משפחתי וחיות אחרות
למה נתנו למליון מצלמות להיכנס אל משפחת ג'ורנו הביתה ולחברת הפקה לביים אותם כסיפור? במיוחד עבורנו, הצופים המציצנים, שמחפשים "אותנטיות" ו"משמעות" במקום הלא נכון
- הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
"המשפחה" מחפשת את משמעות החיים (צילום: ינאי יחיאל)
חברי "המשפחה" הם נורא מלוכדים ואוהבים את אמא, וחוגגים לה יומולדת חמישים עם קליפ שנועד, האח הקטן מביים. הם מחברים בעלגות גורפת משפטים שמבהירים כמה היא נפלאה בעיניהם, והיא צופה בזה בארוחת הערב של יום שישי ומתרגשת כמעט עד דמעות, כי היא לא אישה שבוכה - אבל גם ההכרה המשפחתית באימהותה המצויינת וגם ה"חיים" אמורים להגיע דרך נוכחות של מצלמות. מה זה אומר על חיי הרגש של הדור הדיגיטלי, נשאיר לסוציולוגים לפענח: אנחנו באנו רק להציץ.
דקלום מול מצלמות
אנחנו הם הצופים אליהם כיוונה ההפקה כשליהקה משפחה מן המעמד הבינוני-פלוס, פלוס ארבעה ילדים וחתול, עסק עצמאי ובית מידות חף מספרים אבל מצויד בפסנתר, אולי לא חשים ש"אנחנו חייבים חיים". אבל כפי שהפסיכולוגית המלווה את הסדרה, איריס רייצס, יודעת יפה, אנחנו חרדים שמא החיים שלנו לא ממש בסדר, ואין לנו דרך לבדוק את זה אלא בהצצה לחייהם ה"אותנטיים" של אחרים, המדקלמים את עצמם לדעת בפני מצלמות.
ירדנה, האם המתרגשת כמעט עד דמעות. רק כמעט (מתוך "המשפחה")
אך מתברר שהחרדה מככבת גם בבית ג'ורנו, אם כי דייריו לא בהכרח מודעים לקיומה. דובי מצהיר שהיה מעדיף שיקרה לו אסון מאשר לילדיו, כולם דנים בשאלת-השאלות של פעולה בצופים, את מי היית מציל במקרה של אסון, את אמא או את החברה. ינון הבכור אומר למצלמה במהלך הקליפ-יומולדת שעם אמא כמו שלו, הוא היה יכול לגדול כיהודי בטהרן, עד כדי כך הוא מרגיש מוגן - וירדנה תוהה אם דובי והיא לא צריכים טיפול זוגי ומתעקשת לא לתת לו לסיים משפט, וגם לא להקשיב לו.
ואם זה לא נדוש מספיק, בהמשך מגיע הויכוח בין ינון לאמא ביושבם בגינה: הוא אוהב זמר מזרחי וחושב שלמלים של אביהו מדינה יש עומק, היא חושבת שזה "חרא" ומעדיפה לסרס מלים של שלמה ארצי. מפוהק ומנומנם, הצופה מייחל בליבו לקצת דיספונקציונליות, שיהיה במה להיאחז, שתבוא איזו סופר נני או שאלון גל יישאר - ממילא הוא היה שם קודם - ושיבנה להם מחסן או משהו, כדי ליצור שמץ של ענין, אבל שום אלון גל ושום מלאך לא מגיע, רק הגמד הקטן של השינה מתיישב בעוצמה על העפעפיים, ככל שהג'ורנואים ממשיכים ללהג.
את מי היית מציל, את אמא שלך או את החברה?
אך בפרק הראשון היו גם רגעים קומיים. מאמץ מסוים להתבטא בחגיגיות, לכבוד המצלמות ועם ישראל כולו, מסתיים במשפטים כמו "צריך להביא לה את סף הריכוז לשיא הפיצוץ" (כשדובי מחלק הוראות בימוי לקליפ), או "אני אפר (צירה בא' וסגול בפ' בבקשה) לרגליך, או "כאין וכאלף".
האם תאמצו את משפחת ג'ורנו אל חיקכם החם? האם תהיו חברים שלהם, לפחות בפייסבוק? בסך הכל הרי הם נורא בסדר, גם כשהם צועקים זה על זה כמקובל במקומותינו, גם כשיבכו בהמשך מתוך ידיעה ברורה שבכי מרגש צופים, גם כשימשיכו ללהג את הטריוויה של חייהם, גם כשלא יגידו שום דבר חשוב או מעניין. ההפקה הבטיחה שאם נצפה בהם נראה את עצמנו, ומה שראינו הוא, בפשטות, אנשים נורא, נורא משעממים. זו לא סיבה לשנוא אותם. עדיף לכבות.
