שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אני ואני

    איתי תורג'מן סובל מידוענים שמשחקים אותה פוליטיקלי קורקט בראיונות. הוא מעדיף לומר את האמת שלו על השקר שבאהבת הקהל, אמנים שלא שירתו בצבא והחברות הצמודה עם אושרי כהן, אחלה של תחליף זוגיות

    "היכרות כמו שיש לי איתך עכשיו, זה כמו זיון בסרט. זה לא תופס במציאות. אם היינו איכשהו מכירים בבר ומתחילים לדבר, אז אחרי חודש, כשהיינו נפגשים ברחוב, היה רגע בינינו. היינו מרגישים שוואלה, עברנו יחד משהו עמוק יחסית. עכשיו אני נחשף וגם את, יחסית, וזה מרגיש חברים, אבל זה כמו סצנת מין בסרט. אתה לא רואה אותה אחר כך ברחוב ואומר 'עשיתי אותה'".

     

    כזה הוא איתי תורג'מן. כמי שבגיל 18 כבר קטף את האוסקר הישראלי הראשון שלו עם "בית"ר פרובנס", וכמה שנים אחר כך צעד על השטיח האדום של הדבר האמיתי בהוליווד עם המועמדות של "בופור", הוא למד לקחת מרחק מהסיטואציה ולאבחן אותה מהצד כדי להישאר שפוי. יש עוד אלמנט שנכנס למשוואה הזאת: תורג'מן לא אוהב את תורג'מן שהוא פוגש כשהוא קורא ראיונות שלו. אולי זאת הסיבה שהוא מנסה לפצח את מפגש המראיין־מרואיין, כדי לאתר את הרגע המדויק שבו הוא מתחלף באדם אחר בדרך לדפוס. "זה יוצא חסר אינטונציה, ואני חושב שדי משעמם. פלספן מדי. כשאתה מדבר עם מישהו זה בסדר, ופתאום בעיתון זה נראה לי מתלהב או מתיימר, לא יודע. אני ממש־ממש סובל מכל מיני ידוענים שמשחקים דמות שזה לא הם. יענו הדמות שנראה להם נכון שהם יהיו, שתתאים לראיון. הפוליטיקלי קורקט המעפן הזה. אתה שחקן, אתה לא חבר כנסת, מה אתה מזייף?".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אז למה אתה לא מבסוט?

    "לקח לי מלא זמן להבין למה אחרי שבקושי שאלו אותי שאלה, אני כבר נכנס למונולוגים על כל החיים ודעות וניתוחים והשקפות ומזיין את המוח. אני כאילו מצדיק את זה שבכלל מגיע לי, כי אני חייב להיות מה זה מעניין כדי שיגידו שאני שווה ראיון - שאני בכלל לא רוצה אותו. זה לא המקצוע שלי".

     

    הקהל שלך אוהב אותך ורוצה לשמוע אותך.

    "יש משהו באהבה שאתה מקבל מבחוץ שהוא מאוד מסוכן בעיניי. היא משבשת לך את התפיסה על מה אתה. ההוא רוצה לתת לי פלאפל חינם ואתה לא מכיר אותי, אולי אני שונא אותך? אז אני פיתחתי מנגנון הגנה שמפריד, כדי להישאר על הקרקע, ואני יודע שלא מתים עליי, מתים על הדמות ששיחקתי".

     

    אז אתה לא נהנה מאהבה של קהל?

    "אני לא לוקח את זה אליי. האהבה הזאת היא לא שלי. זה לא סוג של דלק, וחס וחלילה שזה יהיה דלק. ברגע שזה יהיה דלק אתה דודו טופז. כי זה מזויף, אנשים עפים עליך סתם, אתה לא יודע על מה. יש משהו באמביציה ברמות גבוהות שמאוד מלחיץ אותי. לא עשיתי כמעט שום דבר כדי להצליח חוץ מלהיות הכי מקצועי שאני יכול. אני אפס אחוז פושריות. לא דוחף ולא יוזם כלום.

     

    "אם היו עושים 'האח הגדול' שלא משודר בטלוויזיה, אני הייתי הראשון שנכנס. זה החלום שלי. פסיכולוגית זאת חוויה מרתקת בטירוף. למרות שאם זה לא בטלוויזיה, היתה יוצאת תוכנית אחרת לגמרי. תראי אותם, הם כבר הרבה יותר מודעים מהעונות הראשונות. הם לגמרי משחקים את המשחק. נכנסים לשם על השטיח הזה, נותנים כאפות לקהל כאילו הם סטארים, הם רק נכנסים וכבר מתנהגים כמו סלבז".


    "זעקת החיבוק של חמי ריגשה אותי" (צילומים: אוהד רומנו)

     

    תורג'מן נולד בקריית מלאכי, שם עדיין מתגוררת המשפחה שלו, וכשהיה בן 16 כבר שיחק ב"פלורנטין" בתפקיד הילד שנדלק על איילת זורר. תורג'מן הוא נציג של דור שהגשים את הפנטזיה חמש דקות אחרי שהקול שלו התחלף, מה שאומר שאת שארית חייו הוא יבלה על מסלולי ההמראה, בין היתר בסרטים "מדורת השבט" ו"אביבה אהובתי". בשנים האחרונות הוא הפך לפריט חובה של לא מעט פרויקטים - הוא היה אחיה הצעיר של יעל פוליאקוב ב"הכל דבש", התפלח ל"חסמב"ה דור 3", ובקרוב הוא יעלה עם "הילדים של ראש הממשלה" (HOT) והסרט "הדילרים".

     

    אחרי "בית"ר פרובנס" הביא אותו שמואל הספרי לתיאטרון הקאמרי לתפקיד ב"אשה, בעל, בית", שם שיחק דמות עם "בורדר ליין פרסונליטי, יענו בשיגעון". תורג'מן הצעיר לא באמת ידע לשחק, אז הוא פשוט הפך לדמות שלו מדי ערב. הוא צפה בשחקנים האחרים מגיעים בסטייל ב־19:30, צוחקים, עושים קפה,

     מתלבשים בצלצול השני, בשלישי עולים לבמה, וכשנגמרת ההופעה הם הולכים הביתה בפנאן, "ורק אני מגיע ב־16:00 כל יום, מתחיל להוריד פרופיל ולהתקרב למצב של הדמות, ואחרי ההצגה עוד שלוש שעות אני יושב בחדר בתיאטרון ומחכה להירגע. אז אתה נהיה זונה, אתה נותן להם יעני הכל. הקהל ראה הצגה והלך ב־23:00 הביתה בכיף, ואתה יושב פה עד 2:00 בלילה כמו דביל, ובכלל המקצוע זה לשחק את הבנאדם, לא להיות הבנאדם. להיות הבנאדם זה כבר שיגעון".

     

    למרות שהדרכון התעשייתי שלו עמוס בחותמות משלל פרויקטים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, רק לפני שנה פגש תורג'מן לראשונה בתפקיד שגרם לו להגיד לבמאי "לתפקיד הזה אתה חייב ללהק אותי, ולא אף אחד אחר". הבמאי היה אופיר בביוף, והתפקיד היה חמי, בחור צעיר שיוצא בשאלה, אבל בדרך, אם להישאר עם דימוי מסלולי ההמראה, קצת פספס את החבר'ה עם הסטיקלייטים, זרק את עצמו מדירת המסתור והלך לאיבוד ברחוב. זה היה התפקיד שהביא אותו אל "סימני שאלה", המשודרת בימים אלה ברשת.

     

    כשהוא קיבל את התסריט לידיו, מיד קרא עשרה פרקים ברצף, מה שלא קרה לו מעולם, ראה את כל הנורות הרגשיות שלו נדלקות, והתרגש. "זעקת החיבוק שלו ריגשה אותי מאוד", הוא מסביר. "כל יום הצילום הייתי על סף בכי. הוא מאלה שמחפשים 'תקלוט עליי, תשים לב', כל הזמן בודק כמה אוהבים אותו אבל במניפולציות של ילד. יש משהו במניפולטיביות שלו, בדרך שלו להשיג אהבה, שהייתי מאוד מחובר לזה כשהייתי ילד. היום אני פשוט משיג את זה אחרת, הרבה יותר פשוט. 'תאהבי אותי באמא שלך. כי אני אוהב אותך, כי אני עושה בשבילך, כי אני רגיש אלייך'. אני שם את הצורך שלי על השולחן. אני לא נבוך לבקש אהבה, גם כי אני חושב שמגיע לי. היום אני בנאדם שאין לו סאבטקסט. אני חושב שזאת הגנטיקה המרוקאית, אני מברך אותה על התכונה הזאת".

     

    לפעמים אתה אוכל אותה בגלל זה?

    "פעם הייתי הרבה יותר חצוף, כאילו בשם האמת שלי, והיום אני יכול למנוע דברים מסוימים אם אין להם רלוונטיות. אתה לא חייב להגיד לכל אחד מה אתה חושב עליו. חמי עובד אחרת. הוא היה סוג של כוכב בעולם שלו, בא לפה והיה בטוח שהוא ימשיך להיות כוכב, ואכל איזה הלם קרב אורבני, איזה שיתוק מהאופציות, מהכוח, מהחוצפה של האנשים. מהפרק הראשון הוא מחובר לכל אמצעי שיכול להסיט את דעתו מהמצב שלו בחיים, כל סם אפשרי, כל חוויה אפשרית שתעיף אותו החוצה, והוא בעיקר מת לאיזה חיבוק אמיתי, שיגידו לו 'הכל טוב, אוהבים אותך, בסדר'. אבל הוא יודע שהוא עושה מניפולציה, ואז כשהוא מקבל את החיבוק, זה לא באמת הישג, זה לא חיבוק אמיתי. אז הוא במין לופ מעניין כזה".


    רומנטיקן מכף רגל ועד ראש

     

    הדרמה עלתה בתחילת פברואר, פרק ההשקה זכה לרייטינג נאה (21.2 אחוז) וגם לחיבוק מהביקורות, אבל תוך חודש צנחה בטבלאות אל 10.2 אחוזים. העובדה שמולה משודרת "הישרדות" בערוץ 10 לא עושה עימה חסד. תורג'מן, כדרכם של שחקנים, מעדיף להתמקד דווקא בפידבקים שהוא מקבל ברחוב. לדבריו הוא זוכה לאחלה תגובות על הסדרה, ואין לו עניין לנסות להסביר את הרייטינג השפוף.

     

    לחצי השני שלו קוראים אושרי כהן. הם נפגשו לפני עשר שנים ומאז לא נפרדו. לפני שנתיים שכרו דירה ביחד, ולפני ארבעה חודשים השלימו הקפה ונכנסו כשותפים בקבוצה שהקימה את דיזנגוף, בר־קלאב שממוקם ברחוב על שמו הוא נקרא, ובינתיים הולך להם משהו. במדורי הרכילות לא תמצאו סיקורים נרחבים של בנות הזוג שהיו לתורג'מן. האחרונה שתועדה היתה יוליה פלוטקין, איתה שיחק ב"חסמב"ה". אבל הזוגיות המוצלחת ביותר שלו היא ללא ספק זאת שבנה עם כהן. תורג'מן פירט פעם את סוד היחסים בינו לבין הקולגה, שאליו הוא נוטה להתייחס פה ושם כאל "אשתי". זה הסתכם ב"שטויות, הומור זול ושיחות אינטימיות במקלחת".


    שותפות משפחתית. תורג'מן וכהן

     

    "אני לא מצליח להבין למה זה עובד", הוא מודה, "אני רק יודע שהחלום שלי זה שהבת זוג שלי, שאתחתן איתה, תהיה לי חברות איתה כמו שיש לי איתו. כי בגדול, חוץ מלשכב, אנחנו די סוג של זוג נשוי. והבעיה שלי היא שכשאני בזוגיות אני משווה הכל לחברות שלנו וזה מאוד קשה. הרעיון של לגור ביחד הגיע אחרי תקופה שלשנינו היו חברות תקופה ארוכה, ואז נפרדנו ככה במקביל...".

     

    כמו בנות שמקבלות מחזור ביחד.

    "בול. ומלא שנים שזאת פנטזיה חלומית של שנינו לגור יחד, וזה הרגיש נכון באותו הרגע. והשותפות הזאת היא משפחתית, אין לנו קוטג' שלי, קוטג' שלו. ויש משהו בזה שמישהו נמצא באזור שלי כל הזמן, זה גם איכשהו מנתב אותי".

     

    מאז שעברתם לגור יחד היתה לך חברה?

    "היתה לי מישהי כמה חודשים. האמת, בא לי חברה, בא לי אהבה, ואני חושב שהחברות עם אושרי, בהרבה מקומות עוצרת את שנינו, כי אני מאוד מסופק. חוץ ממינית, אני מסופק לגמרי מהחברות. יש לי מישהו שאוהב אותי, שאכפת לו ממני, שאני יכול לשתף, שאני עושה איתו צחוקים, הוא עונה על כל הצרכים שלי. הבחירה בזוגיות היא לרוב מאיזושהי בדידות מסוימת או חסך, ולי יש את אושרי בשביל כל זה. אז אני אומר, רק צריך לזיין לפעמים וזהו".

     

    וסטוצים עונים על הצורך בסקס מבחינתך?

    "אני לא עושה סטוצים".

     

    אז מה אתה כן עושה?

    "אני רומנטיקן מכף רגל ועד ראש, ואני גם את הקקה מנסה לצפות בלכה. אני מבין שהרבה יותר כיף לי, כמו לכולם, סקס עם רגש, או עם סיטואציה שהיא משהו, את יודעת. תחת וציצים זה סבבה, אבל כשזה בא ריק זה ממצה את עצמו מאוד מהר. מרוקן אותי".

     

    אז כשאין לך אהבה אתה לא עושה סקס?

    תורג'מן מחייך את חיוך הצ'שייר שלו מתחת לשפמפם.

     

    אני לא שומעת.

    "נו מה את, עכשיו. ברור שאני עושה סקס, מה קרה לך?", הוא צוחק, "איזה חרטא את רוצה לשמוע לעיתון הזה, שאת שואלת אותי את זה, תגידי לי? את יודעת מה התשובה שלי לזה? אל תשאלי שאלות, לא תשמעי שקרים. אבל אני נשבע לך, אני תמיד מחפש לראות אם יש שם משהו שהוא יותר מלילה אחד. אני לא איזה צעיר מגניב שבא להתפזר בעיר הזאת".

     

    • את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תורג'מן ב"סימני שאלה"
    צילום: ינאי יחיאל
    "הכל דבש"
    צילום: יוסי צבקר
    "הדילרים"
    "האלופה"
    צילום: גיא כושי
    "בית"ר פרובנס"
    לאתר ההטבות
    מומלצים