הרב קוק - עכשיו הקאוצ'ינג
תאהבו את כולם - אבל גם את עצמכם. נסו להידמות לאלוהים וכך תתקרבו אליו. אל תפחדו מהמוות, והאמינו בעולם הבא. וגם מהו החוש השישי? ומדוע יש חילוניות בעולם? מאות עצות ותובנות מאת הרב קוק קובצו בספר שמבקש ללמד לחיות נכון
בימים אלה רואה אור ספר חדש – "ניצוצות" (הוצאת "ידיעות ספרים" בשיתוף "ראש יהודי"), המאגד מאות הארות, עצות ותבונות על פי משנתו של הראי"ה קוק, בנושאים של אהבה, גאווה, הורות, חלומות, מיסטיקה, שנאה, תשובה ועוד. עד עכשיו היו דבריו נחלתם של תלמידי חכמים בלבד, בשל השפה העוטפת את רעיונותיו הגבוהים של הרב, אך אלה עובדו לעברית בת זמננו.
לא רבים יודעים כי מעבר להתעסקות ההלכתית וההתיישבותית הענפה, התייחס הרב - מאבות הציונות הדתית והרב הראשי האשכנזי הראשון - גם לרעיונות מודרניים. עורך הספר, הרב יובל פרוינד (34), מחנך במכינה הקדם-צבאית בבית רימון שבגליל התחתון אומר כי "אין כמעט נושא שמעסיק את העולם המודרני והפוסט-מודרני, שלא מצא ביטוי מקורי, עמוק ונועז בכתביו של הרב קוק".
קחו כמה עצות טובות להמשך היום (או החיים).
זוגיות: השוני בין המינים
האם ההשכלה הוסיפה לעולם אושר? זו היא שאלה גדולה, שקשה להשיב עליה. נראה שהדבר תלוי גם בחלוקה למינים השונים. התכונה של הגבר היא לבוא לידי סיפוקו ואושרו על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי אומנותי.
לעומת זאת, התכונה של האישה היא להיות הולכת ומתפתחת דווקא מעצמה, מפנימיותה, בלא עמל של ספרים ולימוד חיצוני. כל קלקולי החיים, או לפחות רובם, באים בגלל שהאיש רוצה להיות אישה והאישה רוצה להיות איש. האיש רוצה לגדול מאליו כצמח בשדה, והאישה חפצה ללמוד ולכבוש.
יבואו ימים ויכיר העולם את העיוות, ויחזור כל מין לטבעו, ואז יהיה לנו מין אנושי שיכלול את הטבע הנפשי הבריא והישר של האישה - ואת הרוח הפועלת והיוצרת של הגבר (שמונה קבצים).
אהבה: אהבת כל אדם
אהבת כל היצורים צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, ואהבת כל בני האדם בייחוד, אהבת כל העמים כולם, והרצון לסייע להם ולפעול למענם, במישור החומרי ובמישור הרוחני. השנאה צריכה להיות מכוונת רק על הרשעה והזוהמה העולמית.
אי אפשר להודיע את שמו של ה' בעולם, מבלי שישנם במעמקי הלב אהבה פנימית וחפץ ברור להיטיב לעמים כולם, לאשר את חייהם. בכל מקום בתורה שבו נמצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים בבירור שהכוונה היא לשנאה לרשעה, שעדיין שולטת במידה מסוימת בסדרי החיים ובקשרי המדינות (מידות הראיה).
אלוהים: מנוחת הנפש
אי אפשר למצוא יציבות לרוח האדם בלי אלוהים. נפש האדם לא יכולה להירגע, אלא כאשר תהיה לה אפשרות להידמות לאלוהים. רק אז האדם מממש את עצמו ומצליח למצוא חיבור בין כוחותיו השונים.
אבל ברגע שהאדם עוזב את אלוהים ומנסה להמציא אנושיות שמנותקת מאלוהים - הוא גוזר על עצמו טירוף הדעת. הוא ימצא את עצמו מוטל מגל אל גל בתוך סערת הנפש, ויאבד כיוון.
גם אם יצליח לתקופה זמנית לשקוע בתאוות ובצרכי החיים, ויחשוב שהגיע אל המנוחה והשלווה - מהר מאוד התסיסה הפנימית תתפרץ, ושוב יגעשו כוחות הנפש ולא יתנו מנוח. מקום מנוחתנו הוא רק בהידמות לאלוהים (על פי אורות).
ארץ ישראל: הגוף של עם ישראל
ארץ ישראל איננה רק שטח אדמה שאפשר ליישב בו יהודים, ואפילו לא קרקע שאפשר לקיים בה מצוות. ארץ ישראל קשורה בקשר של חיים אל עם ישראל. היא ה"גוף" של עם ישראל. ארץ ישראל היא בעלת 'תכונות' שמתאימות דווקא לאומה הישראלית (אורות).
החוש השישי: החוש הרוחני
החוש הרוחני, החוש שבו אפשר לחוש את אלוהים, הוא אינטואיציה מיוחדת שנולדת מעומק האישיות. כשמנסים לחוש את הקדושה בחושים אחרים, שנועדו לתחושות של חומר - לא מצליחים לגלות את הקדושה, ואז נוצרים בלב כעס ותסכול שמובילים לכפירה ולשכחת אלוהים (שמונה קבצים).
חילוניות: האיזון בין הרוח לחומר
מקובלים אנו, שבעידן שבו תשוב האומה לארצה, יהיה מרד כנגד האמונה והדת. הצורך למרד הזה הוא הנטייה הקיצונית לכיוון החומר, שמוכרחה להיות בעת הקמת המדינה. לאחר שעברו אלפי שנים שבהן היהודים לא עסקו בכל ענייני החומר, חייבת להתעורר באומה באופן קיצוני וסוחף, נטייה חומרית כדי להחזיר את הנוכחות של החומר לחיים. ואחרי הגל הראשון, שבו החומרנות תשתולל ותחולל סופות, יתברר מחדש הצורך ברוח והנחיצות הקיומית של העולם הרוחני (אורות התחיה).
דמיונות הכפירה
שורש הכפירה הוא מחשבה ילדותית. היכולת להאמין שהעולם המורכב נעשה בנס גדול ומבהיל, בלי שום חוכמה ותוכנית שקדמו לכך, היא מחשבה ילדותית מאוד.
בריאת העולם והנהגתו על ידי אלוהים, היא מחשבה הגיונית מאוד. וכי איך אפשר להתעלם מן הסדר וההרמוניה שבבריאה ולייחס כל זאת לאקראיות?! האם זו טענה הגיונית ישרה?! להפך, ההכרעה שהמציאות המלאה חוכמה עמוקה היא מקרה שנעשה ללא כוונה, היא טענה שאין לה שום בסיס רציונאלי. זו למעשה אמונה חילונית. וכאשר קורעים את השכל בכוח מאלוהים; כאשר מסתירים מן השכל, את הדבר שהכי מסקרן ומעניין אותו - גורמים לבלבולים ולעיוותים עצומים (על פי אורות האמונה).
מוות: דמיון המוות
המוות הוא חיזיון דמיוני. מה שבני אדם קוראים לו מוות, הוא בעצם התעצמות של החיים. רק בגלל המבט הקטנוני והחומרני, המוות נראה כריק וכיליון. אבל מי שמכיר את המציאות הרוחנית מבין, שהנשמה מתגברת כשהיא נפרדת ממגבלות הגוף (על פי אורות הקודש).
העולם הבא: ודאותו בעולם הזה
במעמקי הלב ישנה ידיעה ברורה, שמתנת החיים איננה נפסקת לעולם. שהאור האלוהי מאיר בעולם הזה, וגם לאחר המוות.
ומהם אותם חיים שלאחר המוות? אין ולא יכול להיות ציור ברור של אותו עולם, במחשבה השקועה בתוך גבולות העולם הזה. אבל אין זה ממעיט כלל וכלל את הביטחון הגדול בקיומם של חיים כאלה, כי החסד האלוהי אינו פוסק לעולם, ומשפיע הוא תמיד חיים ואור (על פי אורות).
שנאה: קבוע ומשתנה
אדם מושחת, ראוי לשנוא אותו רק מצד חסרונותיו, אבל מצד צלם אלוהים שלו, ראוי להעריכו. ותמיד צריך לזכור, שצלם אלוהים שלו הוא קבוע, בעוד שמעשיו הרעים יכולים להשתנות (מידות הראיה).
לפנייה לכתב/ת 
