מריצים לאחור לקראת האוסקר: "פייטר"
למרות חיבת חברי האקדמיה לסרטי מתאגרפים, הסתעפות סיפורו של מיקי וורד מההתמודדויות בזירה לאלו במשפחה מרחיקה את "פייטר" מהקרב על התואר העולמי בקולנוע. סרטי האוסקר בסקירה מחודשת - כתבה שנייה בסדרה
במאי: דיוויד או. ראסל
שחקנים: מארק וולברג, כריסטיאן בייל, איימי אדאמס ומליסה ליאו
מפיקים: דורותי אאופיירו, קן הלסבנד, דיוויד הוברמן, ריאן קוואנה, טוד ליברמן, פול טאמסי ומארק וולברג
תסריט: סקוט סילבר, פול טאמסי ואריק ג'ונסון
מוזיקה: מייקל ברוק
צלם: הויטה ואן הויטמה
עורך: פמלה מרטין
מועמד ל-7 פרסים: הסרט הטוב, הבמאי, שחקן המשנה, שחקנית המשנה (לשתי שחקניות שונות), תסריט מקורי, עריכה.
תקציר העלילה, כמו שאנחנו מבינים אותה
העלילה, המבוססת על סיפור אמיתי, מתרחשת בשנות ה-80 העליזות, כפי שניתן לזהות לפי הבגדים האיומים והתספורות האיומות עוד יתר. למיקי וורד (וולברג) יש פוטנציאל להיות מתאגרף אדיר במשקל בינוני, אבל דווקא אלו שאמורים לעזור לו להגשים את החלום, הם אותם אנשים ששמים לו מקלות מתחת לכפפות.
מריצים לאחור לקראת האוסקר:
המשפחה שלו רואה בשאיפות של מיקי כעסק משפחתי לכל דבר. אמו (ליאו) היא הסוכנת שלו שמנהלת משאים ומתנים טלפוניים קשוחים. בסופם היא בדרך כלל משיגה לו קרבות מול מתמודדים במשקל כבד יותר ממנו, שרק גורמים לו לדמם, בלי סיכוי לנצח. די מרשים שהיא מצליחה לעשות גם את זה, כי יד אחת שלה תמיד מחזיקה סיגריה, ובידה השנייה היא רודפת אחרי הגורם הבעייתי השני בבית - אחיו למחצה של מיקי, דיקי (החריזה במקור).
דיקי ומיקי. כלואים בין כבלי הזירה והמשפחה
דיקי אקלנד (בייל) הוא כל מה שמכור לקראק אמור להיות - שמח, חסר שיניים וחסר אחריות. קצת חבל שהוא זה שאמור לאמן את אחיו הקטן להיות אלוף,
במיוחד לאור העובדה שהוא שוכח תמידית את שעות האימונים שהם קובעים ומתחבא מאמא שלהם במאורת הסמים השכונתית. הוא זוכה להערכה וחיבה מאחיו הקטן, בעיקר בגלל שלפני שהתחילו לנשור לו שיניים, הוא היה מתאגרף טוב למדי בעצמו.
העלילה מסתבכת כשמיקי פוגש את שרלין (איימי אדאמס), ברמנית ג'ינג'ית בעלת חזה מוצק ופה מלוכלך בעת הצורך, והיא מעיזה להסביר לו שיש לו זכות לדעה משל עצמו, בדיוק כשהוא חושב לפרוש לחלוטין מכל העסק. אם המשפחה לא מרוצה מכך שלבן שלה יש פה שבשיל לדבר איתו, ושהוא מביא לכל מקום את החברה החדשה שלו.
היא מגובה באחיותיו הרבות מספור, כולן בלונדיניות (צבועות כמובן) שמתפקדות כמו מקהלה יוונית נוסח עדות הזבל הלבן, שמסבירות לשרליו שהיא לא יותר מפרחה מופקרת. לדבריהן היא נראית "כמו הבחורות האלה מאם טי וי", ודורשות שתוריד את הידיים שלה מאחיהן האהוב.
וולברג כמיקי וורד. פתאום יש לו פה לדבר בו
אי ההסכמה בין המשפחה לחברה גוררת כמה ריבים אלימים עם משיכות שיער ושבירת אפים, שכל מה שחסר להם הוא גיגית בוץ הגונה, עד שדיקי נכנס לכלא ומבין שההתמכרות שלו לסמים חמורה יותר ממה שהוא העריך. מיקי, שסוף סוף זוכה לקצת שקט מהבית, מצליח לפתח את עצמו כמתאגרף מן השורה בעזרת אביו ומתכונן לאליפות העולם. רגע לפני הקרב המכריע, אחיו משתחרר מהכלא ומתחדש ריב אדירים על מי אוהב את מי יותר, ומי מאמן את מי יותר טוב.
מה למדנו
אל תעשה סמים ואל תקשיב לאמא שלך אם אתה רוצה להיות אלוף העולם הבא באגרוף. והערה כללית - תמיד תעדיף את החברה הג'ינג'ית הלוהטת שלך על פני אחיותיך הבלונדיניות.
למה יזכה
הוליווד אוהבת סרטי מתאגרפים, עיינו ערך "רוקי" ו"מליון דולר בייבי". השילוב של דמעה בזווית העין עם כפפה בעינו של היריב תמיד מצליח לרגש. ל"פייטר" יש קלף נוסף לאור העובדה שמדובר בסיפור אמיתי, שעובד לקולנוע באופן אמין למדי ומוסיף לסרט תחושה של חלום אמריקני בשר ודם שמתגשם במציאות.
משפחה לוחצת. מיקי, אמא ודיקי
חלק מהדמויות והדיאלוגים ביניהן כתובים על גבול הגרוטסקה, וגורמות לצופים לצחוק בקול. ההירואיות שמורה למיקי לבדו. כל הסובבים אותו, ובעיקר הסובבות אותו, מעוצבות כדמויות גסות ומצחיקות שלפרקים נראות כאילו שנשלפו מתוך מערכון. השמירה על החיוך הבלתי מחייב בכל הנוגע להן, מרככות את הקיטץ' המתחייב בסיפור מהסוג הזה, ומביאות לאיזון נעים לצפייה.
למה ייכשל
יכול להיות שהעובדה ש"פייטר" הוא יציר כלאיים בין דרמה משפחתית לסרט מתאגרפים, היא בעוכריו. אם היה מדובר בסרט שהולך על קיטץ' עד הסוף, אולי היה ברור יותר לחברי האקדמיה באיזה סוג סרט מדובר. העלילה קצת מתבלגת איפשהו באמצע, ומסתדרת מחדש קצת מהר מדי לקראת הסוף.
לפעמים קשה להחליט אם בין כל הצחוקים על האחיות הסתומות של מיקי, יש גם טעם לעקוב אחרי מה שקורה איתו, כשבסך הכול הסוף ידוע מראש,
בגלל שמדובר בסיפור אמיתי וידוע על "אייריש" מיקי וורד, מתאגרף מפורסם, שפרש לא מזמן. האגדה האמריקנית הולכת לאיבוד בתוך משפחה אמיתית ולא מתפקדת, וייצוגים מורכבים ומבלבלים כאלה, הם לא חברים של חברי האקדמיה בדרך כלל.
ההימור
במקרה הזה, כמו בגלובוס הזהב, בייל ייקח פסלון מוזהב אחד כשחקן המשנה הטוב ביותר, וראוי שמליסה ליאו תקבל את השני כמקבילה הנשית. היתר, יצטרכו לחכות לפעם אחרת.
