שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה?

    ב"סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד", הטלטלה הרגשית מגיעה ממחוזות לא צפוים. התקופה: סופה של ארצות הברית. העלילה: אי הבנה טוטאלית בין מהגר יהודי לבחורה קוריאנית. התוצאה: להתפוצץ מצחוק. על ספרו המטורף של גארי שטיינגרט

    לקרוא, להיקרע מצחוק, לבכות, לצחוק עוד קצת. יצירת אמנות רצינית אמורה לחולל בצרכנים שלה טלטלה רגשית, וזאת מגיעה לפעמים מן המחוזות הכי לא צפויים: מה הסיכוי שסיפור על סופה של ארצות הברית הדועכת במלחמה עם ונצואלה ושסובלת ממשבר כלכלי, יהיה שזור בסיפור על אי הבנה טוטאלית בין מהגר יהודי מרוסיה ובת למהגרים מקוריאה. ומה הסיכוי שכל זה יהיה נורא נורא מצחיק?

     

     

    ומה הסיכוי שרומן המתרחש בעתיד הקרוב וכמעט כולו סאטירה על תרבות הצריכה והשיממון האינטלקטואלי שבה, יותיר אתכם לעתים קרובות לאורך הקריאה עם מחנק בגרון? כמעט אפס, עד שפותחים ספר של גארי שטיינגרט מתוודעים לעולמות הכמעט-אפשריים, הושט היד וגע בם, שהוא יוצר מתוך אנרגיות קומיות עצומות - ותוך כדי פזילה מתמדת אל הטרגי. וגם להיפך.


    קריאה עם מחנק בגרון (עטיפת הספר)

     

    "המדריך לרוסי המתחיל" ו"אבסורדיסטן", שני ספריו הקודמים, קנו לו קהל גדול של מעריצים, המון פרסים והבנה שהוא אחד הכשרונות העולים בספרות האמריקנית, שמקבלת בשנים האחרונות עירוי דם מאסיבי ממהגרים חדשים. אף אחד לא מצחיק כמוהו, ואף אחד לא מרחיק לכת כמוהו בביקורת חברתית שנונה על הקפיטליזם החזירי.

     

    בין אם זה בדמותו של רוסי דלפון בניו יורק, שלא מצליח לגבש לעצמו זהות ברורה ומשמש גיבור טרגי-קומי ב" המדריך", ובין אם זה בתיאורי הקומבינטוריקה של העושר הגלובאלי החדש ב"אבסורדיסטן". "סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד" גדוש בתמות האלה, אבל לא רק בהן.

     

    סלנג עתידני

    ראשית צריך להבין שנורא קשה לתרגם אותו מאנגלית. הספר רווי בסלנג עתידני מומצא, שלש את השפה בחינניות, בעושר של התכתבויות עם לשון התקשורת האלקטרונית והדיגיטלית, ולפעמים אלה הולכים לאיבוד בעברית. אפילו שמו של הספר, Super Sad True Love Story, הוא הכלאה בין שפת הסופרלטיבים הריקים שצריך לדחוס ל-140 תווים בטוויטר (בגרסתו העתידנית) לבין השפה הנמוכה, הבסיסית, של משווקי המוצרים שאף אחד לא באמת צריך. אבל לא נורא: תתחילו לקרוא. לא תוכלו להפסיק.

     

    לני אברמוב יכול להיות בן דמותו של שטיינגרט. יהודי, מהגר מרוסיה, שעבורו ארץ האפשרויות הבלתי

    מוגבלות פירושה היה עוני מתמשך, בעלות על שתי חולצות והורים מלחיצים, שחלמו כי יגדל ויתעשר עבורם. שטיינגרט הגדיר את עצמו פעם כ"מהגר שעיר ועני", ואברמוב בן ה-39 גם הוא לא יצור מצודד במיוחד, ודאי לא בעולם שבו רשתות מפלצתיות, הפייסבוקים של העתיד, מדרגות את ערך-הזיון של כולם. ואותם כולם משתמשים בהן, ממש כמו שהם צורכים באובססיה חדשות וסטרימים, חיים ורכילות ותחתונים ממותגים, וג'ינס שקופים ופורנוגרפיה בלי סוף.

     

    לפרנסתו הגיבור אמור לשכנע עשירים להיפרד מממון עצום תמורת הבטחה להארכת חייהם בטכנולוגיות מתקדמות: ביומנו, שהוא ציר אחד של הספר, הוא מספר על שנה אותה בילה באיטליה עם יותר מדי פחמימות, יין ומין מזדמן, ועם חשש פן יבולע לו ממעסיקו, תחליף האב שלו ומשענתו היחידה מפני חוסר כל. בתוך כך הוא פוגש את יוניס פארק בת ה-24, כוסית-על (כהגדרתה) ומתאהב: בייאוש, בחן מכמיר לב, בידיעה ברורה ששום דבר טוב לא יוכל לצאת מזה - ובנחישות של החולמים הגדולים בהיסטוריה של הספרות הרומנטית.

     

    הציר השני של הרומן הוא פרקים בלשונה של יוניס, עלמה שבזה לקוראי ספרים ולריח הנורא שלהם, בעוד היא משתמשת בהם - כמו כל בני דורה - כדי לסרוק מידע ותו לא: כל חיי הרגש שלה מתנהלים ברשת מול אחותה, אמה המוכה שמשגרת מסרונים באנגלית-קוריאנית משובשת, וחברותיה העסוקות כמוה בדירוג הזיון הבא, הריגוש הבא, המוצר העדכני הבא שייטיב עמהן וימלא את החור העצום שנפער להן בנשמה.

     

    ובחוץ יש עולם, ומצבו על הפנים. הסינים השתלטו על כלכלת ארצות הברית, כוחות הצבא של ונצואלה מזנבים באימפריה המיליטריסטית, ורשויות הגירה מטומטמות, רשעות ורבות כוח, מנהלות את מה שהיה פעם חיים אזרחיים נורמליים באמצעות ביון-דיגיטאלי חודרני. 

     

    מדובר על מחסומים ברחובות ומסוקים שיורים על מפגינים חסרי כל בפארק טומפקינס וברחבי הלואר

    איסט סייד של ניו יורק. בשפתו הפלסטית ובהתבוננות החדה והמדוייקת שלו בפרטי פרטים, מצליח שטיינגרט להפוך את הסמטוכה הזאת לעולם שיהיה מוכר מאד לקוראיו. זו לא "עתידנות" וזה לא "מדע בדיוני" וגם אין כאן הזרה ספרותית, אלא רק ספקולציה קלה על המשך הדרך בה ממילא פוסעת התרבות האמריקנית כבר עכשיו.

     

    והמכלול פשוט נפלא, מפני שסיפור האהבה משכנע גם באיוולתו וגם בהכרחיותו, מפני שדמויות המשנה - טייקון חיי-הנצח, הוריה הקוריאניים של יוניס, הוריו הרוסים של לני, משורטטות במלאכת מחשבת של חמלה מהולה בכעס, של תדהמה מפני משוגותיו של האדם החי בעידן טרוף דעת - וקבלה מוחלטת של אותו אדם עצמו.

     

    מתוך הציניות, הפסימיות, הומור התליינים הבועט והתחושה שהסוף קרב, הצליח שטיינגרט ליצור סיפור אהבה סופר-מצחיק, לעיר ניו יורק ולבני האדם החיים בה, עכשיו ובעתיד בו מתרחש הרומן. אני מקנאה בכל מי שעדיין לא קרא אותו, ובמיוחד באלה שעדיין לא קראו גם את ספריו הקודמים של שטיינגרט. צפוי לכם עונג גדול.

     

    "סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד", מאת גארי שטיינגרט. תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת ידיעות ספרים. 398 עמ'

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שטיינגרט. ביקורת שנונה על הקפיטליזם החזירי
    צילום: באדיבות הוצאת LACOMBE
    לאתר ההטבות
    מומלצים