שתף קטע נבחר

עמוק באדמה

הקריירה של יעל אבקסיס במצב מעולה. פעם לא נתנו לה תפקידים בטענה שהיא יפה מדי, ועכשיו היא שועטת בין צילומי סדרת יוקרה צרפתית בהודו ובערבות הפריים טיים של ערוץ 2. עם תפקיד חדש בדרמה "אדמה" של רני בלייר, ונישואין לאיש העסקים רב־הממון רוני דואק, היא מוצאת את עצמה מזדהה עם עניי הדרום ומתגוררת עם עשירי המרכז. אז איך איבדה את היכולת לצחוק ולמה היא לא נרדמת בלילה?

באנגלית אומרים Don't hate the player,hate the game, וזה נשמע יותר טוב, אבל בתרגום חופשי, אם חייבים: תשנאו את המשחק, לא את מי שמשחק אותו. יעל אבקסיס (44) אומנם ממוקמת בראשנו במשבצת "היפה שנשואה למיליונר", אך היא מתקלפת מתוכה בהזדמנות הראשונה. כשאני יושבת מולה בבית קפה ברשפון, כאן היא מתגוררת עם בעלה איל הממון רוני דואק, אני נאלצת לשחרר לעצמי קלישאה נכונה: יחסית לאשה שאמורה להיות על גג העולם, אבקסיס לא נראית לי מאושרת באופן מיוחד. מה שמרענן הוא שהיא מקבלת את הגזירה, ובמקום לעבוד בלשכנע אותי שהיא בעצם קלילה וזורמת, היא פשוט מנסה להבין למה היא ככה. היום זה קשור למהפכה במצרים.

 

"לא ישנתי כל הלילה, הייתי במחשבות על מה שקורה שם", היא אומרת. "זה מאוד חזק כי זה היה כתוב שנים על הקיר, והעוצמות מאוד משפיעות עליי, אבל אני חצויה לשניים. הרי אנחנו לא יכולים לחשוב רק על התחת של עצמנו. יש כאן זרימה חזקה, העם המדוכא הזה קם על רגליו. אבל הכל הרי משליך על מה שהולך להיות פה. מתי היית בדרום הארץ בפעם האחרונה? אנחנו יושבות פה ברשפון אבל זה כלום, זה אין, זה לא קשור להמולה שבחוץ. יש דיכאון במדינה הזו, ואי אפשר לעצום עיניים ולשחק אותה שהכל בסדר. זו פצצה מתקתקת".

 

את כבדה, יעל?

"כן. אני לא בורחת מעצב. אומרים לי שרוצים לראות אותי בקומדיה, אבל הבזקי הקומיות שלי מתמעטים. יש לי חוש הומור, אבל הוא מתמעט".

 

מה מצחיק אותך?

"בזמן האחרון כמעט כלום. מצחיק אותי הומור מודע וחכם, מתקדם. אני מדברת על מעלה חיוך, לא על מצחיק".

 

איזו מין תשובה זו? מתי צחקת בפעם האחרונה, נו?

"לרוני יש הומור הכי שנון שיש, אז אני לא צריכה להיות מצחיקה כי הוא מצחיק. מצחיק אותי שפתאום מחליקים בגשם, זו פאוזה קומית, לא צפויה, לא בקונטרול. זה אבסורד, אבל לא באמת מצחיק. ממה יש לצחוק, נו?".

 

לא יודעת, אני צוחקת כל הזמן.

"זה כי את רווקה ואין לך ילדים".

 

אז היא לא צוחקת הרבה, אבל חמש דקות לתוך הראיון שלנו היא בוכה. לא אקח קרדיט על כפתורים נסתרים שגיליתי, יעל מביאה את זה לגמרי מעצמה. ולא, היא איננה דיווה מייבבת, הבכי שלה דווקא משתלב היטב בשיחתנו, באופן חינני למדי, ויעל נותנת לו לקרות. מתישהו, בעת שדיברה על היוצר רני בלייר והעבודה המשותפת על "אדמה", זה פשוט תקף אותה. היא ובלייר הולכים יחד שנים. הוא היה הראשון לגלות שהיא שחקנית רצינית, חמש עונות ב"שבתות וחגים" כזוגתו הסוערת של אלון אבוטבול, אחר כך שחזרה תפקיד דומה ב"פרשת נח", וכעת, ב"אדמה", היא מושבניקית נשואה ומתוסכלת, אך עדיין פתיינית ומכשפת ושורפת את המסך. היחסים העיקריים שלה בסדרה הם עם שלושה גברים חזקים: אביה, עמוס לביא ז"ל, בעלה המנותק, נתי רביץ, ואהוב נעוריה שחוזר מאמריקה, ליאור אשכנזי.


הלבה התקשתה. אבקסיס על "אדמה" (צילומים: יקי הלפרין)

 

"יש פרויקטים מאוד רגשיים, חרוטים בעור, זה היה ב'שבתות וחגים' וגם כאן, הלכנו על לבה, המון חום. כשאתה אוהב אנשים כמו רני, והם עוברים דברים רגשיים חזקים, זה מאוד משפיע עליך והולך איתך אחר כך. אני עכשיו מבינה שעד היום הדחקתי את זה, אבל זה מתחיל לצאת".

 

למה את בוכה?

"כי 'אדמה' זה סיפור מאוד קשה. עד עכשיו עדיין לא פתחתי את זה, את הנושא של הסדרה, כי אני חרדתית ואמא חרדתית וילדה חרדתית עד היום. אלה דברים לא מדוברים".

 

רני ואת לא דיברתם בזמן העבודה?

"כמעט ולא. הוא משפחה שלי, זה ב־DNA, וזו היתה תקופה קשה גם לו. הוא העמיד סדרה מרתקת שזה לא מובן מאליו, והעבודה איתו מסתורית. הוא לא עובד רגיל כמו אחרים, רב הנסתר על הגלוי אצלו, העשייה שלו יורדת מתחת לעור. אלה קודים פנימיים שהם קולקטיביים ואישיים והכל מתערבב ביחד, הכל מאוד אינטנסיבי, כולנו היינו חיילים שלו, וככה זה היה גם לפני 13 שנה".

 

החיבור אז היה מיידי?

"כן. גדלתי אצלו, להיות שחקנית זה לדעת לשרת, ואני לא טובה בזה ולא נחשבת הכי מקצועית, כי אני מחפשת לבטא את העולם הפנימי המורכב שלי. אבל מה שטוב אצל רני זה שאין אצלו נרקיסיזם של במאי שרוצה את הדיוק. רני מבין שהיופי נמצא באי דיוק. זה רני והוא אמיץ ועשיר, הכי האיש עשיר בישראל, הוא לא שקט חברתית, לא שקט פנימית, לא שקט כבן זוג, הוא כל הזמן בחיכוך".

 

הוא השתנה ב־13 השנה האחרונות?

"לא. כלום לא השתנה. גם ב'שבתות וחגים' היינו כולנו בסוג של מעבר, היינו בשנות ה־30 בחיינו, עברנו מרווקות ותקופה של אגו לתקופה של בנייה, שלוקחת ממך את האינדיבידואל. ההבדל הוא ששם הדמות שלי היתה יותר פתיינית, כאן היא כבר חצובה. היא לא חומר ביד היוצר. היא מגובשת, היא סבלה, הסבל התקשה. אלה מ'שבתות' היתה לבה, וכאן היא כבר התקשתה. היא לא מחפשת את אהבת חייה. היא קשה".

 

איבדתם את עמוס לביא עוד לפני שהסדרה עלתה.

"קשה לי נורא לראות אותו על המסך. מאוד כאב לי על הבנות שלי שהן לא יחוו את זה יותר. זה מפיל אותי, אבל אני חייבת להוריד על זה מסך כדי להמשיך. למתים יש עולם מקביל והם ממשיכים לחיות, ככה אני מסדרת לעצמי בראש, גם אם זה נשמע תלוש מהמציאות. הוא חסר לי מאוד. אחד השחקנים הגדולים שהיו פה, פול ניומן הישראלי".


"לאשה יפה מצמצים את יכולת ההבעה"

 

את יכולה להבין איך הוא הסתיר את המחלה שלו מכם?

"אם הייתי במקומו לא הייתי מסתירה, אבל זה פשוט הוא. הוא אייקון מדהים. עבדתי איתו בעבר על 'עלילה', הייתי איתו שלושה שבועות במיטה. שיחקנו נאהבים, ושם גיליתי שבפנים הוא רך ועדין ועם הכי שאר רוח בעולם. מה שהוא לא עשה, כל הנשים והשתייה וזה, לא הצליחו למוטט את אבני היסוד של האצילות שלו. כמה עדינות, זה גבר אמיתי".

 

שם הוא גילם אהוב שלך, וכאן הוא היה אבא שלך. זה לא מוזר?

"זה היה מוזר ולא מוזר. זה מדהים שהאמנות היא ללא זמן. אנחנו מחליפים תפקידים, נעים בין אשה לאמא, לבת, לגבר, להכל. אפילו לא דיברנו על זה. אני גם יכולתי לשחק את אמא שלו. ועם ליאור אשכנזי גם יש לי חשבון פתוח, היינו זוג גם ב'שבתות וחגים'. קוראים לזה כימייה מסכית, זו תאווה בין שנינו - הוא מפרה אותי ואני תמיד רוצה לפצח אותו".

 

מה יהיה עם כל הנשים התקועות האלה שאנחנו רואים בטלוויזיה ומרחמים עליהן?

"אני מנסה לעזור להן בדרכי. אני אחת המייסדות של פורום עסקים ברוח נשית, זו עמותה של נשים שעברו התעללות, נשים מוכות, נשים שסבל בשבילן הוא מערך חיים שלם. אנחנו עוזרות להן לתקוע יתד חיצונית, כלכלית, לצאת ולהתפרנס, להתנתק מהתלות. יש נשים שהוציאו להן את זה מהמערכת והן אבודות לחלוטין".

 

היית פעם קורבן?

"אני חושבת שאין אשה שלא. ברור שחוויתי, מעצם היותי אשה נאה, צמצמו לי באופן טבעי את המקום. מצמצמים לאשה יפה את המקום ואת יכולת הביטוי. אומרים לך, 'תשתקי, אל תהיי דעתנית'. אבל ה־DNA שלי הן נשים פמיניסטיות. יש לי סבתא רבתא שגידלה ילדים לבד, וסבתא שהתגרשה שלוש פעמים במרוקו,

 ואמא שלי שהיא מאוד חזקה. אני לא וירג'יניה וולף ואני לא מרב מיכאלי, אבל יש לי חדר משלי. זה לקום בבוקר ולהגיד שאני בוחרת מה לעשות ומה להרגיש ומה להיות. כל יום אני בוחרת בגבר שלי ובילדים שלי. את קולטת ששני מיליון נשים נהרגו באירופה במשך 300 שנה בגלל שאמרו שהן מכשפות? גם אותי ואותך היו מעלים על המוקד, כי אנחנו עצמאיות וליברליות. זאת לא שואה? זאת שואה".

 

יש לי ציד מכשפות מודרני בשבילך: ליהיא מ"האח הגדול".

"אתמול דווקא הייתי בשיחה על 'האח הגדול' ולא ידעתי על מה מדברים כי לא ראיתי ריאליטי מאז בובליל, אבל ישר הגנתי על ליהיא. הבנתי שמדברים נגדה ואמרתי, 'אז מה, אז יש לה יצרים, יש לה זין גדול והיא רוצה לספק את עצמה, מה קרה?'. אם גבר היה עושה את זה, הרי לא היו אומרים לו כלום. היא עצמאית, היא לא נשואה, וגם אם כן - מה קרה? ואז סיפרו לי שנכנס החבר שלה והם ציפו שהיא תצא ותרים ידיים ואמרתי, 'היא תרים את הרגליים לפני שהיא תרים את הידיים'. ושתעשה את זה, מה קרה?".

 

אני לא יכולה לשכוח את הפעם הראשונה שראיתי את אבקסיס בטלוויזיה. זה היה ב"סיבה למסיבה" - אני הייתי בת 16, אבקסיס בת 25, ובאותו שישי בערב רבקה מיכאלי, הנהדרת בדרך כלל, העליבה את שתינו. היא הביטה בכוכבת "סיפורי תל אביב" שבאה לקדם את הסרט הראשון שלה ושאלה: "יעל, איך זה להיות כל כך יפה?". הנשאלת התעוותה על הספה - כמוני בבית - ולא הוציאה מילה. החיוך שלה שידר לי מצוקה. באותו רגע הבטחתי לעצמי לעולם לא לשאול שאלה כזו, לא משנה כמה יפה האשה שיושבת מולי. וכן, אבקסיס באמת כל כך יפה, באופן הארצי, הטבעי והלא מאופר שלה ולא, היא לא זוכרת את הסיטואציה ההיא מול מיכאלי, פשוט כי היו כל כך הרבה כאלה.

 

"לשאול אותי איך זה מרגיש להיות יפה, זה לא להשאיר לי אפשרות או רצון או חשק להתבטא. זו שאלה מסרסת, שהשואלת ישר מבהירה שהיא לא בצד שלי. נשים עושות את זה לנשים אחרות. בכלל, תמיד הרגשתי בת מאומצת בכל השדה הזה של היופי. יפה זו מישהי שמלבישה את החזות שלה ושמה אותה בתור הדבר הראשון בינה לבין העולם, זה המתווך, וזה לעולם לא היה האישיו שלי".

 

אבל של כל היתר כן?

"כן, כשזה יצא מפרופורציה. לקחו אותי כישראלית אולטימטיבית כנענית שדומה לרחל או לשרה אמנו והשתעשעתי עם זה עד שזה הפך להיות תיק. פתאום במאים היו אומרים שאני יפה מדי בלי שהם מכירים אותי, ואני שואלת, 'ממה הוא מפחד? זו הגבריות שלו שנמצאת כאן בסכנה?'. לכן היום אני בוחרת דמויות שאני יכולה לבטא בעדינות וטבעיות, ולפרק את היופי הזה לגורמים".

 

  • את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לא בורחת מהעצב. אבקסיס
צילום: יקי הלפרין
כל הזמן בחיכוך. רני בלייר
צילום: שחף הבר
לאתר ההטבות
מומלצים