שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    הגודל כן קובע: חיפושיות עם לסתות ענק בצ'ילה
    תכירו את חדקונית הגי'רף ממדגסקר - חיפושית עם צוואר ארוך ביותר ובקצהו ראש זעיר ואת האילית הצ'יליאנית - חיפושית צבעונית וצווחנית בעלת לסתות ענק. כשהזכרים נפגשים ומתחרים על הנקבות, העסק מידרדר לאלימות והטלות מעצים. פרק מתוך ספר הטבע "חיים מופלאים" של ה-BBC

    את תיאוריית הברירה הזוויגית הציע לראשונה צ'ארלס דרווין בספרו "‬מוצא האדם‮" ‬שפורסם ב-1871.  ‬הוא גם גילה את הדוגמה המעולה ביותר בעולם החרקים לתיאוריה שלו‮: ‬האילית הצ'יליאנית‮, ‬המכונה גם אילית דרווין‮. ‬

    הוא העלה את התיאוריה שלו כדי להסביר את דרכי ההתנהגות וצורות הגוף הקיצוניות שהפגינו רק זכרים או נקבות במינים מסוימים‮. ‬זנב זכרי הטווס והצורות‮, ‬הצבעים והריקודים המשונים של עדניים הם דוגמאות קלסיות לכך‮. ‬

     

     

    הם נוצרו כי הנקבות במין בחרו להזדווג‮, ‬במשך אינספור דורות‮, ‬עם זכרים שהפגינו‮ ‬דרך התנהגות או תכונה מסוימות באופן הדרמטי ביותר‮. ‬הבררה הזוויגית הזאת יצרה את בעלי החיים המשונים שאנו רואים כיום‮. ‬

     

    חרקים‮, ‬בזכות השלד החיצוני הגמיש והקל לעיצוב‮, ‬הם דוגמה מושלמת לתוצאות הקיצוניות שיכולות להיגרם כתוצאה מבררה זוויגית‮. ‬בכמה מקרים המאפיין הנבחר נעשה קיצוני עד כדי כך‮, ‬שהיתרון שבקיומו‮ - ‬משיכת הנקבות‮ - ‬גובר רק במעט על החיסרון והמגבלה שהוא יוצר‮. ‬

     


    צילום:  Rupert Barrington

    זכר חדקונית הג'ירף ממדגסקר מציג לראווה את צווארו הארוך, המשמש אותו בקרבות טקסיים. המנצח זוכה בנקבה הצופה בהם (צילום: Rupert Barrington)

     

    גפי פה ענקיות שלא מסייעות באכילה, אלא ללחימה

    בקרב החיפושיות אפשר למצוא כמה‮ ‬מהדוגמאות הטובות ביותר‮. ‬חדקונית הג'ירף ממדגסקר היא מהמשונות

    ביותר‮. ‬הזכר ניחן בצוואר ארוך ביותר שבקצהו יושב ראש זעיר‮, ‬מה שהופך את‮ ‬החיפושית ללא יציבה‮. ‬היא משתמשת בצווארה בסוג של קרב נרפה‮, ‬והנקבה מזדווגת עם המנצח. ‬

     

    אבל ב־1835‮‬, כשספינת הוד מלכותו ביגל עסקה במיפוי חוף צ'ילה‮, ‬מצא דרווין את האילית שלו‮ - ‬הזכר במין מגיע לשיא של הגזמה שהופך אותו לכמעט מגוחך‮. ‬ ברחבי העולם יש יותר מ־1,000‮ ‬מינים של איליתיים‮, ‬והזכרים ברבים מהם ניחנים בגפי פה כה גדולות‮, ‬עד שהן אינן מביאות להם כל תועלת באכילה‮. ‬במקום זאת הן משמשות‮ ‬ללחימה‮. ‬

     

    האילית הצ'יליאנית מחוננת בגפי הפה המרשימות מכול‮. ‬אורכן זהה כמעט לאורך שאר הגוף‮, ‬ובעוד לסתות רוב האיליתיים מוארכות וישרות‮, ‬אלה של האילית הצ'יליאנית מעוקלות בצורה סהרונית‮. ‬זוג הרגליים הקדמיות שלה מוארך כדי להרים את גופה ולמנוע מהלסתות להיתקע במכשולים תוך כדי הליכה‮, ‬פתרון שהצליח רק במידה חלקית‮. ‬

     


    צילום:  Rupert Barrington

    זכר מפגין לראווה את גפי הפה שלו - ואת יכולתו של השלד החיצוני להתארך. גפי הפה מעוצבות כך שיוכלו להינעל מתחת לחיפוי הכנפיים של היריבים ולהפוך אותם. רגליו הקדמיות מוארכות כדי שגפי הפה לא ייגררו על האדמה (צילום: Rupert Barrington) 

     

    צווחניות ונכונות לקרב

    אחד ממאחזי החיפושית הוא סביב האגם היפהפה טודוס לוס סנטוס בחבל פטגוניה בצ'ילה‮, ‬המוקף במדרונות מיוערים ומשקיף על הר הגעש אורסונו עטור השלג‮. ‬זכרי החיפושית עפים בחוסר יציבות בין העצים בקול זמזום רם או משוטטים על גזעי עצים וענפים בחיפוש אחר הנקבות קצרות הלסתות שמאכלסות את צמרות העצים‮. ‬

     

    כשזכר נוחת על ענף ומגלה שם זכר אחר‮, ‬הוא מתנהג‮, ‬לפי דברי דרווין‮, ‬באופן‮ "‬נועז ולוחמני‮; ‬כשמאיימים עליו הוא מתייצב‮, ‬פותח את לסתותיו ומשמיע קול צווחה רם‮". ‬החיפושיות מתקרבות זו לזו בלסתות פעורות‮, ‬ונועלות אותן זו בזו‮. ‬ למרות גודל גפי הפה‮, ‬מטרת הקרב אינה לפצוע את היריב‮. ‬

     

    כפי שכתב דרווין‮, "‬אין די בכוחן של הלסתות לגרום כאב לאצבע‮". ‬צורת הלסתות המשונה‮ ‬נועדה לאפשר לחיפושית להכניס אותן מתחת לחיפוי הכנפיים של היריב‮, ‬כאשר קצה כל גפה יוצר קרס בגודל המתאים לכך בדיוק‮. ‬לזכר הראשון שנאחז בשני יש סיכוי גבוה לנצח בקרב‮. ‬

     

    מטרתו היא לשחרר את יריבו מאחיזתו בקליפת העץ ולהשליך אותו ממנו‮. ‬הזכר בעל האחיזה הטובה ביותר מושך‮ ‬למעלה‮, ‬כשלסתותיו הארוכות מספקות לו מנוף מעולה‮. ‬יריבו נאחז בחוזקה בקליפה‮, ‬כשטפריו המעוקלים נעוצים בה‮. ‬רגליו מתיישרות והקליפה שבה‮ ‬הוא נאחז עשויה אפילו להישבר מעוצמת ההרמה‮.

     


    צילום: Rupert Barrington

    לקראת לפיתת גפי הפה. הלסתות המעוקלות הן כלי הנשק הקיצוני ביותר שהחיפושיות פיתחו (צילום: Daniel J.Gomez) 


    צילום:  Rupert Barrington

    רבייה - הסיבה  החשובה מכול לאורך הקיצוני של גפי הפה של זכר אילית דרווין. בהשוואה לכך, לנקבה יש גפי פה קטנות המשמשות למטרתן המקורית: אכילה (צילום: Nicl Garbutt-naturepl.com) 

     

    המאבק על הנקבה: איגרוף, נעילת לסתות והפלות מעצים

    ‬הקרבות יכולים להימשך כמה שניות עד כמה דקות‮. ‬לפרקים הם נחים ולופתים זה את זה‮, ‬כמו מתאגרפים מותשים‮, ‬לפני שאחד משתחרר וממשיך בקרב‮. ‬ברגע שזכר מצליח להרים את יריבו מהקליפה‮, ‬הוא מחזיק אותו גבוה‮, ‬נשען מעבר לקצה הענף ופותח את לסתותיו‮. ‬גפי הפה של המפסיד מחליקות במורד גוף יריבו עד שהוא נאחז רק בקצותיהן‮. ‬

     

    לבסוף כוח הכבידה מנצח‮, ‬והוא נופל מהעץ‮. ‬ זכר עשוי להילחם בקרבות רבים לפני שימצא נקבה‮. ‬אך לעתים קרובות היא בורחת‮. ‬אפילו אחרי שהשיג אותה ושיכנע אותה להזדווג איתו‮, ‬חושי הקרב שלו נשארים בעינם‮, ‬והוא עלול להרים אותה ולהעיף אותה מהעץ‮. ‬למרבה המזל המעשה מהווה קיצור דרך יותר מאשר אסון‮. ‬היא צריכה להגיע לקרקע כדי להטיל ביצים בעשב‮, ‬ושם הזחלים יאכלו שורשים‮. ‬

     

    בפרק הבא: אתגר הקרח הגדול - כלב ים נמרי רעב מול פינגווינים

     

    מתוך הספר "חיים מופלאים - מאבק ההישרדות המרתק של הטבע", עפ"י סדרת הטלוויזיה של ה-BBC (כנרת - בית הוצאה לאור)

     


     

    לפרקים הקודמים:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היאבקות חופשית. המהלך האחרון - הרמת יריב והשלכתו מענף
    צילום: Daniel J.Gomez
    עטיפת הספר "חיים מופלאים"
    מומלצים