קרקורים בעבודה: התרנגולות של האמן רמי מאירי

אמן ציורי הקיר, רמי מאירי, אימץ מספר תרנגולות לחצר הסטודיו שלו בתל-אביב לפני מספר שנים ומדי בוקר מפנק אותן במזון ובאהבה. "חיפשתי חיה עצמאית והתרנגולת היא אחד היצורים החכמים שיצא לי להכיר", הוא אומר. "הן מעניקות לי השראה". הכירו את האנשים שלוקחים את החיות איתן לעבודה - פרק 7

ארז ארליכמןעדכון אחרון: 23.02.11 , 08:08

בכניסה לסטודיו הצבעוני של האמן רמי מאירי, הנושק לחוף הים בתל-אביב, הציורים על הקירות החיצוניים מתנפלים בחיבוק צבעוני על הנכנסים ולא מותירים ברירות רבות, מלבד חיוך וסקירת המקום בעיניים רעבות.

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

חבורות של דליי צבע, מכחולים וניירות מוצבים בכל פינה. מכשיר רדיו חבוט פועל בשקט על אחד המדפים. המוזיקה הקצבית נבלעת בין הרעשים העמומים שמשמיעים עובדי הבניין והמשאיות שעסוקים במרץ בהקמת מגדל מגורים בסמוך למתחם. מבעד לאחד החלונות נשקף צומת עמוס במכוניות בתנועה.

"בוקר טוב, תיכנסו", פותח רמי את הדלת ומזמין אותנו פנימה. "הגעתם בזמן, כי הן כבר רעבות ועכשיו הגיע הזמן לאכול ארוחת בוקר", הוא מבשר וניגש לעבר המטבח הקטן, שולף מהמקרר שקיות עמוסות בכל טוב.

"מה יש היום? שאריות דגים וירקות מארוחת הערב של המשפחה". מאירי, מצייר על קירות בערים בארץ בעולם מזה כ-31 שנה, העתיק לפני כשבע שנים את מרכז הפעילות האמנותית שלו לסטודיו, שאליו נושקת חצר גדולה ופראית ועשירה בעצים. את ציורי הקיר שלו תוכלו לראות ברחבי הארץ, אחד המפורסמים שבחבורה הוא ציור הפנים הצועקות בסמוך למגדלי עזריאלי, בתל-אביב.

"התרנגולת היא חיה עצמאית שנותנת לי השראה"

"זה טבע במרכז העיר. מפלט בכרך הגדול ומי שחי כאן אלה חבורת הטי-רקס שלי, התרנגולות. מבחינתי, הן הגלגול המודרני של הדינוזאורים הטורפים. הן חיות ציד מעולות ומרתקות", הוא מבשר.

כשאנו מגיעים לחצר, מספר זכרים ונקבות כבר מכינים קבלת פנים קולנית. "מי רעב?", שואל מאירי את החבורה ופורק את תכולת השקית במרכז החצר וההסתערות מתחילה. תרנגולת אחת מזנקת במקור על מלפפון קטוע, שני זכרים רוקדים יחד עם שארית של דג ולבסוף כל אחד מוצא לעצמו מזון. "לא לריב", הוא נוזף בהן. "יש מזון בשפע, הם לא יישארו רעבים", מבטיח מאירי, שמסתכל עליהם בחיוך.

לאחרונה שב מאירי מפרויקט ציוד גדול בסין וסיים גם מספר ציורי קיר גם בנס ציונה. "כשהגעתי לסטודיו כאן לפני שבע שנים, הרגשתי שכל החצר הגדולה הזאת שוממת ללא בעלי חיים. בגלל אופי העבודה שלי, לא יכולת להביא לכאן חתול או כלב, כי זה עוול להשאיר אותם לבד, במיוחד בימים שאני מחוץ למקום. חיפשתי חיה עצמאית שיכולה גם לדאוג לעצמה", הוא מספר על תחילת הקשר עם בעלי הכנף.

"מצאתי שתרנגולת היא חיה עצמאית מאוד, לא צריכה את התלות ויכולה גם לצוד את המזון שלה בכוחות עצמה, במיוחד בימים שאני לא כאן", הוא מוסיף. "אני רק מספק לה את הבונוסים, את הקוויאר ומקבל בתמורה הנאה רבה".

מה שהתחיל לפני מספר שנים משלוש תרנגולות, זכר וצמד נקבות, אותן קיבל מתנה מחבר, הפך במרוצת הזמן ללהקה גדולה שמנתה בתקופת השיא למעלה מ-20 פרטים. "אני משתדל שלא להתערב בטבע יותר מדי ויש כאן דילול טבעי. לפעמים נכנסת לפה נמיה וטורפת את החלשים והטבע עושה את הסלקציה שלו".

מאירי גם מוצא סיפוק רב ברישום של העופות תוך כדי תנועה. פינת ישיבה מאולתרת צופה אל המתרחש במרכז החצר. הוא מתיישב על כסא פלסטיק ומתחיל לתעד את המתרחש בתנועות מהירות.

"הן נותנות השראה רבה וזה מנקה את הראש להסתכל עליהן. יש לנו הרבה מה ללמוד מהטבע והתרנגולת היא אחד היצורים החכמים והמורכבים שיצא לי להכיר בעולם החי", הוא מפרט. "אני עורך כאן תצפיות ואפילו מצייר עם התלמידים שלי את התרנגולות".

מאיר מציין כי החבורה הנוכחית המונה כעשר עופות היא כבר דור חמישי במקום. "מרבית התרנגולות בקעו לחיים של חופש וביחד מתקיימת כאן מערכת אקולוגית ירוקה למדי. הן אוכלות חרקים ומעניקות לי הדברה ביולוגית בחינם. הלשלשת שלהן משמשת כדשן לירק ולצמחייה, הן שותות מי גשם שניקוו בכלים בחצר".

התרנגולות מטילות ביצים רבות בכל המתחם. הביצים הטריות שמתגלות באותו יום, נאספות על ידו למטרות מאכל לבני משפחתו ברמת-גן, ואת הביצים הנותרות מותיר לגורלן בשטח. מאירי מסביר כי הוא אוהב שהתרנגולת נותרה פראית ולא מבוייתת. "הן מתקרבות אלי ולא פוחדות ואני מניח להן לעשות כרצונן בחצר. כאמן, זה מפרה אותי מאוד להתבונן בהתנהגות טבעית של חיה. לאמץ תרנגולת זה עולם אחר לגמרי ממה שהכרתי עד כה וזה כיף גדול לחלוק איתן את מקום העבודה שלי".