שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תיגע בזמיר
    רבים מהשירים בספרה החושני של סיגל בן יאיר, "לא מעודן", עברו עריכה, השמטות והזזת קטעים. הספר עדיין יפה, אבל פגוע. מי אחראי לכך? המשוררת עצמה או עורך הספר, אמיר אור?
    ספר הביכורים הבשל של סיגל בן יאיר, מהטובות במשוררות הדור העכשווי, נקרא "לא מעודן" ואכן עוסק בחייה המחוספסים, הכוללים בין השאר קשיי פרנסה גדולים כאם חד הורית - או, כפי שהיא מכנה את עצמה כאן, "חדורית", בלי ה', מילה שמהדהדים בה גם חייה החדוּרים.

     

     

    אכן מדובר במשוררת חשופה מאוד, והמיניות בשירים היא חלק מגילוי הלב. מה שעוד מייחד את בן יאיר הוא איזו המראת אושר, איזו הזיה תוססת, הפולחות שוב ושוב את המציאות המרה, למשל בפתיחה המינית לשיר "חלום": "בשעה זו של תיעוב ותשוקה אני חולמת על אותו חיכוך אלוהי".


    "טקסט המביע סוף סוף שפה של שירה חברתית" (עטיפת הספר)

     

    גם בשיר "ואני הייתי נחה" מתרחש ריחוף, כשהמשוררת "שוכבת שמים בתוך שמים", והזיותיה נודדות אל גופו הדוקרני של האהוב לשעבר, שהיה "כמו סרפדים מתוקים והייתי חולמת - / אלבטרוס ענק בשמי ערב מזהיבים, כלב שעיניו רכות חוצה את הרחוב".

     

    מגויסת לאג'נדה

    ההחלטה לפתוח את הספר דווקא בשירי המחאה קשורה כנראה לאג'נדה המוצגת בהרחבה בשער האחורי, ומדברת על "טקסט המביע סוף סוף שפה של שירה חברתית". אמנם יש יופי גם בשירי הקבוצה הזו (שקצת מזכירים, אגב, את שירי הפקידה המדוכאת אצל יודית שחר בספרה "זו אני מדברת") - אבל מיטבה של בן יאיר הוא דווקא בשירים האינטימיים והחושניים, שהועברו כאן לשליש האחרון בספר.

     

    מכל מקום, יש עניין מהותי יותר הקשור לעריכת הספר: במקרה שמרתי אצלי כמה שירים של בן יאיר שאהבתי, חלקם פורסמו בעיתון 77' (בגיליון המשובח "מי מפחד מוירג'יניות") וחלקם בבלוג שלה. להפתעתי גיליתי כי בספר שהופיע עכשיו עברו כל השירים האלה עריכה: לפעמים השמטה או הזזה של מילה או שתיים, ולפעמים הוזזו משפטים שלמים תוך שינויי נוסח.

     

    כך, למשל, כשבן יאיר כתבה באחד השירים "הריח החריף נבט בנחירי" הושמטה בספר המילה "נבט" - אלא ש"הריח החריף בנחירי" זה קצת פחות מעניין. ובמקום אחר, כשבן יאיר כתבה מתוך הזדהות "אנה המנקה נמקה בכביסותיה", הושמט הצירוף "נמקה בכביסותיה", ואבד גם ההדהוד הצלילי של "מנקה נמקה".

     

    והנה עוד דוגמא פעוטה לכאורה: השיר "מרפסת" נפתח במקורו בשורה "סדין אדום נחבט מחוט כביסה", אבל בספר שונה הנוסח ל"סדין אדום על חוט כביסה נחבט". לכאורה כלום, אלא שעם הזזת הפועל "נחבט" לסוף המשפט (והשינוי של "מחוט" ל"על חוט") הופכת האמירה לקצת פחות בועטת ופחות מיידית. וכמובן שגם המוזיקה השתנתה. תחשבו למשל על "פעם יכולתי לבלוע כדור ארץ שלם" של מיכה שטרית, ותנסו לשיר את זה "פעם יכולתי כדור ארץ שלם לבלוע". זה משהו אחר, לא?

     

    אבל ישנם, כאמור, גם שינויים כבדים יותר: בשיר "גאות" הועברו שורות הסוף להתחלה תוך שינויי נוסח, ובשיר "בחנות הספרים" הוזזה הפתיחה לאמצע. שימו לב לפתיחה שהוזזה: בְּחָנוּת הַסְפָרִים אֵין/ בְּיָדִי לִרְכּוֹש אֶת כְּתַב הַעֵת/ בּוֹ מִתְפָּרְסֵמִים שִירָי, עַשִירֵי הַר הַכַּרְמֵל נוֹעֲצִים/ כַּרְטִיס וִיזָה זָהוֹב לְחָרִיץ", וגו'.

     

    כך זה היה במקור. בנוסח המתוקן נפתח השיר כך: "בחנות הספרים עשירי הכרמל מגהצים כרטיס ויזה זהוב בחריץ". משמע: עם הזזת הפתיחה המקורית אבד בין השאר החיכוך הצלילי בין המילים העוקבות "שירָי" ו"עשירֵי" - צימוד המטעים את החיכוך בין הסופרת הענייה לקוני הספרים העשירים. וגם "הר הכרמל" הפך בנוסח המתוקן ל"כרמל" ואבד הזכר של סיפור אליהו ונביאי הבעל שהתרחש כזכור ב"הר הכרמל". גם נעיצת כרטיס האשראי הפכה בנוסח המתוקן לגיהוץ, היותר בנאלי והפחות חודרני.

     

    לא בדיוק עזרא פאונד

    מי אחראי לעריכה המסיבית הזאת? קשה להאמין שהמשוררת עצמה, וסביר כנראה שמדובר במי שרשום כעורך הספר, אמיר אור, שבכל מקרה ראוי לשבח גדול על הוצאת הספר, ושאמנם גילה בסדנאות הליקון הפוריות שלו הרבה משוררים צעירים.

     

    אבל כשמדובר בבן יאיר, משוררת מוכשרת הרבה יותר מאור עצמו, הסדנה נגמרה מזמן. ובכלל,

    מאוד לא מומלץ לתקן שירים לאחר שנכתבו, אפילו לא מילה אחת, אפילו לא על ידי המשורר עצמו, כי אי אפשר לשחזר את ההשראה החד-פעמית - אם קרתה.

     

    אז נכון, ידועה התערבות העורך של עזרא פאונד, שקיצר מאוד את הפואמה המפורסמת של ת.ס. אליוט, "ארץ הישימון", אבל ישנם כמה הבדלים: "ארץ הישימון" הוא מיסודו טקסט אקלקטי שליקט מפה ומשם פסוקים ומראות (הקסם הוא בחיבור הייחודי ובניסוח) ופאונד בעיקר מחק קטעים ולא שינה ניסוחים. חוץ מזה, צריך להיות גאון כמו פאונד כדי לשקול התערבות בשיר.

     

    אבל אחרי הכל, כוחה השירי של סיגל בן יאיר צולח גם את פציעות העריכה האלה, ועדיין מדובר בספר יפה ממש. וכל המקומות שיגעו לליבכם - אמיתיים.

     

    "לא מעודן", שירים מאת סיגל בן יאיר, הוצאת הליקון, 67 עמ'

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים