

איך להשתלט על שוק חדש

בשלהי שנות ה־90 התפתחה בצמרת הפשע הישראלי מגמה שהושפעה מעידן הכלכלה החדשה. לא עוד עבריינים ברוטליים שמפעילים תחנות סמים בשכונות מצוקה או גובים דמי חסות בשווקים ובמועדוני הימורים קיקיוניים, אלא התמסדות בארגוני פשיעה עם בוסים אינטליגנטיים, היררכיה נוקשה וממודרת, חברות אשראי וגבייה במשרדים מפוארים, ובתי קזינו נוצצים ברחבי העולם. בשוק ההימורים שלטו אז רוזנשטיין, פליקס אבוטבול מנתניה והאחים גבריאלי. בתוך זמן קצר הם גם רכשו בעצמם בתי קזינו בטורקיה, יוון, קפריסין, רומניה, בולגריה, צ'כיה ומדינות אחרות.

בשנת 2000 נכנס לשוק ההימורים בארץ להיט חדש ומהפכני: הימורים באמצעות רשתות מחשבים. את הטכנולוגיה פיתחו בוגרים של יחידות מחשב בצה"ל, בני טובים שביקשו לשווק את המוצר שלהם ונלכדו בקשר עם נציגיהם הערמומיים של ארגוני הפשיעה. מאחר שרשת האינטרנט עוד היתה בחיתוליה, וגם מחשבים עדיין

 לא היו בכל בית, התפקיד של ארגוני הפשע היה להפיץ את הטכנולוגיה למועדוני אינטרנט, ולפקח על תזרים המזומנים והגבייה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

האחים גבריאלי היו הראשונים ששמו יד על התוכנה שפיתחו נערי ההייטק, אבל כדי להפיץ אותה ביעילות ובבטחה בערים ובפריפריות, הם נזקקו למערך של אנשים עם עוצמה בשטח. לשם כך הקימו קואליציה עם האחים אברג'יל ואלפרון, שאין בארץ עבריין או אסיר משוחרר שאינו מחויב להם כך או אחרת. במיוחד אמורים הדברים לגבי יצחק אברג'יל, בשעתו מנהיג אסירים נערץ שהשתחרר אחרי 18 שנות מאסר.

מועדוני אינטרנט־קפה נפתחו אז כמו פטריות אחרי הגשם, באמצעות "זכיינים" מהעולם התחתון. ההימורים במחשבי המועדונים נשלטו בידי שתי חברות בורסאיות שבבעלות עזרא גבריאלי ומאיר אברג'יל; לפי כתב האישום שהוגש נגד השניים, בשיא הפעילות שלהם בשנת 2001 הם הפעילו בארץ 86 סניפים, הגיעו למחזור כספי של 190 מיליון שקל, והניבו הכנסות של 50 מיליון שקל.

הפעילות הענפה וסכומי העתק לא נעלמו מעיני המתחרים. בשטח התפתחה תחרות על הזכות לשלוט בטכנולוגיה, בסניפים ובקווי האשראי, ובעקבותיה פרצה מלחמה עקובה מדם בין קואליציות של ארגוני פשע. היריבים נחלקו לשתי קואליציות: האחת כללה כאמור את האחים גבריאלי, אברג'יל ואלפרון. בשנייה היו פליקס אבוטבול ובניו אסי ופרנסואה, חנניה אוחנה ואחיו רפי ומשה, ורוזנשטיין.

פליקס אבוטבול הצליח לפתח במהירות תוכנת הימורים משלו. למערך ההפצה והאבטחה הוא גייס את בני משפחתו ועשרות אנשים מנתניה צפונה, אבל גם את חבר הנפש שלו מכפר סבא, חנניה אוחנה - עבריין מסוכן ורב מעללים, שעד

 אז עבד עם אלפרון כזכיין של מיזם האינטרנט בשרון. הגורם השלישי היה רוזנשטיין, שחלש על מועדוני אינטרנט בתל אביב, בת ים וראשון לציון.

העריקה של אוחנה לטובת המיזם של אבוטבול היתה חלק מהכרזת מלחמה; בחודש יוני 2002 נרצח יעקב אברג'יל, האח הגדול והאהוב על יצחק. תחילה חשבו שמדובר בעבודה של משפחת ג'רושי מרמלה, המסוכסכת עם האברג'ילים. אבל אחרי שאלה נשבעו בקוראן שלא הם עומדים מאחורי המעשה, הופנו תותחי משפחת אברג'יל לכיוון הקואליציה של אבוטבול.

בחודש אוגוסט 2002 נרצח פליקס אבוטבול בפתח הקזינו שלו בפראג. חצי שנה לאחר מכן, במרץ 2003, נרצח גם אוחנה בחניון ביתו בראש העין. רשמית, מעשי הרצח האלה לא פוענחו; לפי גורמים בעולם התחתון, במשטרה ובכמה פסקי דין רלוונטיים, מבצעי הרציחות מזוהים עם יצחק אברג'יל, ועם האסטרטגיה המוכרת שלו "ללכת על הראש". ופליקס אכן היה ראש וראשון.

הקואליציה של אבוטבול ניסתה להשיב מלחמה באמצעות שכירי חרב ביילרוסים וקולומביאנים, אבל אלה התגלו כחובבנים גמורים ונכשלו בניסיונות לחסל את עזרא גבריאלי, יצחק אברג'יל, ניסים ויעקב אלפרון. מנגד ניצל מכמה ניסיונות חיסול מתוקשרים אסי אבוטבול, שרימון הושלך מתחת לג'יפ שלו בפראג וטילי לאו נורו לעברו ברמת פולג. חברי חוליית ירי הטילים נעצרו, הורשעו - וזוהו כאנשים מובהקים של אברג'יל.

הוא ניצל, חפים מפשע נהרגו. זאב רוזנשטיין (צילום: דנה קופל)

רוזנשטיין בכלל שבר שיאים של הישרדות. ביום שישי אחד מנעו בלשי משטרת תל אביב שני ניסיונות חיסול שלו, על ידי שתי חוליות בפיקודו של האח אברהם (אייבי) אברג'יל. אבל האירוע המכונן מהבחינה הציבורית היה אותו פיגוע פלילי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, בדצמבר 2003. רוזנשטיין ניצל אז מפיצוץ רב עוצמה בפתח צ'יינג' שמזוהה איתו, אך שלושה אזרחים חפים מפשע שעברו ברחוב קיפחו את חייהם. גם הפיצוץ הזה מיוחס לאנשי אברג'יל, הפעם באמצעות העבריין יורם אלעל.

איך לטפל במי שסרח

בניגוד לעבריינים בכירים ומוחצנים יחסית כמו רוזנשטיין - או אבוטבול, או יעקב אלפרון, או כמובן מאיר אברג'יל - יצחק אברג'יל קנאי ביותר לפרטיותו. מטעמים של ביטחון שדה, אבל גם מצניעות ומשמירת מסורת. אשתו, עובדת סוציאלית שהכיר כאסיר בכלא, חזרה בתשובה ומגדלת בערד את חמשת ילדיהם לפי כל כללי החינוך התורני. סיפור שהיה: בשנת 2003 נמנע אברג'יל מהזמנת חברים לברית המילה של אחד מבניו, ואלה הציפו אותו בשיחות טלפון זועמות שבהן הביעו את אכזבתם, עלבונם ואהבתם. הוא בתגובה רק התנצל באדיבות, והסביר שהחליט לערוך את הברית בחיק משפחתו הקרובה בלבד.

אחד מהחברים שחשו נפגעים היה אלעל, נתנייתי שהיה פעם איש מבצעים בארגון של פליקס אבוטבול דווקא, אבל כשהסתכסך עם אסי אבוטבול וחשד שהוא עומד מאחורי ניסיון לחסל אותו בעורמה, ערק לארגון של אברג'יל בתיווכו של גיסו לשעבר, שמעון זריהן. החיבור הרגשי בין אברג'יל לאלעל יכול ללמד על הכריזמה המפורסמת של אברג'יל כמנהיג נערץ של עבריינים.

במשפחת אבוטבול מייחסים לזריהן ולאלעל את הביצוע בפועל של רציחות אבי המשפחה, הסנדק פליקס, ויד ימינו חנניה אוחנה. אבל בזמן שהשניים הפכו למטרה לוהטת של קואליציית אבוטבול ואוחנה (זריהן נפצע קשה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, מאבטח של אלעל נורה למוות בפתח ביתו בהרצליה פיתוח), השכיל אברג'יל לספק להם את כל התמיכה הדרושה. למשל, לאברג'יל

 מייחסים את הזמנת ההרעלה הקטלנית של האסיר יוני אלזם, ערב עדותו נגד זריהן שהואשם ברצח אוחנה, מה שהוביל לזיכוי מיידי של זריהן; מבצע פלילי מזהיר שלא כל גנגסטר טורח לעשות למען אנשיו.

אלעל, שהוכיח יכולות מבצעיות מרשימות, קיבל תפקיד בכיר ברשת האקסטזי הבינלאומית כנציג אישי בכיר של אברג'יל - כזה שמדלג בין מוקדי הרשת בישראל, אירופה וארצות הברית, מעביר מסרים ומאשר עסקאות. הוא ואברג'יל שוחחו המון בטלפון והספיקו להיפגש בארצות הברית לפחות פעם אחת, ב־25 באפריל 2003, במלון שרתון בל הארבור במיאמי. את הפגישה הזאת תיעדו בתמונות בלשי ה־DEA, שעקבו אחרי סיור מחוף אל חוף שעשה אז אברג'יל בארצם.

אלעל החמקמק הצליח להימלט מארצות הברית לדרום אמריקה רגע לפני שבלשים אמריקאים הניחו עליו אזיקים, כנאשם מספר שלוש בפרשת ארגון הפשיעה הישראלי בלוס אנג'לס. הוא נע ונד ברחבי היבשת הלטינית עד שנעצר באורוגוואי. ראשי יאחב"ל בארץ ונציג המשטרה בארצות הברית, סנ"צ סיימון פרי, גייסו את רכז המודיעין לשעבר של משטרת נתניה, ראובן סומך, כדי שישכנע את אלעל להפליל את אברג'יל בתמורה לסגירת כל התיקים נגדו.

"יורם היה המום כשראה אותי בתא שלו בתחנת משטרה אפלה במונטווידאו", משחזר סומך. "בהתחלת הפגישה הוא היה נחמד, אבל כשסיימון פרי הציג בפניו את ההצעה לשמש סוכן סמוי שיאסוף ראיות ויקליט את יצחק אברג'יל, הוא נכנס לטירוף וכעס בשיגעון. הוא צעק, 'מה אתם באים אלי ככה ומציעים לי להיות סוכן, ועוד על יצחק? אני מת עליו, אני אוהב אותו, הוא גבר, הוא היחיד שעזר לי והלך איתי עד הסוף, אז אתם רוצים שאני אפליל אותו? לכו קיבינימט'. הוא ממש סילק אותנו מהתא".

הנאמנות השתלמה ליורם אלעל. גורמים עלומים שהתחפשו לשוטרים מקומיים הוציאו אותו מהכלא באמצעות מסמכים מזויפים, והבריחו אותו אל התחנה הבאה: ריו דה ז'נרו, ברזיל. שם הוא חזר להפיץ משלוחי ענק של אקסטזי. שם גם עצרה אותו המשטרה המקומית, עקב שתדלנות של אנשי יאחב"ל מישראל שישבו חזק על קו האקסטזי של אברג'יל באירופה, הגיעו לברזיל והצטרפו לבקשת הסגרה של האמריקאים. 

יצחק ומאיר אברג'יל בבית המשפט (צילום: שאול גולן)

בשלב הזה התייצב בתאו עו"ד שרון נהרי, פרקליטו הצמוד של אברג'יל, שגם הוא נסע עד ריו כדי לדאוג לייצוג משפטי משובח לאלעל. כך ייעשה לאיש שראש הארגון חפץ ביקרו. נהרי גייס את מיטב המשפטנים של ברזיל, ואלה שיכנעו את בית משפט העליון שנפלה טעות בבקשת ההסגרה, ואפילו סידרו לו אשרת שהייה קבועה. מאז חי אלעל בברזיל עם אשתו וילדיו, ואחיו ניסים מספר בארץ שמצבו מעולם לא היה רגוע יותר.

אלא שחברות עם יצחק אברג'יל לא תמיד מסתיימת בטוב. אחד מחבריו, מוטי חסין מיפו, מעריץ נלהב של אברג'יל וראש אגף מיחזור הבקבוקים בארגון, היווה מטרה לכדורי הרוצח של מרגריטה לאוטין בחוף בת ים רק משום שהעז לעשות עסקים עם הכוח העולה: שלום דומרני, בעצמו חבר טוב לשעבר, מפקד מחוז דרום בארגון אברג'יל שפרש והחל לעשות לביתו. חסין יוצא מגדרו כדי לפייס את הבוס הנערץ שלו מאז אותו אירוע. הוא הגיע לבית המשפט כדי לשדר עניינים כרגיל, אבל בקושי זכה למבט מאברג'יל הכבול באזיקים. לאחר שהאמריקאים שללו לו את הוויזה הוא עבר להתגורר במקסיקו, רק כדי להיות קרוב לאברג'יל שעצור בלוס אנג'לס.

"אם יצחק מרגיש שמישהו מעל באמונו, זיגזג או גימגם, הוא יפגע בו גם אם יעופו שבבים וגם אם מדובר באנשים הכי קרובים אליו", מספר אדם שמכיר את אברג'יל והיה קרוב לאירוע בחוף טובאגו. "הוא בנאדם חושב, אחד שמתכנן ולא פועל מהבטן. אבל אם הוא החליט לפגוע במישהו אין לו נקיפות מצפון, והירי על חסין בחוף טובאגו הוא רק דוגמית. חסין חבר לדומרני בעניינים פיננסיים, וזה דבר שיצחק לא היה יכול להרשות לעצמו. מבחינתו, גם מי שמביע עצמאות יתר זה בעיה, אוי ואבוי, אסור. וזה המקרה של דומרני".

איך לפנות את הדרך למעלה

הסיפור על הילדות העשוקה של אברג'יל בסביבה שמכורה להרואין, שאותו ייבאו ארצה האחים הגדולים שלו, פורסם כבר בשלל כתבות דיוקן. תהליך ההתבגרות של הנער בן ה־17, שנשפט למאסר עולם על רצח מנהל תחנת סמים של המשפחה, זכה לחשיפה גדולה כשאילנה דיין ודן שילון הכניסו אותו לשיח הציבורי בישראל כנער הפלא משכונת בנית בלוד שלמד קרוא וכתוב רק בבית הסוהר, ופיתח מודעות חברתית יוצאת דופן תוך שהוא מצטט מכתבי פרויד וניטשה.

בדו"חות המודיעין של שב"ס תואר אז נער הפלא מהטלוויזיה כאסיר אנטי־סמים שעושה סימנים של חזרה למוטב, אבל בפועל הוא גדל להיות הגבר האולטימטיבי במונחים של מאחורי הסורגים: מנהיג אסירים כריזמטי ונערץ, שבעצמו מעריץ גיבורים של סרטי מאפיה, ומפעיל מתוך הכלא קצינים בכירים לטובת ניכוי השליש שלו, בזמן שבחוץ טורחים למענו אנשי ציבור מעיר הולדתו.

לפני שסוגרים את המעגל הזה אולי כדאי לדעת ש"המשקם" של אברג'יל מטעם מחלקת הרווחה של עיריית לוד היה ח"כ לשעבר יורם מרציאנו, שהיה אז עוזרו האישי של שמעון פרס ומנהל בלשכת ראש הממשלה אהוד ברק. מרציאנו הרבה לבקר את אברג'יל בכלא, הביא לו חפיסות שוקולד שווייצרי וסיגריות אמריקאיות, ביקש למענו חופשות מיוחדות והפציץ את פיקוד שב"ס במכתבים לטובת השחרור המוקדם שלו. ממש באותם ימים הביא מרציאנו למינוי של מפקד שב"ס היוצא, אריה ביבי, לתפקיד ראש הוועדה הקרואה של עיריית לוד. איזה עולם קטן.

בזכות המאמצים של מרציאנו ואחרים קיבל אברג'יל חלק מהשליש, בתנאי שבתקופה הראשונה ישהה מחוץ לישראל. בשנת 1999 הוא שוחרר ונסע להולנד, שם נכנס לנעליו של העבריין החיפאי הנמלט עודד טוויטו, שהקים באירופה את המעבדות הראשונות לייצור אקסטזי (ואף הונצח בגלולת אקסטזי פופולרית בשם "טוויט"). משטרות אירופה רדפו אחרי טוויטו, שירד למחתרת עד שנלכד בחודש מאי 2001 בברצלונה והוסגר לארצות הברית. הוא נפטר מדום לב בבית מעצר בניו יורק.

רשת האקסטזי של אברג'יל התבססה בתחילת הדרך על תשתית כוח האדם החיפאית שהניח טוויטו, ובסופו של יום יצא שגם עד המדינה שמפליל אותו כעת בעבירות של רצח וסחר בסמים - יוחאי מנור (מלול) - הוא חיפאי משכונת בת גלים שהשתייך לקהילת מפיצי האקסטזי של טוויטו. בעדות שלו מפליג מנור בתיאורים על הברחות מאירופה ללוס אנג'לס, ומגדיר את אברג'יל כראש הרשת; הוא מפגין בקיאות רבה בשמות של בכירי הרשת החדשים, מציג כתובות ומספרי טלפון של עבריינים מוכרים מישראל, ושולט לכאורה גם בפרטים על משלוחים של מיליוני גלולות ליעדים אקזוטיים כמו תאילנד, יפן, הודו, סין ואוסטרליה.

פרט פיקנטי בעדות של מנור מגלה את הדרך של אברג'יל להפעיל מודיעין בעולם התחתון: "יצחק ביקש ממני לסייע בהעברת קוקאין לישראל, הוא אמר שקוקאין משמש אותו לקנות מידע מעבריינים על יריבים שלו". אבל אחת הבעיות בעדות היא שמנור לא מחזק את סיפוריו ולו בגלולה אחת של אקסטזי. לדברי עו"ד גלעד סממה מפרקליטות המדינה, "העדות מאומתת באמצעות

 פריטים שאספו החוקרים, חותמות בדרכונים שמוכיחות כי הוא היה במעברי הגבול הרלוונטיים, דו"חות מעקב, פלטי שיחות, איכונים סלולריים וכדומה".

את אברג'יל מתאר מנור בעדותו כמי שגילה כלפיו יחס קרוב של שותף שמעריך אותו מאוד. לחיזוק טענתו שאברג'יל אישר לו ולאחיו לרצוח בלוס אנג'לס את סוחר הסמים סמי אטיאס, התביעה מציגה שיחת טלפון מ־7 בספטמבר 2003, שיירטו אנשי היאחב"ל בהאזנות לחברי הארגון בספרד, הרבה לפני שמנור גויס כעד מדינה. בשיחה נשמע אברג'יל אומר למנור בין היתר, "היי צדיק, מה נשמע נשמה שלי, אחי היקר... אולי נראה אותך מקרוב... מה זה אולי, בטוח נראה אותך, מה איתך נשמה שלי? זוכר דיברת איתי על איזה בחור שם?".

מנור משיב לו: "כן, אז זהו, הבעיה נפתרה". 

אברג'יל במחווה משלו: "כן, אני יודע, ומהצד שלנו החזירו את הכסף? הצד שלך, שלי, שלנו, אותו דבר. יוחי, יוחי, יוחי, אני אוהב אותך אחי, אני מת עליך, בוא איתנו, מה יש לך לעשות שמה יא מניאק, זקן, אתה מסתלבט אה?".

איך לדפוק בנק שלם

הנפילה של אברג'יל עם עבריין זוטר כמו מנור הפתיעה מאוד את מקורביו. "יצחק בודק אנשים לפני שהוא עושה איתם עסקים", אומר אדם בעל השכלה פסיכולוגית רחבה, שמכיר את עסקיו של אברג'יל מקרוב. "הוא דורש שמישהו יחתום על הבנאדם, שיתחייב עליו וייקח אחריות. הוא גם אחד שקולט אנשים. יש לו טביעת עין טובה מאוד, הוא חשדן, אפילו פרנואיד. יש לו את הקטע הזה של לחבק, ללחוש למישהו באוזן 'בוא רגע' ואז להמתיק איתו סוד בצד, אף פעם לא ליד כולם. אנשים הולכים אחריו, אוהבים להקשיב לו, מקבלים מרות, מעריצים אותו. יש כאלה שאפילו נשבעים בשמו. מלבד עשרות המקורבים, יש לו גרעין קשה של ארבעה־חמישה אנשים נאמנים שקרובים אליו באמת והולכים איתו שנים".

אחד הנאמנים הוא גבריאל בן הרוש, מנהיג "הכנופיה הירושלמית". הוא היה שפוט ל־15 שנה וישב בכלא רמלה כשאברג'יל הגיע כאסיר עולם קטין. במשך כמה שנים הם היו שותפים לאיקס אחד, ובן הרוש היה החונך של אברג'יל. אבל השנים חלפו, והתלמיד עלה על רבו.

בן הרוש הקים בירושלים חברה לעבודות בניין עם ששון בראשי, בן למשפחת קבלנים ידועה בבירה. בעסקי הבנייה הם שילבו פעילות בשוק האפור, וכך נפגשו לראשונה עם הצ'קים של עופר מקסימוב. בתוך זמן קצר נטש בן הרוש את עסקי הבנייה והחל לנדוד אחרי מקסימוב מקזינו לקזינו, בארץ ובחו"ל, כשהאחרון מפסיד מדי לילה מיליוני שקלים, בן הרוש משלם אחריו, ואתי אלון מכסה למחרת את החוב מכספי הבנק למסחר. כך נשאבו 270 מיליון שקל והבנק פשט את הרגל.

במשטרה רואים בפרשת הבנק למסחר את אחד משיאי הפשיעה בישראל מאז ומעולם, אך בזמן אמת הם היו מנותקים מהאירועים. ידעו שם שמקסימוב מפסיד מיליונים, ואנשי המודיעין גם הבחינו בדמויות שסבבו אותו, אבל עד שאחותו אתי אלון לא התייצבה במשטרה במאי 2002 והתוודתה על מעילת הענק, למשטרה לא היה מושג מאיפה הירקן מחולון מגייס כסף להימורים.

לאחר ההודאה של אלון הבינו במשטרה גם מי האנשים שאליהם זרם הכסף מהבנק למסחר, אבל עד אז כבר הספיקו בן הרוש ובראשי לברוח עם הכסף. בזמן שמשטרת ישראל והאינטרפול ערכו מצוד ענק אחריהם, התקיימה במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל אביב פגישה של צמרת העולם התחתון, בהשתתפות נציגי הכנופיה הירושלמית והקבוצה התל אביבית בראשותו של ריקו שירזי. גם בלשי ימ"ר תל אביב היו שם בהאזנה, ומאז הם מגדירים את המפגש הזה כ"טריבונל הקוזה נוסטרה הישראלית", ומתארים בהתפעלות כיצד ישב מאיר אברג'יל בראש השולחן וקבע מי ישלם מה ומי יקבל מה מהמיליונים שעוד נותרו. במקביל הצליחו בלשי ימ"ר מרכז ליירט שיחות טלפון בין יצחק אברג'יל לבן הרוש, שמהן ברור לחוקרים כי מדובר בשותפות בין יצחק ומאיר אברג'יל לבין בן הרוש ובראשי, כשמבחינת ההיררכיה יצחק אברג'יל עומד בראש.

"יצחק יודע לתמרן, להנהיג, לקבל החלטות", מסביר הגורם בעל ההשכלה הפסיכולוגית. "יש לו יכולת ניתוח גבוהה והבחנה בין עיקר לטפל. הוא יודע לזהות תמורות ומגמות בעולם הפשע, לחבר קואליציות ולכרות בריתות. הוא מציב יעדים ומנהל את ענייניו כמו בעולם העסקים, רק שאצלו אין דמוקרטיה.

 הוא המנהיג, האיש שפוסק בצורה ברורה וחד־משמעית, וכולם אחריו. על הסמכות שלו לא מערערים, כי יש לו יכולת לאכוף אותה".

אחרי המעצרים של אתי אלון ומקסימוב התפזרה החבורה לכל קצוות עולם. יצחק אברג'יל נשאר באירופה והתעמק בעסקי האקסטזי והתענוגות בתאילנד ובישראל, עד שנעצר בהולנד אבל חמק משם לירדן עקב טעות טכנית במשפטו. מאיר אברג'יל הלך לעשות עסקים בסיירה לאון, ולנפוש במרוקו ובאקפולקו. בראשי ובן הרוש התחברו לסלב הישראלי בלוס אנג'לס חי ועקנין, ובסיועו התערו בקהילה העסקית והלבינו מיליוני דולרים. אלא שבמשך שש שנים החבורה כולה גם היתה תחת חקירה סמויה וקדחתנית של נצ"מ אפרים ברכה מימ"ר מרכז ומחזיק דסק אברג'יל ביאחב"ל סנ"צ כורש ברנור, בליווי צוות של ה־DEA בפיקודה של המומחית מספר אחת לפשע ישראלי, דיאן רויטר.

ב־2004 נעצרו ועקנין ובן הרוש והואשמו בעבירות סחיטה והלבנת הון. חלפו שנתיים במעצר בית ובן הרוש חתם על הסכם עד מדינה, שבו נמחקו האברג'ילים מהתיק בתמורה לעדותו נגד חי ועקנין, שנשפט לעשר שנות מאסר. עכשיו מאשימים האמריקאים את האברג'ילים באותן עבירות סחיטה והלבנת הון של מיליוני הדולרים מכספי הבנק למסחר, ובן הרוש יהיה חייב להעיד במשפט - כעד תביעה או כעד הגנה.

איך להוריד פרופיל

למרות שבמעצר מקפיד אברג'יל לחבוש כיפה ולהתפלל, הוא אינו איש דתי מחוץ לכלא. להפך, הוא בליין ונהנתן שהאיים בתאילנד הם אתר הנופש המועדף עליו. הוא אינו נוהג להתלבש במותגי יוקרה מכיכר המדינה, אלא מסתפק בג'ינס ובטריקו או בחולצה מכופתרת. הכי קז'ואל. במכוניות דווקא יש לו טעם משובח, והוא מעדיף שיירות ג'יפים של ב.מ.וו, מרצדס ופורשה לו ולמאבטחיו.

 בשנים האחרונות, לפני מעצרו ב־2008, אברג'יל אהב בילויים סולידיים כמו ה"ספא לוקסור" באזור, אבל גם את המועדונים "ג'ון גוטי" בהרצליה או "ולווט" ברחוב המסגר. כשהרוח הטובה נחה עליו, הוא שר בקריוקי את השיר שלו, "ירושלים של זהב".

במפגשים חברתיים הוא סולד מדיבורים על פשע, ומרבה לנהל שיחות נפש על דת ופילוסופיה. אחד המשפטים השגורים בפיו במפגשים עם אנשים קרובים הוא "הלוואי שהייתי יכול להיות אזרח פשוט שחי ממשכורת של 15 אלף שקל בחודש".

המיליה החברתי של יצחק אברג'יל כולל את האנשים הפשוטים של עולם הפשע, עשרות עד מאות אסירים משוחררים - רבים מהם נרקומנים לשעבר שנגמלו בהשראתו - משכונות עוני ומעיירות פיתוח, מושבים וערי הפריפריה. אלה החיילים שלו, הוא הגורו שלהם. אמנם הוא ידוע כמי שסולד מסמים, ואפילו חשיש או מריחואנה הוא לא מעשן, אבל יודעי דבר מספרים שמפעם לפעם הוא לוקח אקסטזי, ככה בקטנה, ונהנה להתענג על הסם שהפיץ ברחבי העולם.

• עוד רשימות של אמיר זוהר בבלוג Posta