הדרך אל האושר: להפסיק לנדנד, לדעת לריב
אהבה היא דבר מוזר. הייתי מוכנה לתרום כליה לבעלי בלי לחשוב פעמיים, אבל ממש התעצבנתי כשביקש ממני לעצור במיוחד בבית המרקחת כדי לקנות לו קצף גילוח. חשבתי רבות על הזוגיות שלי ועל השינויים שאפשר לעשות כדי להשיב את הרוך ואת הסבלנות של תחילת נישואינו, של ימי טרום-הילדים. מתוך הספר החדש "פרויקט האושר"
• לא לצפות לשבחים ולהערכה.
• לדעת לריב.
• לא להטיל את הבעיות על הזולת.
• להראות אהבה.
ג'יימי ואני נשואים זה 11 שנים, וללא ספק, הריבים הטיפשיים בינינו התרבו ביותר אחרי הולדת בתנו אלייזה. עד אז המשפט "אתה לא יכול לעשות את זה בעצמך?" מעולם לא עלה על דל שפתי. בשנים האחרונות התחלתי להתלונן יותר מדי, לנדנד, ולגרור רגליים בכוונה. הגיע הזמן לטפל בזה.
נדוש ככל שזה יישמע, תמיד הרגשתי שמהרגע שהכירו בינינו בספריית בית הספר למשפטים, כשאני הייתי בשנה הראשונה ללימודי והוא בשנה השנייה, היתה ביני לבין ג'יימי אהבה מדהימה. ואולם, בשנים האחרונות התחלתי לחשוש שהצטברות של כעסים קטנים ושל מילים חריפות גורמת לנו להפגין פחות את אהבתנו זה לזה. אין לנו בעיות בחיי הנישואים שלנו. לעתים קרובות אנחנו מביעים את חיבתנו זה לזה בגלוי. אנחנו סובלניים זה כלפי זה. אנחנו מתמודדים עם חילוקי הדעות בינינו די טוב. אנחנו לא נוהגים זה כלפי זו במה שהמומחה לזוגיות, ג'ון גוטמן, מכנה "ארבעת פרשי האפוקליפסה" שמחריבים מערכות יחסים: חסימה, הגנתיות, ביקורתיות ובוז. טוב, לפעמים באמת חסמנו זה את זה, התגוננו, והיינו ביקורתיים. אבל מעולם לא התייחסנו בבוז זה לזה, ההתנהגות הגרועה מכולן. אבל גם אימצנו – אני אימצתי – כמה הרגלים רעים שרציתי לשנות.
לעבוד על הנישואים שלי הייתה מטרה ברורה מאליה בפרויקט האושר שלי, מכיוון שנישואים טובים הם אחד הגורמים המשפיעים ביותר על אושרו של אדם. דבר זה מסביר חלקית את העובדה שלאנשים מאושרים קל יותר להיקשר בקשרי נישואים ולהתמיד בהם, כי אנשים מאושרים מתפקדים טוב יותר בקשרים זוגיים לפני הנישואים, וגם לאחריהם. אבל גם הנישואים עצמם גורמים אושר, כי הם מעניקים את התמיכה ואת תחושת השותפות שכולם נזקקים להם.
בשבילי, כמו בשביל מרבית האנשים הנשואים, נישואי עם ג'יימי היו הבסיס לכל הבחירות החשובות האחרות שעשיתי בחיי: מקום מגורי, לידת הילדים, עבודתי ועיסוקי בשעות הפנאי. הרוח שנשבה בחיי הנישואים שלי קבעה את מצב הרוח בכל תחומי חיי. לכן החלטתי שלא זו בלבד שאכלול את הנישואים בפרויקט האושר שלי, אלא גם אעשה זאת כבר בראשיתו, בחודש השני.
אף שמערכת היחסים שלי עם ג'יימי היתה הגורם החשוב ביותר שעיצב את הקיום היום-יומי שלי, היא היתה גם, לצערי, מערכת היחסים המועדת ביותר לפורענות. לעתים קרובות מדי התעסקתי יתר על המידה בתלונות ובוויכוחים, ופעמים רבות מדי הטחתי בפניו האשמות. כשנשרפו הנורות, כשהתעצבנתי בגלל הבלגן בבית, או אפילו כשהייתי מתוסכלת בגלל משהו שקרה בעבודה, תמיד האשמתי את ג'יימי.
אני מתמקדת בחסרונות שלו ומתייחסת למעלותיו כמובן מאליו
ג'יימי הוא טיפוס מעניין. יש באופיו צד ציני היכול ליצור אצל מי שאינם מכירים אותו היטב רושם של אדם מרוחק וכמעט לא נעים. אבל הוא גם אדם רך לב. (דוגמה טובה לכך: הוא אוהב סרטים אפלים להחריד לטעמי, כמו "ים של פחד" ו"כלבי אשמורת", אבל גם סרטים מתקתקים ורגשניים – האהוב עליו הוא "אמרי לי כן"). הוא משגע אותי כשהוא מסרב לעשות כל מיני דברים שבעלים אמורים לעשות, ואז מפתיע אותי ומשדרג את המחשב שלי מבלי שביקשתי. הוא מסדר את המיטה, אבל אף פעם לא תולה את הבגדים על קולב. הוא גרוע בקניית מתנות יום הולדת, אבל קונה לי מתנות נחמדות סתם ככה, בלי סיבה מיוחדת. כמו כולם, גם לו יש תכונות טובות ורעות, ואחת התכונות הגרועות שלי היא שאני מתמקדת בחסרונות שלו ומתייחסת למעלותיו כמובן מאליו.
היה עלי להבין עובדה אחת חשובה בנוגע לפרויקט האושר שלי: אני לא יכולה לשנות את הזולת. ככל שזה מפתה לנסות לעשות זאת, לא אוכל לשפר את חיי הנישואים שלנו בכך שאכריח את ג'יימי לשנות את דרכיו. נותר לי רק לעבוד על עצמי. כדי לקבל השראה, פניתי אל הדיבר השנים-עשר שלי: "רק אהבה – זו הדרך!".
עמוק בתוכי היו אך ורק רגשי אהבה אל ג'יימי – אבל אפשרתי ליותר מדי דברים קטנים לעמוד בדרכי. לא חייתי על פי כללי ההתנהגות שקבעתי לעצמי, ואז, בגלל ייסורי המצפון שלי, התנהגתי אפילו גרוע יותר.
אהבה היא דבר מוזר. הייתי מוכנה לתרום כליה לג'יימי בלי לחשוב פעמיים, אבל ממש התעצבנתי כשביקש ממני לעצור במיוחד בבית המרקחת כדי לקנות לו קצף גילוח. מחקרים מלמדים שהגורמים השכיחים ביותר לחיכוכים בין בני זוג הם כסף, עבודה, מין, תקשורת בין-אישית, דת, ילדים, מחותנים, הערכה, ובילוי בשעות הפנאי. גם תינוק שאך נולד הוא מקור לקשיים רבים. מכל מקום, כל הנושאים האלה – רחבים ככל שהם – לא היו בגדר בעיה לגבינו. חשבתי רבות על הזוגיות שלי ועל השינויים שאפשר לעשות כדי להשיב את הרוך ואת הסבלנות של תחילת נישואינו, של ימי טרום-הילדים.
רציתי להיות קלילה וסלחנית יותר, בעיקר ברגעי כעס
ראשית, היה עלי לשנות את הגישה שלי בכל הנוגע לעבודות הבית. ביליתי זמן רב מדי בחלוקת משימות ונדנוד, ולא זו בלבד שנדנדתי לג'יימי שיעשה את המוטל עליו, גם נדנדתי לו שישבח אותי על המטלות שאני עשיתי. רציתי גם להיות קלילה וסלחנית יותר, בעיקר ברגעי כעס. רציתי גם להפסיק להתייחס לג'יימי כמובן מאליו. מחוות קטנות ותכופות של התחשבות חשובות יותר מזר פרחים לרגל יום האהבה, ואני רציתי להציף את ג'יימי בפינוקים קטנים ובמחוות חיבה, להעריך ולשבח אותו – אחרי הכל, אחד מסודות ההתבגרות שלי הוא, "מה שאת עושה כל יום, חשוב יותר מהדברים שאת עושה אחת לכמה זמן".
להפסיק לנדנד
ג'יימי שונא שמנדנדים לו, ואני שונאת להיות נודניקית, ובכל זאת מצאתי את עצמי מנדנדת לעתים קרובות מדי. על פי המחקרים, איכות יחסי החברות בין בני זוג קובעת במידה רבה את שביעות רצונם מחיי הנישואים ואת מידת התשוקה והאהבה שלהם זה לזה, והדבר שהורג את יחסי החברות (והתשוקה) יותר מכול הוא ביקורתיות ונדנוד. בכל מקרה, נדנוד לא עוזר.
הזכרתי לעצמי שהמטלות לא אמורות להיעשות על פי לוח הזמנים שלי. הייתי צריכה להיאבק בדחף שלי לנדנד לג'יימי שיוציא את מגלשת המשחק מהמחסן שלנו, כי ברגע שהחלטתי שאלינור תיהנה ממנה, רציתי להוציא את המגלשה מיד. אבל זה לא היה באמת דחוף. הייתי גאה בעצמי שלא השתמשתי בכל סוגי הנדנוד מן הזן המוכר של "זה לטובתך". הפסקתי לגמרי להציק לג'יימי שייקח מטרייה, שיאכל ארוחת בוקר, או שילך לרופא השיניים. יש הסבורים שנדנודים מן הסוג הזה הם ביטוי של אהבה, אבל אני חושבת שאדם מבוגר צריך להיות מסוגל להחליט בעצמו אם ללבוש סוודר מבלי שאיש יתערב.
השיטה הפשוטה ביותר (והכי פחות נעימה) להימנע מנדנוד היא, כמובן, לבצע את המטלה בעצמי. מי קבע שזאת אחריותו של ג'יימי לוודא שיש לנו מספיק מזומנים בארנק? ברגע שנטלתי על עצמי את המשימה, תמיד היה לנו כסף מזומן, ואני הייתי הרבה יותר מאושרת. וכשג'יימי ביצע מטלה כלשהי, לא הרשיתי לעצמי להעביר ביקורת מהצד. מצלמת הווידיאו החדשה שהוא קנה, במקום זו שהתקלקלה, היתה יקרה מדי לדעתי, אבל זו הייתה החלטה שלו, שנעשתה בדרכו שלו.
ניסיתי גם להבחין בכל המטלות שג'יימי עושה ולהעריך אותן יותר. הרגשתי בהחלט אשמה על כך שהפגנתי "תובענות יתר בלתי מודעת", התופעה שבגללה אנחנו מעריכים, שלא במודע, יתר על המידה את תרומתנו שלנו או את כישורינו לעומת תרומתם וכישוריהם של אחרים. אני מתלוננת על הזמן שהקדשתי לתשלום החשבונות, אבל מתעלמת מהזמן שג'יימי הקדיש לטיפול במכונית.
לדעת לריב
היה קל יותר לטפל בבעיית הנדנוד שלי מאשר בהתנהגויות אחרות שלי שניסיתי לשנות. האתגר הבא ברשימה שלי היה קשה מקודמו: להתייחס לדברים בקלילות רבה יותר. חיכוכים בחיי הנישואים מתחלקים לשתי קטגוריות: בעיות שאפשר לפתור בקלות וכאלה שלא. לצערי, חיכוכים רבים יותר שייכים לקטגוריה הקשה לפתרון, כמו "על מה כדאי להוציא את הכסף?" או "איך אנחנו צריכים לחנך את ילדינו?", ומעטים החיכוכים ששייכים לקטגוריה הפתירה, כגון "איזה סרט כדאי לראות בסוף השבוע?" או "היכן נבלה את חופשת הקיץ שלנו?"
חילוקי דעות פה ושם הם דבר בלתי נמנע ואפילו בעל ערך. אם ריבים ביני לבין ג'יימי הם דבר בלתי נמנע, רציתי לפחות שהם יהיו נעימים יותר, שנוכל להתבדח בינינו ולהפגין חיבה גם כשיש בינינו חוסר הסכמה.
רציתי גם להביס את אויבי משכבר הימים: הזעם. לעתים קרובות מדי הייתי מתפרצת בגלל איזשהו ריב קטן וחד-צדדי ומעכירה את האווירה בבית. סגנון המריבות הוא מרכיב חשוב בשמירה על חיי נישואים בריאים; על פי מחקרו של גוטמן, שנקרא "מעבדת האהבה", חשוב יותר איך בני הזוג רבים, מאשר כמה הם רבים. על פי המחקר, זוגות שיודעים לריב מתמודדים עם בעיה אחת בכל פעם, במקום לשקוע בוויכוחים שמעלים אל פני השטח כל עוול שעשו זה לזה מאז פגישתם הראשונה. זוגות כאלה מתווכחים ברוגע, במקום להתפרץ – ונמנעים מלהשליך זה על זה פצצות כגון "את אף פעם לא..." או "אתה תמיד...". הם יודעים איך לסיים ויכוחים, ולא ממשיכים בהם שעות. הם עושים "ניסיונות לתיקון" במילים או במעשים שמונעים את החרפת רגשות הכעס. הם יודעים לזהות גורמי מתח אחרים שמשפיעים על בני זוגם – הבעל מכיר בכך שאשתו כורעת תחת נטל העבודה והבית; האשה מכירה בכך שבעלה מרגיש לכוד בין אשתו לאמו.
שינוי סגנון המריבות השפיע עמוקות על האושר שלי, כי חוסר היכולת לריב נכון היה מקור לא אכזב לרגשות אשם בחיי. כשלמדתי לריב נכון, פחתו רגשי האשמה, ועקב כך גם הייתי מאושרת יותר.
כשחושבים על אושר בחיי הנישואים, קשה מאוד להימנע מלהתמקד בבן הזוג שלך, ולחשוב איך הוא או היא צריכים להשתנות כדי שתהיה יותר מאושר. אבל האמת היא שאי-אפשר לשנות אף אחד פרט לעצמך. חברה אמרה לי ש"מנטרַת הנישואים" שלה היא "אני אוהבת את ליאו, בדיוק כמו שהוא". אני אוהבת את ג'יימי בדיוק כמו שהוא. אני לא יכולה לגרום לכך שיבצע טוב יותר את מטלות הבית. אני יכולה רק להפסיק לנדנד – וזה עושה אותי מאושרת יותר. כשמפסיקים לצפות לכך שבן הזוג ישתנה (בגבול הסביר), מפחיתים את הכעס ואת רגשות הטינה, והדבר יוצר אווירה אוהבת יותר בחיי הנישואים.
- מתוך הפרק על נישואים ברב-המכר "פרויקט האושר" מאת גרטשן רובין (תרגום: לינדה פניאס-אוחנה. הוצאת כתר). הפרקים האחרים עוסקים בנושאים כמו עבודה, הורות, פנאי, חברות, כסף ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
