חוצפה אמריקנית

יהיה זה לא אנושי לבקש ממי שנמצא תחת מתקפה קשה, להשתיק את צעקתו, במטרה לא להביך את אלה שאמורים להגן עליו. המשורר העיראקי, מוד'פר אל-נוואב, בליווי קללה עיראקית עסיסית, הוסיף בכעס: "איך תשתוק נאנסת?". בהחלט, אי אפשר לסבול ניבולי פה בין בני תרבות, אבל יש כאלה שיאמרו שקללה, אם היא במקום, לעולם לא תזיק לבריאות הנפשית.

כנראה שלא רק "ברק" שלנו סובל מנכות רגשית, גם ברק אחר - אובמה, סובל מאותה תסמונת. כמו רובוט הוא מבקש, פעם אחר פעם, מהפלסטינים לשתוק לנוכח

 עוולות הכיבוש. במעמד הקפקאי הראשון, התבקשו הפלסטינים למשוך את הדיון בדו"ח גולדוסטון, שדן בפשעי הכיבוש בעזה. היענותו של אבו-מאזן, אז, כמעט פוררה את הרשות הפלסטינית.

כיום, כשמזכירת המדינה קלינטון מאשימה - ובצדק - את האיראנים בצביעות, חוזר אובמה ומבקש מהפלסטינים להפגין שהעסקים כרגיל, כדי שלא להביך אותו.

הבקשה הפעם התקבלה בבוז, והאיומים של אובמה מגוחכים. במה הוא יכול לאיים; האם ייתן לישראל לעבות את המחסומים? שיעבו. האם יעודד את ישראל לבנות עוד בתי סוהר? שייבנו. 

שייקחו את מה שאין

השחקן המצרי עאדל אמאם נדחף בהצגה מפורסמת, כדי לשלם את חשבון הטלפון. הוא מפחד שייקחו ממנו את "הציוד" של הטלפון, ובקולו המיוחד מוסיף "למרות שאין לי טלפון!". אז שייקחו לפלסטינים את "הציוד". השבוע שמענו את סאיב עריקאת, ראש צוות המו"מ הפלסטיני המתפטר, שמבקש להפקיד את המפתחות בידי נתניהו; שידאג לכבישים, לביוב, ולחיסון הילדים נגד צהבת.

אבו מאזן למד את הלקח מגולדוסטון. הפתגם הערבי אומר: "אדם שמרגילים אותו לרכב על גבך, אז בכל פעם שיבחין בנוכחותך, ירגיש עייף!". כן, בכל פעם שיהיו לאובמה בעיות, הכתובת להפעלת לחץ תהיה הרשות. למה שיסתבך עם נתניהו, שמציג לו את זעקות הקוזאק הנגזל של המתנחלים, שתאבונם של חלקם עוד יגיע עד הפרת והחידקל? ויותר חשוב מכך, למה לו להסתבך עם השדולה היהודית שביכולתה לגייס את הרוב נגדו בבתי המחוקקים?

דווקא, בהקשר הזה, חשוב לדון בעניין השדולה היהודית בארה"ב, ומה תרומתה להעלאת מפלס האנטישמיות והשנאה לישראל. ישראל נתפסת בעולם הערבי, דווקא אחרי הווטו האמריקני, כמי שאוחזת את וושינגטון בגרון, ששום דבר לא זז שם ללא הסכמת היהודים. שמנהיג מעצמת העל הוא פחות מסמרטוט שמונח לרגליו של נתניהו...

ואם נחזור לשאלה המסורתית: "האם זה טוב ליהודים?". אז, זה לא טוב ליהודים

 ולא טוב לערבים. טוב ליהודים ולערבים כשחוזרים לחוכמה היהודית העתיקה - "לא להרגיז את הגויים".

ההיסטוריה מלמדת שדווקא בשיא מאבק העמים לחירות, הם שואלים לשלומה של פלסטין, "הגאה והשכולה", כדברי מוד'פר אל-נוואב, "שתמיד נוכחת בעת סבלו של האחר". פלסטין הפכה לסמל המאבק של קטנים מול גדולים. בזמנו, מישהו אמר, שפלסטין הקטנה מוסיפה ברק לכתר הבריטי. הכתר הבריטי נפל והברק הפלסטיני רק גבר.

עודה בשאראת, סופר ומפרסם טור שבועי ב"אל-אתיחאד"- מזכ"ל חד"ש לשעבר