שתף קטע נבחר

צילום: shutterstock

סרט וראיון: דורון עופר מדבר מהלב ללא מילים

אחרי שהשלים את עבודתו כעוזר במאי ב"עג'מי" ו"פעם הייתי", יצא דורון עופר למסע פנימה אל תוך הזכרון בהשראת הקולנוע האירופי. "כשאני בדכאון, אני צופה באנגלופולוס", הוא מספר

דורון עופר הוא לא מאותם קולנוענים צעירים שמגששים באפלה בניסיון להיכנס לתעשיית הקולנוע הישראלי. בגיל 41, יש מאחוריו ארבע שנות פעילות בתפקידים שונים על הסטים של "זוהי סדום", "אצבע אלוהים", "איגור ומסע העגורים", "פעם הייתי" ו"עג'מי" (בשני האחרונים שימש כעוזר במאי). ולמרות זאת, כיוצר עצמאי, פנה עופר לכיוון שונה - מסוגנן, פחות קומוניקטיבי  - תובעני יותר מצד הקהל. סרטו "מסע" ("Route") מוצג פה לפניכם. 

 

"כתבתי את הסרט בחצי שעה. אבל לקח לי שנה עד שצילמתי אותו, בגלל אירוע הקשור באובדן במשפחה. לא מוות, אך צער גדול", מספר עופר. "כאדם שחווה אובדן לא פעם בחיי. האירוע המדובר היווה עבורי טריגר לעסוק בנושא ולגעת בו ללא מילים. מבחינתי אין מילה שמצליחה לנחם אובדנו של אדם. אין מילה שיכולה לשים בפרופורציה או לגרום לשינוי כשמדובר ביקר לך שלא תראה יותר לעולם.

 

הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק

 

"באיפוק רב במשחק בצילום ניסיתי להתמודד עם נושא של אובדן. יחד עם זאת הסרט אינו על האובדן. למרות שהסרט פשוט, ומצליח לגעת בנקודה רגשית. בזיכרון הקולקטיבי של כולם, שמתעורר באמצעות השכול".

 

איפוק הוא לא תכונה שגורה בקולנוע הישראלי.

 

"ההזדהות שלי מגיעה מתוך הערצה לסוג הקולנוע שמטפל בנושאים מורכבים באיפוק. 'נוף בערפל' של תיאו אנגלופולוס, הוא בעיני שיא קולנועי של יצירה ואיפוק. גם 'מראה' של אנדריי טרקובסקי הפיע עליי רבות וכן רבים מסרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני. משם אני שואב את ההשראה שלי להבעה קולנועית. אני לא כזה טוב בהבעה במילים, יחד עם זאת לעיתים אני מנסה ליצור דימוי, שמייצר עבורי את התחושה שאני רוצה להביע".


מתוך "מסע". השפעות של אנגלופולוס וטרקובסקי

 

ולמרות שהוא מעיד על עצמו שהוא לא מיטיב להתבטא במילים, הן בהחלט חסרו לו, והוא מצא עצמו מתמודד עם אתגר לא פשוט. "אתה רוצה להגיד משהו בתסריט ואין לך היכולת להגיד אותו ולתת לו ערך מוסף", מסביר עופר. "הסרט מוגבל ואתה הולך על הרגש. זה דורש ממך עבודה קרובה עם השחקנים. לפעמים זה עובד לטובתך ולפעמים לרעתך. זה מה שיש. אם הבחורה לא מחבקת ברגש, זה לא עובד. השוטים מאוד סגורים. ואם אין לך את זה, זה לא עובד".

 

ומה היתרון?

 

"אתה לא צריך סאונדמן. אפשר לצלם ברעש וזה חוסך המון עבודה. צילמנו בחוף הים ביום הקצר ביותר בשנה. היה חורף, קר. היינו שלושה אנשים - צלם, עוזר צלם ואני, עבדנו עם העדשות שלנו ומזג האוויר שסידר לנו האל. באנו לשבע שעות והלכנו".

 

צוות אחים גם יחד

עבודה כבמאי בצוות מצומצם שונה בתכלית מתפקידיו כעוזר במאי בפיצ'רים אינטנסיביים כמו "עג'מי" ו"פעם הייתי". הצוות של עופר היה כאמור קטן ואינטימי, אך מחויב ביותר. "כל מי שעבד בסרט עשה עבודה מדהימה. הילדים שבאו: פיליפ שאולוב הגיע משדרות וספיר שדה באה מקריית חיים - רק בשביל שעתיים של צילומים. רחלי כהן, שמגלמת את האם, התעקשה 'להתעלף' לפחות עשר פעמים עד שקיבלתי את התוצאה הדרושה.


רחלי כהן בהופעה 'מעלפת'

 

"את מורן רזנבלט ליהקתי אחרי שעבדתי ב'אודם' של יונתן סגל. היא הרשימה אותי מאוד והיא שמחה להצטרף. את הנער אילן שריקי ליהקתי יומיים לפני הצילומים. לשמחתי עבדו איתי אנשים שיוצרים לכל דבר. העורך דורון לוין, שהיה שותף אמיתי לכל הלבטים ועם סבלנות אין קץ, המוזיקאי המחונן אור קריבוס וכמובן הצלם לאל אוטניק הנהדר, שכל פריים שלו עוצב בכישרון".

 

ולמרות עבודת הצוות, הסרט עדיין מאוד אישי.

 

"הסרט הזה הוא על חיפוש בתודעה, אחר רגע שהוא רגע רגשי של איחוד עם עצמך. כנוסטלגיקן יש בי הרצון לחזור אחורה ולדעת מה היה אילו. בחיים איך דרך לחזור אחורה, אך בקולנוע ישנה האפשרות לחזור לאחור. בסרט אני מציג ללא מילים את הרגע הזה. איך שאתה רואה את עצמך בעבר ובעתיד. ויש שם תובנה, השלמה עם המציאות של המבוגר ושל ידיעה של הצעיר, שזה מה שהולך קרות לו ובכל זאת הוא מנצל את הזמן וחוזר לשחק".

 

אימון על רטוב

לצד עבודתו כעוזר במאי ובתפקידים שונים אחרים, עופר יוצר פרומואים ותוכניות טלוויזיה, כמו "היפה והחנון". סרטו "המסע" כאמור שונה בתכלית, אולם ברמה ההפקתית הוא ניצל את הידע והניסיון שצבר לטובתו.


רוזנבלט מחבקת. פונה אל הרגש

 

"למדתי המון על הטכניקה ואיך עושים קולנוע", הוא אומר. "זה עזר לי להשלים את הסרט הזה תוך שלושה ימים לא אינטנסיביים במיוחד. בהתחלה חשבתי שעשיתי עבודה מזעזעת, אבל חברי הצוות עזרו לי והתוצאה דווקא לא רעה".

 

ואיך הגיבו הקולגות?

 

"זה סרט קצר וראשון שלי. יש בזה משהו שאני רוצה לעשות - לשבת בצד ולפסל את הפסל הקטן שלי. נורא חששתי להראות את זה לאנשי מקצוע, הראתי לכמה מפיקים בחיל ורעדה והיו תגובות טובות. מבחינתי הוא נהיה יותר טוב ככל שהגיבו. זה עושה לי חשק לעשות סרטים. כשאני נכנס לדכאון אני צופה ב'מבט של אודיסאוס' של אנגלופולוס וזה עושה לי טוב".

 

מי הכי השפיע עליך מבין הבמאים הישראלים שעבדת איתם?

 

"למדתי הכי הרבה מאבי נשר. לקחתי ממנו את הרצינות התהומית שבה הוא מתייחס לדברים. זה מדהים, הוא לא ממצמץ לרגע. הוא מרוכז כל כולו. עשיתי את 'מסע' שבוע אחרי 'פעם הייתי', וסוג העבודה שלו השפיע על הדרך בה התנהלתי מול השחקנים. גם הבכירים שבהם התנהגו בצורה מופתית והוא הוציא מהם מעל ומעבר".

 

ומה הלאה?

 

"השלמתי את הסרט בספטמבר האחרון. אני עובד כל הזמן ומתכנן לשלוח אותו לפסטיבלים. במקביל אני כותב רומן, שגם עוסק בזיכרון ואובדן. התחלתי לכתוב בימים אלה גם סרט באורך מלא - מותחן פסיכולוגי, אבל אני עובד לאט".

 

כוותיק בתעשייה, מה היית מייעץ לקולנוענים צעירים שהיו רוצים להגיע למעמד שלך?

 

"עוזר במאי זו עבודה קשה ותובענית. התמדה בלתי פוסקת. אתה מפשל בהתחלה, וזה שעשית טעות, אומר שלא תחזור עליה. אתה לומד להיות אחראי.

זה מה שאיפשר לי להפיק את הסרט ביתר קלות. ידעתי בכל שלב מה אני הולך לעשות בכל היבט של הסרט - מעריכה ועד הצילום.

 

"ליוצרים צעירים הייתי מציע: תעבדו, תעשו כמה סרטים בחינם, תרגישו מה זה אומר לעשות סרט. הפרקטיקה היא חמישים אחוז מהעבודה. ראיתי במאים צעירים שעושים פיצ'רים ומתרסקים, פשוט כי הם לא מצליחים לקבל החלטות. זה עלול להיות הרסני".

 

  • יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים