מריצים לאחור לקראת האוסקר: "נאום המלך"
למשפחת המלוכה האנגלית יש בעיה, וכמו כל הבעיות הרציניות הן תמיד מגיעות בעיתוי הכי גרוע שאפשר. הטיפול שמקבל הנסיך המהוגן עשוי להעניק לו גם אוסקר. רק שהנאום לא יתפקשש
במאי: טום הופר
שחקנים: קולין פירת', ג'פרי ראש, הלנה בונהאם קארטר, גאי פירס, אנתוני אנדרוז
מפיקים: איאן קאנינג, אמיל שרמן וגארת' אנווין
תסריט: דיוויד סיידלר
מוזיקה: אלכסנדר דספלט
צלם: דני כהן
עורך: טאריק אנוואר
מועמד ל-12 פרסים: הסרט הטוב, הבמאי, השחקן הראשי, שחקן המשנה, שחקנית המשנה, תסריט מקורי, צילום, עריכה, מוזיקה, מיקס סאונד, עיצוב אמנותי, עיצוב תלבושות.
תקציר העלילה, כמו שאנחנו מבינים אותה
למשפחת המלוכה האנגלית יש בעיה, וכמו כל הבעיות הרציניות, הן תמיד מגיעות בעיתוי הכי גרוע האפשרי. המלך ג'ורג' החמישי כבר לא ילד, ובגיל 60 פלוס מן הראוי שייבחר יורש. כמו בסיפור התנ"כי של יצחק ובכורתו, גם פה עומדות לרשותו של המונרך שתי אופציות: הבן הבוגר אדוארד (פירס) ואחיו הצעיר ברטי (פירת'). שניהם מבריקים. אז מה הבעיה אתם שואלים? אדוארד חצוף, נהנתן ובעיקר חרמן. וברטי - הוא, אה...אממממ...אה...מג..גמגם.
מריצים לאחור לקראת האוסקר:
יש עוד מכנה משותף לשני היורשים הפוטנציאלים. שניהם עבדים לנשותיהם. אולם בעוד אדוארד נצפה מתהולל בציבור עם אהובתו האמריקנית הלא מהוגנת ווליס סימפסון, ברטי נשלח בסתר על ידי אשתו החוקית אליזבת' (בונהאם-קארטר) לקלינאי תקשורת שונים ומשונים. המוזר ביותר מביניהם הוא טיפוס מוחצן ויוצא דופן - אוסטרלי, בקיצור - בשם ליונל לוג (ראש).
פירת' ובונהאם-קארטר. מכבסים כביסה מלוכלכת אצל קלינאי התקשורת
הטיפול הלא קונוונציונלי שלוג מציע לנסיך המהוגן מרתיע - בעיקר כי הוא מעדיף להתבזות בתרגילי לסת, גרגורים וחרחורי לשון מאשר לדבר, לדבר באמת ובכנות - על עצמו ומשפחתו.
ואז מגיע רגע האמת: המלך ג'ורג' החמישי מת, יחי המלך החדש - אדוארד השמיני. הוא אולי פחות מוכשר ואמיץ מברטי, אבל במוסד ייצוגי וארכאי כבית המלוכה הבריטי, כישורים פחות חשובים. במקרה זה נבחר מי שפחות מבייש את המשפחה. התהוללות עם גרושה עדיפה על גמגום. הבעיה היא שהמלך החדש מתעקש להחצין את זוגיותו בפומבי ועוד להפוך אותה לרשמית בטקס נישואין כדת וכדין. על זה כבר לא ניתן לעבור בשתיקה, גם אם החלופה הוא דיבור מקוטע.
פירס כאדוארד השמיני. האח הסורר
אדוארד השמיני מדיח עצמו וזוכה בחיים פרטיים לצד אהובתו. ברטי נאלץ לוותר על החיים הפרטיים ולהפוך שוב לדמות ציבורית, לתפוס את מקומו על כס המלוכה וספת המטפל בלשכה של לוג. בלית ברירה הוא מפקיד את עצמו בידיו ופותח את לבו בפניו. כך בכוחות משותפים הם מצליחים לתקן את המעוות וברטי, שהפך בינתיים לג'ורג' השישי מוכן ומזומן לנאום הכרזת המלחמה שלו נגד אדולף היטלר. לא שהאיום הנאצי עומד בראש סדר העדיפויות, בשביל זה יש את ווינסטון צ'רצ'יל.
מה למדנו
עד כדי כך מוסד המלוכה איבד מהרלוונטיות שלו: קודם ננצח בקרב נגד הגמגום, אחר כך נמשיך למלחמה בנאצים.
למה יזכה
אחרי "הפצוע האנגלי", מגיע "המגמגם האנגלי", והוא עשוי לשבות את לבם של ותיקי האקדמיה חובבי הבריטים, שנשבים שנה אחר שנה בקסם הנוסטלגי של סרטים היסטוריים, שמגיעים מן הממלכה. "נאום המלך" יוצא מנקודת זינוק טובה מאוד: סרט ביוגרפי-היסטורי הוא קלף מנצח, במיוחד כשמדובר בקורות חייו המיוחדים של מנהיג - ועוד אחד כזה שחי ופעל במהלך מלחמת העולם השנייה. בינתיים הוא גם זכה לאמונם של איגודי המפיקים, הבמאים והשחקנים.
ראש ופירת'. חיים ומוות ביד הלשון
המומנטום החיובי יעזור להופר, שנהנה גם מסוללה של שחקנים שייקספיריים החביבים כל כך על האקדמיה,
כמו פירת', בונהאם-קארטר וראש (שהוא דווקא אוסטרלי וזכה באוסקר על "ניצוצות" ב-1996). אגב, בכל הנוגע לפירת', הוא כבר יכול לתפור להכתיר את עצמו לשחקן הטוב ביותר. הפרס נמצא בכיס שלו. רק שהנאום לא יתפקשש.
למה ייכשל
נקודת התורפה של הסרט היא כנראה הבמאי שלו וזו נקודת תורפה רצינית - הוא אמנם זכה בהכרת איגוד הבמאים האמריקנים, אבל יצא בידיים ריקות אפילו מטקס פרסי האקדמיה הבריטית (שחבריה הקריבו אותו אותו עם פרס דיוויד פינצ'ר, לטובת הסרט כמכלול). בגיל 38, עומדים מאחורי הבמאי הבריטי בעיקר סדרות טלוויזיה. לתת לטירון הזה את האוסקר, יהיה לירוק בפרצופם של הקולנוענים הוותיקים. חוץ מזה, הופר? בהוליווד מכירים רק את דניס המנוח.
ההימור
הופר יפסיד כנראה בקרב על הבמאי הטוב, אבל ינצח במלחמה על הסרט שלו.
