שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

במשך 14 שנה הוא לא יצא לי מהראש

היינו חברים טובים עד גיל שמונה, כשהקשר נותק. אם היינו נפגשים ברחוב לא היינו מזהים זה את זו, אבל במהלך שירותי הצבאי עברתי יום יום ליד ביתו והרגשתי שאני חייבת לבדוק מה קורה איתו. סיפור שמיני בתחרות "נפלנו ברשת"

היינו החברים הכי טובים במשך שנתיים בגן, ואחר כך למרות שהלכנו לבתי ספר שונים, ההורים שבינתיים הפכו לחברים המשיכו להפגיש בינינו. בילינו המון יחד כשהיינו קטנים, בשיעורי שחייה ונגינה, וגם בטיולים עם המשפחות, עד שהקשר התנתק, כשהיינו בני שמונה. לא היתה סיבה מיוחדת עד כמה שאנחנו זוכרים, בכל זאת, היינו ילדים.

 

 

14 שנה חלפו להם, וכל אחד מאיתנו התפתח לכיוונים שונים. אני התחלתי בינתיים שנה שנייה בלימודים, ודור היה לקראת סיום שירות צבאי בסיירת. שנינו היינו אחרי קשרים ארוכים, כשהוא קפץ לי לראש, וממש עניין אותי לדעת מה קורה איתו.

 

שנינו נשארנו באותה חולון ובאותם בתים. נזכרתי בו כשהאבות שלנו נפגשו במקרה שוב, וכך נודע לי איפה הוא משרת. אני שירתי ליד הבית שלו, וכל יום הייתי עוברת שם, כך שדור נשאר לי בקצה המחשבה כל הזמן.

 

שיטוט בפייסבוק וכמה צירופי מקרים שכללו הצלבת מידע מהירה דרך חבר ששירת איתו ולמד איתי, הובילו אותי אל הפרופיל שלו. אבהיר שעד כאן המחשבות מה איתו היו סתם מתוך סקרנות וזיכרונות מהעבר. לא היה לי מושג איך הוא נראה, ולו לא היה מושג איך אני ככה שגם פגישה מקרית ברחוב לא היתה גורמת לנו לזהות אחד את השני.

 

הוא הציע שנהיה יותר מידידים בסמס

שלחתי לו בקשת חברות, ואחרי כמה דקות אני מקבלת ממנו הודעה, שהגיעה גם היא בזכות צירוף מקרים. הוא היה בבית במקרה בגלל פציעה, ואם לא זה כנראה לא היה יוצא לנו לדבר, בטח לא באותו הערב, בגלל האופי של שירותו בו הוא היה מגיע הביתה לעיתים רחוקות.

 


ככה זכרו זה את זה. דור ואביב לפני כ-15 שנה

 

הוא שאל אם אני מכירה את אותו חבר משותף ששירת איתו, וכשעניתי שכן, ובמקביל רשמתי לו את כתובתו המדויקת והאם ייתכן שזה הוא, הוא התחיל להיזכר, ואחרי שיטוט בתמונות שלי נפל לו האסימון. באותו ערב הוא אסף אותי אליו והחיבור היה מיידי. השיחה זרמה ושנינו מאד נהנינו. הערב התחיל ונגמר ידידותי לגמרי, תוך העלאת זיכרונות ושיטוט שלי בביתו שנשמר לי בזיכרון בצורה די מדויקת.

 

באמצע הלילה, אחרי שנרדמתי, קיבלתי ממנו הודעה שממש לא ציפיתי לה: "מאוד נהניתי הערב ואני אשמח אם יהיה כאן משהו יותר מידידות". הישירות שלו הפתיעה אותי. זה גרם לי להסתקרן מאוד לגביו, אבל הייתי עייפה מידי וטרודה בשביל לענות לו.

 

בבוקר עדיין לא ידעתי מה לענות, ורק בצהריים התקשרתי לומר לו בצורה לא הכי ברורה שאני אשמח לנסות. הוא חשב שהתעלמתי מההודעה והופתע כשהתקשרתי. מכאן הכל כבר רץ, טס, התעופף לו. תוך כמה ימים הרגשנו שיש שם משהו, והקשר הלך והתהדק. בילינו המון יחד, תודות לגימלים שהשאירו אותו חודשיים בבית, במהלכם הקשר נבנה והתחזק.

 

פשוט נתנו לדברים לקרות

הפגישה עם ההורים היתה שונה ומוזרה ממה ששנינו חווינו עד כה בפגישות ראשונות עם הורים של בן זוג. ההורים שלו חזרו רק אחרי כמה שבועות מטיול, ולא ידעו דבר על הקשר. הם מאוד הופתעו והפגישה עם אמא שלו היתה מדהימה עבור שתינו. היא היתה מטפלת בי ודואגת לי כשהייתי ילדה, ופתאום עמדתי מולה אחרי כל כך הרבה שנים.

 

כשדור הגיע אליי הביתה ההורים שלי פשוט בהו בו. הם לא האמינו איזה בחור הוא גדל להיות. כשאבא שלי הצליח סוף כל סוף לדבר, הוא אמר שהעיניים שלו לא השתנו, בדיוק כמו שהם היו בגיל שמונה.

 

כשנפגשנו מחדש בדיוק יצאתי מקשר ארוך, ואפילו לא העליתי אופציה שמשהו יקרה בינינו. וגם דור, שאופי השירות שלו לא השאיר לו זמן לחשוב על קשר רציני בכלל, לא שלט בזה, פשוט נתנו לדברים לקרות בלי יותר מידי מחשבות, וזה הצליח.

 

היום אחרי שנה וחצי ביחד, עם אהבה ענקית שרק פורחת, אנחנו עוצרים מידי פעם להסתכל בתמונות הילדות שלנו ביחד. שמחים להסתכל על העבר, נהנים מההווה ומתכננים את העתיד.

 

מחר ובהמשך השבוע יתפרסמו כאן סיפורים נוספים בתחרות "נפלנו ברשת".

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נהנים להסתכל על תמונות הילדות המשותפות. דור ואביב היום
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים