ספרים רבותיי, ספרים?
הכותרים החדשים מציפים את המדפים, הרשתות מתרחבות והחנויות הקטנות נסגרות, המו"לים נזקקים להלוואות ענק והסופרים לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש את ספריהם. כנס על מצב עם הספר הוליד שאלות ותהיות על ענף הספרות בישראל
רגע לפני שהצעת חוק הספרים מוגשת שוב לממשלה, התכנסו מספר אושיות תרבות וספרות מול קהל רחב במכללת "עלמא", על מנת לנסות ולהבין איך מצילים את ענף הספרים משלל בעיותיו, לדבר על הנבואות הכלכליות שמגשימות את עצמן, ולנסות להיזכר באהבה לדבר עצמו. הספר הכתוב. הערב, אותו הנחתה הסופרת רוני גלבפיש, פתח בשירה של סיגל בן יאיר, המבטא היטב את מצב האמנים הכותבים בישראל:
בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים
בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים עֲשִׁירֵי הַכַּרְמֶל מְגַהֲצִיםכַּרְטִיס וִיזָה זָהוֹב בֶּחָרִיץ, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁקְלוּ
"זֶן לִימֵי דִּכָּאוֹן" וּ"מַדְרִיךְ לְהִתְעַלּוּת וְשִׁיבַת הָאוֹר"
קִילוֹ סְפָרִים בְּמֵאָה.
וַאֲנִי אֵין לִי 69 שֶׁקֶל לִרְכֹּש
אֶת כְּתַב הָעֵת שֶׁבּוֹ הִתְפַּרְסְמוּ שִׁירַי.
אֲנִי רוֹצָה לִתְלֹש אֶת הַדַּף עִם שִׁירַי
לְהַחְבִּיא בֵּין "מִפְגָּשִׁים עִם הָאֱמֶת"
לַ"חֲנִיכָה הַפְּנִימִית" כְּמוֹ לִגְנֹב אֵשׁ, לְהֵעָנֵשׁ,
לְבַד עַל צוּק, עִם לֵב
אָכוּל.
(מאת סיגל בן יאיר, מתוך ספרה "הכל מעודן")
מקיואן, סגר תקופה
ירון סדן, יו"ר התאחדות המולים ומנכ"ל עם עובד, דיבר על מצב איכותה של הספרות המתורגמת בישראל: "הבעיה הכי גדולה של עולם המו"לות כיום היא שלא אנחנו הקוראים קובעים מה יהיה רב המכר, אלא מנהלי הרשתות הגדולות והמוכרים. לדוגמא, סופר מוערך כמו מקיואן, כנראה לא יכל להצליח אם היה מוציא את הספר הראשון שלו כיום. אין לדעת מה היה קורה אם, אבל סביר להניח שהוא לא היה נכנס למבצעים. האם כהוצאה שלו בישראל היינו יכולים להרשות לעצמנו להיכנס למבצעים?
"בלתי נראה" מאת פול אוסטר. נמכר יפה, אבל מתוך תמריץ (עטיפת הספר)
"בעידן של היום בו המבצעים שולטים בתרבות היינו רוצים שהרשת המתחרה תנהג באופן יותר רציונאלי ואולי יהיה אפשר להגיע לאיזה שהיא התייצבות. אבל מה שמאפיין את ענף הספרות הוא חוסר רציונאליות, ויצרים על רקע של כשל שוק. מדובר על מצב שנוגד תנאים של תחרות חופשית.
על חלקו של אבי שומר מנכ"ל צומת ספרים, בעידן החדש והבעייתי של הענף, הגיב ירון סדן: "בחודשים האחרונים צומת ספרים מגלה את התפקיד של המבוגר האחראי, וזו דווקא רשת סטימצקי שעוד יותר מורידים מחירים. צומת ספרים מיתנה את המבצעים שלה והמו"לים מברכים על כך. אבל אבי שומר התחיל את כל המשחק הזה, ויש לנו מה להגיד על זה.
"בשבוע הספר האחרון, מכרו בסטימצקי את הספר "בלתי נראה" של עם עובד שכתב פול אוסטר. נכנסנו עם הספר למבצע של המוכרים, ובאמת הוא מכר 9000 עותקים, והגיע לרשימת בי המכר. חודש אחרי - הוא נעלם מהרשימה כאחת. מה קרה פה בעצם? התשובה היא שהמוכרים קיבלו כמה שקלים נוספים במכירת ספר אחר ולא את הספר הזה. מדובר על כח קניה חזק מול הספקים, שמתחרים בינהם על מחירים, והם מכתיבים את התנהגות השוק. זה מכתיב את ה-4 במאה".
"מכאן שלא רק חופש הבחירה התרבותי שלנו נפגע, אלא גם חופש הבחירה. לפני חמש שנים לקחנו על עצמנו לתרגם את יצירת המופת "האחים קראמזוב" וכיום כמו"לים, לא תמיד נוכל לקחת על עצמנו פרויקטים שאפתניים מסוג זה, בגלל נסיבות כלכליות".
"התהליך שקורה בשוק משחק לידי הרשות להגבלים עסקיים שלא אכפת להם מבעלי המקצוע אלא רק מכך שהמחירים נמוכים. אין להם בעיה להישאר עם שתי הוצאות בלבד, ידיעות שיש לה עיתון מאחוריה, וכנרת שיש לה רשת של חנויות".
"התעשייה הזאת לא תתקיים בלי שינוי משמעותי. חוק הספרים מורכב מארבעה מרכיבים: בשנה הראשונה בה המו"ל יקבע מחיר קטלוגי לספר, עם אפשרויות לחנות להפחית אותו באופן מוגבל. נקבע שתהיה הנחה מקסימלית של 55 אחוז כלפי הרשת, ולתת תמלוגי מינימום לסופרים ואיסור מתן תמרצים כלפי ספר למשך שנתיים. אפשר לעקוף את החוק הזה וקשה לאכוף אותו, אבל אין לנו פתרון יותר טוב".
מוצר מדף בעל תאריך תפוגה
יאיר גרבוז, פובליציסט צייר סופר ומורה, טען כי "כל מי שמוציא ספר, מקווה שמה שיתחיל כהימור יהפוך במשך הזמן להצלחה. אמנים לא תמיד צריכים את הרייטינג המיידי, אלא בונים על רייטינג רטרואקטיבי, ארוך טווח, שהוא בשיח. במקרה שלנו השיח הוא בלתי אפשרי. אני לא אוהב להיכנס לרשתות. יצא לי להיכנס לא מזמן לאחת מהחנויות, וביקשתי ספר במחיר מלא כדי להתבדח, והמוכרת התבלבלה לגמרי. נבואת המערכונים מגשימה את עצמה אצלנו, כמו המערכון הנהדר של דן בן-אמוץ בו הספרים נמדדים במשקל".
חנות "הספריה" של צומת ספרים. כאן זה ארבע במאה (צילום: מורן שביט)
"פעם היה זמן שספר הייתה המתנה האהודה ביותר על בן תרבות. לא ספר מתנה, אלא ספר כמתנה. ביקשנו לשים בפנים פתק החלפה. היום לא צריך. תן לחברך שקל, שיקנה ספר לבד. היום ארון הספרים, מתחלף בשולחן הספרים. בקרוב ספר יהיה כמו יוגורט ויהיה לו תעריף תפוגה. אנשים מסתובבים ברשתות ואומרים אני צריך ספר רביעי להשלמת המבצע, ואני לא יודע מה לקחת. עיקר הבעיה היא הוא היכולת להדפיס ספרים שגורלם לא ברור".
"לא מזמן כתבתי על ספר בשם "היינו העתיד" מאת יעל נאמן, שיש בו רגישות פנטסטית ולוקח זמן לפענח אותו. בעקבות הקריאה בו, חשבתי כי צריך להכיר מאיפה התחילה הביקורת הספרותית על הקיבוץ. אבל ספרים כמו "אפורים כשק" של יגאל מוסינזון, או "השער נעול" של דוד מלץ לא קיימים יותר בחנויות. אם אתה מחפש ספר מהסוג הזה אתה נכנס לאינטרנט ולא לחנות הספרים, בה יש הצפה של כותרים. שכחנו שספר צריך להיות אירוע חד פעמי, ולא ערמה
על יד המיטה".
סיפור לא כל כך פשוט
סיפור פשוט בשכונת נווה צדק, משמרת את אווירת חנות הספרים של פעם, ונאבקת לשמור על מקומה. מירה רשתי היא מקימת החנות והבעלים. "אצלנו יש מדף שלם של ענגון שבאמת מקוטלג תחת אוספים. זה אמנם, לא נעים לומר, קצת בית קברות לצד סופרים שחשוב לנו להחזיק אותם גם אם הם לא נמכרים. זה שווה בשביל אדם שנכנס ואומר 'בטח אין לכם את עגנון', ויש לנו את הכל. השנה נסגרו כמה חנויות ספרים עצמאיות בתל אביב, וזה עצוב לראות.
"אנחנו מאוד מקפידים על מבחר הספרים ומתמקדים בשירה עיון אמנות ונשים, והנישות האלו נוצרו בעקבות טעמנו וטעם הלקוחות שלנו. ברור שהמבצעים הגיעו כבר אלינו. מהר מאוד הבנו שהמבצעים לא יעזרו, ורק יהרסו את ארון הספרים. החנות של צומת ספרים במתחם התחנה היא חנות ראווה ולא באמת אמנותית. התעשייה הזאת תעשייה אכזרית ואין בה רווח גדול, כי זאת לא המטרה שלה. אנחנו לא מקבלים מבצעים אלא ממו"לים שיש להם אינטרס.
"חסד ספרדי", לא עמד בצפיות? (עטיפת הספר)
במקרה של "חיבוק" של גרוסמן, או "חסד ספרדי" של א.ב יהושע, המו"לים החליטו לא לאפשר מבצעים, והספרים נמכרו יפה מאוד, גם אצלנו. רשימת רבי המכר של החנויות העצמאיות והרשתות היא די דומה. הטעם של הקוראים הולך ונאבד ואין שיח. לכן חשוב שתהיה חנות עצמאית. העזרה, בעיני, יכולה לבוא מהמו"לים. אני לא תולה תקווה ברשתות".
הגיבור הטוב, הגיבור הרע
מנכ"ל צומת ספרים אבי שומר עמד על כמה פרטים בנוגע לאופן ההתנהלות של הרשת שבבעלותו: "בחנות 'הספריה' בדיזינגוף סנטר, יש כ- 30 אלף כותרים. אין ספר שירה או מחזה שלא קיים בה. המוכרים לא מתנפלים על אנשים, בטח לא בשביל ה- 21, שקלים שהם מקבלים לשעה. הם באים לעבוד רק מאהבת הספרים.
"יורם קניוק אמר כי הוא, סופר מכובד, מרוויח כ- 80 אגורות על ספרו החדש 'תש"ח'. אנחנו בצומת ספרים מכרנו כ- 10 אלף עותקים ממנו, ולא עשינו עליו שוב מבצע. זה אומר שהוצאת ידיעות הרוויחה מאיתנו כ-50 שקלים לספר. אמירת האגורות היא צבעונית ולא אמיתית.
"בישראל יוצאים בישראל בין 3000-5000 ספרים בשנה, שזה בדיוק אותו מספר מלפני 10 שנים.
הוצאות הספרים נמצאות בלחץ עצום וגדול למכור את הספרים. בגלל התחרות בין הוצאות הספרים המו"לים מתחננים למבצעים. לדוגמא, הרומן החדש של א.ב יהושע, שלא עמדו בציפיות המכירה, נכנס למבצעים עקב בקשת ההוצאה להוריד את מחירו של הספר. זה מה שגורם לדרדור המחירים. לרשת צומת ספרים יש יד בזה, אני מודה. מראש חשבנו שבאידיאולוגיה מחירי הספרים יקרים מדי, והצלחנו להוריד את מחרי הספר, שעולה לייצר אותו 6 שקלים".
"אני קורא לזה 'תסמונת רודף העפיפונים', שהיה הצלחה אדירה וכמעט כל ההוצאות בארץ פסלו אותו. מאז הם מוציאים כל ספר שמגיע אליהם. לדעתי, גם אם יהיה פתרון אנחנו כבר מזמן אחרי המומנט, כי הספר הדיגיטאלי מאיים עלינו. בהמשך אנשים יעברו לפורמט הדיגיטלי, שהוא הרבה יותר קל למכירה ויש בו המון שחקנים כמו גוגל ואמזון והרשתות הסלולריות.
"במקום לחשוב מה עושים בעידן שאחרי, אנחנו מתווכחים מי יקבל הנחה יותר קטנה או גדולה. רוב הדברים מבוססים על מאבק אמוציונאלי: מי גונב למי את הסופרים מי מוציא יותר ספרים. הגודל כאן כן קובע, ולכן אנחנו לא מצליחים להשתלט על הזרם הבלתי אפשרי של הספרים. החלק הארי של הבעיה הוא לא עלינו, והמולך החדש הוא רשימת המכר. מי שלא נמצא שם - לא קיים וזאת נבואה שמגשימה את עצמה".
