הילד תמיד מתגרד? אולי זה אטופיק דרמטיטיס

גרד קשה ובלתי נשלט, יקיצות לילה מרובות, קושי בריכוז ובגרייה סביבתית, עייפות בשעות הבוקר לצד פעלתנות היפראקטיבית, התקפי זעם וקושי בהשתלבות חברתית - כל אלה הם מקצת מהמאפיינים ההתנהגותיים של "תסמונת הילד המתגרד", אשר סיבתה השכיחה ביותר היא דלקת העור האטופית (אטופיק דרמטיטיס).

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

דלקת עור אטופית היא מחלת עור כרונית ששכיחותה עלתה בצורה תלולה בעשורים האחרונים. בחלק מארצות המערב המפותחות מדובר על שכיחות המתקרבת ל-15%-20% מקרב אוכלוסיית הילדים והמתבגרים, לעומת 3%-5% בארצות מתפתחות. ממחקרים שנערכו בישראל עולה ששכיחות המחלה בארץ דומה לזו שבארצות המערב.

מדוע המחלה פורצת? 

דלקת עור אטופית היא מחלה בעלת רקע גנטי. לכ-70% מהחולים יש רקע אישי או משפחתי של מחלה אטופית בעור או בדרכי הנשימה, אך אי אפשר להצביע על גן אחד האחראי למחלה.

בנוסף לנטייה הגנטית, קיימים שלושה גורמים עיקריים להתפתחות דלקת עור אטופית:

אי סדירות של המערכת החיסונית בעור: אי-סדירות המתבטאת מצד אחד בתגובת יתר (ייצור יתר של תוצרי המערכת החיסונית) ומצד שני בחסר תפקודי, המתבטא בשכיחות יתר של זיהומי עור (חיידקיים, ויראליים ופטרייתיים) ובירידה בתגובה העורית לאלרגנים.

מבנה לקוי של המחסום העורי (Skin barrier): מבנה לקוי של המחסום העורי תופס בשנים האחרונות מקום מרכזי בהבנת הגורמים לדלקת. סימפטומים כמו עור יבש, מעובה ומקושקש עם הדגשה של קווי העור, ואפידרמיס דמוי רקמה ספוגית בשל הבצקת התוך-תאית המאפיינת את חולי דלקת העור האטופית, יכולים להיות תוצאה של הפרעה מולדת (חסר של גן ה-filaggrin) או נרכשת בשכבת הקרן ובמטבוליזם של השומנים בעור.

גורמים סביבתיים: גורמים סביבתיים משפיעים אף הם על המחלה, כמו אבק, אלרגנים באוויר או במזון, אבקנים, מזהמים סביבתיים, שינויים במזג האוויר, הזעה, מגע עם חיות בית שעירות, צמר, צמחייה, דשא, חומרי כביסה וניקוי ועוד.

הדעה הרווחת כיום היא שהנטייה הגנטית, המתבטאת בליקוי במערכת החיסונית ובמבנה העור, באה לידי ביטוי כשהילד נחשף לאלרגנים סביבתיים. בעקבות כך מתפתחים סימני המחלה העורית. הקפדה על סביבה היפו-אלרגית היא אחת ההמלצות בטיפול בילד עם דלקת עור אטופית, אף על פי שבקבוצה קטנה של חולים התגובה העורית אינה תלויה בגורמים סביבתיים.

המאפיינים: פריחה, גירוד, יובש

דלקת עור אטופית מופיעה בקרב 60% מהילדים במהלך השנה הראשונה לחייהם. הסימנים הקליניים יהיו פריחה בצורת רבדים אדמדמים מכוסים בקשקשת עדינה, אשר בשלב החריף יכולים להיות מלווים בהפרשה נסיובית (לעתים אף עם מרכיב שלפוחיתי) ובשלב הכרוני ייראו בצורת רובד יבש, עם שטח פנים בלתי סדיר ומקושקש. הרבדים יופיעו בעיקר בפנים, על פני החזה, הבטן והגב .

לאחר השנה הראשונה לחיים, בגיל הילדות המוקדמת, אזורי הפריחה השכיחים יהיו קיפולי הברכיים והמרפקים ואזורי הירכיים, השוקיים והזרועות. בגיל הילדות המאוחרת הופכת הפריחה לרובד אקזמטוטי יבש בצבע אדום עד חום כהה, מכוסה בקשקשת מעובה, עם הדגשה של קווי העור, הממוקם בעיקר על פני העורף, שורש כף היד, העכוזים, השוקיים, הקרסוליים ובקיפולי הברכיים והמרפקים.

התסמין השכיח במחלה הוא הגרד, ובו בעיקר יש לטפל. הגרד מופיע בכל גיל, גורם לאי שקט ולהפרעות שינה ופוגע לכן בתפקודו של הילד הסובל מהמחלה ובאיכות חייו. מחקרים שעסקו בתסמונת "הילד המתגרד" הצביעו באופן מובהק על פגיעה במיצוי הפוטנציאל ההתפתחותי ועל קושי במיומנויות ובתקשורת חברתית אצל הסובלים מגרד ממושך.

אפשרויות הטיפול

בשל חשיבותו של שיקום המחסום העורי, מודגש השימוש במשחות לובריפיקאנטיות (משמנות) שאמורות להחזיר לעור האטופי את המרכיב הליפידי החסר. טיפול משלים במשחות על בסיס שומני, שבהן רכיב ה-ceramide וחומצות שומן חופשיות, הראה בקבוצת מחקר שיפור ניכר במצב העור אצל ילדים אטופים.

משחות אחרות על בסיס אוראה וחומצה לאקטית יעילות אף הן בשמירה על תכולת המים בעור, בהורדת מרכיב היובש במחלה ובשיקום מערכת ההגנה העורית.

האסטרטגיה הטיפולית היא תלת שלבית: בשלב הראשון, טיפול בהתקף החריף המשלב תרופות ומשחות; בשלב השני, טיפול אחזקה לאחר ההתקף, שנועד להחזיר את המרכיב השומני לעור; בשלב השלישי, טיפול במשחות משמנות למניעת התפרצות חריפה.

עבור ההורים, חשוב לציין, יש גם ערך לקבוצות תמיכה המתמודדות עם הנושא, לצורך הכרת ההיבטים השונים של המחלה ורכישת מיומנות להתמודדות יומיומית עם צורכי הילד החולה, וכדאי לאתר כזאת באזור המגורים הקרוב.

הכותב הוא מנהל היחידה לעור ילדים, ביה"ח דנה לילדים, המרכז הרפואי תל אביב, והיועץ המדעי של לה-רוש-פוזה.