שתף קטע נבחר

מעורבות

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר, שאול גולן
    "ניאבק עד שמחיר הדלק יירד משישה שקלים"
    העלייה במחירי הדלק לא מרגשת את בעלי ההכנסות הגבוהות, והכנסות המיסוי על הדלק לא מגיעות בסופו של דבר לרווחתו של האזרח הפשוט. אז מה הפלא, שאפילו השוטרים שהגיעו לאבטח השבוע הפגנה נגד עליית המחירים אומרים ש"צריכים גם לחסום כבישים ולשרוף צמיגים"?

    "אנשי שכונת דניה לא מתרגשים מהעליות במחירי הדלק", מספר לי המתדלק בתחנה הקרובה לשכונת היוקרה החיפאית. "הם גם לא מטריחים את עצמם לצאת מהרכב בשביל לחסוך את הכמה אגורות שבין מחיר מלא לשירות עצמי". אנשי שכונת הווילות מסמלים בעיניו את הניתוק שקיים בארץ בין מי שיש לו ובין מי שאין לו. בין מי שמחוסר טרדות כלכליות בחייו ובין מי שייצא מרכבו לתדלק בשירות עצמי ויעמוד בתור בתחנות זולות יותר ביום שלפני העלאת מחירים.

     

    אנשים לא תמיד מבינים את מנגנון החשיבה של מי שחי ברווחה מינימלית, כזאת שמצריכה אותו לחשוב על השקלים האלה. זה לא בהכרח מתייחס רק למי שמרוויח שכר מינימום ונאלץ לפרנס בעזרתו משפחה, אלא גם למי שמרוויח קצת יותר – ובכל זאת מרגיש שקשה לו לחיות כאן ברווחה סבירה. מי שלא מרוויח שכר שקרוב לשכר מינימום יתקשה להבין את המצוקה הזאת. השיעבוד וההשפלה שבמחשבה על הסכומים האלה.

     

    השבוע התחושות מקבלות גם אסמכתא אקדמית, כשחוקרים באוניברסיטת חיפה פרסמו מחקר על כך שעובדים עניים מודרים בצורה חריפה מהחברה הישראלית. "מנגנון העבודה בחברה המודרנית אמור לשלב מבחינה חברתית אולם במקרה של העובדים העניים זה לא קורה", כתבו. "השכר הנמוך שלהם אינו מאפשר להם להשתתף בפעילויות החברתיות שעבור רבים מאיתנו הן יום יומיות". לפי נתונים שכתובים במחקר, אחוז העניים בישראל עומד על כרבע מהאוכלוסיה ומעל כשליש מהילדים בה.

     

    החוקרים, ד"ר רוני סטריאר, פרופ' צבי איזיקוביץ' וד"ר אלי בוכבינדר - ערכו ראיונות עומק עם 80 עובדים עניים (לפי הגדרה – כאלה שמרוויחים כ-50% מהשכר החציוני במשק, שעומד על מעט יותר מ-5,000 שקלים) כדי להבין את תחושותיהם. "כששאלנו אותם מתי בפעם האחרונה הם היו בקולנוע, בסופשבוע עם המשפחה, או אפילו מתי לקחו לאחרונה חופש הבנו מהר שמדובר בשאלות מיותרות", אמרו.


    "מעמד הביניים על סף פשיטת רגל". צילום: מוחמד שינאווי

     

    אז נכון – קולות המחאה ענות החלושה שנשמעים לאחרונה מתייחסים למחירי הדלק – אך לא מדובר רק בכך. מדובר בתחושה שלא דואגים לאזרח חסר הכוח. מדובר במחירי הלחם, והמים, וקיפוח העובדות הסוציאליות. התחושה שאין מבוגר אחראי שמנהל את העניינים, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע יש כאן מבוגר אחראי שמנהל את הדברים כך שהם טובים רק לחלק מהאוכלוסייה.

     

    מהרגש לרציונאל במאבק על מחירי הדלק

    הטיעון המרכזי נגד רוב המאבקים החברתיים הוא שהנימוקים הניתנים בהם הם רגשיים ודמגוגיים. אנשי הכלכלה, הרציניים וחמורי הסבר, אומרים: אי אפשר לדאוג לרווחה מושלמת לכולם. יהיה זה לא אחראי, הם אומרים, להוריד מיסים. למשל את המיסוי על הדלק. הרי תאורטית אפשר להוריד את המס על הדלק מ-40% לערך (מדובר בנתון שמשתנה מחודש לחודש) ל-20% - אבל צריך לממן איכשהו את תקציב המדינה. את הוצאות הביטחון וכו'. לפי גישה זאת – מי שמוחה אולי צודק, אבל לא מבין בכלכלה מספיק.

     

    לפי פרופ' יוסף אדרעי, מומחה לדיני מסים מאוניברסיטת חיפה, המיסוי על הדלק, נועד לפעול בשני כיוונים. "גם להרתיע את מי שמייצר את זיהום האוויר, מלהמשיך לייצרו על ידי כך שהוא נאלץ לשלם מחיר גבוה יותר וגם לגייס כספים כדי לאפשר לממשל לטפל בזיהום והשלכותיו". זאת למשל על ידי פיתוח תחבורה ציבורית.

     

    לדבריו, "כל עוד לא בנוי המיסוי על הדלק בצורה כזאת, כשהוא נכנס כתקציב הכנסות המדינה ולא מיועד לאחת המטרות שהזכרתי, הוא מס לא מוצדק כי הוא – כמו כל מס על מוצרים – פוגע יותר בשכבות הנמוכות. המס לא מוטל רק על בעלי המכוניות; הוא גם מגולגל על הצרכנים על ידי מובילי הלחם, הביצים השמן".


    "מי שלא קופץ, עשיר". צילום: מוחמד שינאווי

     

    את התשלום על הדלק צריך לראות, כמובן, מתוך תמונה רחבה יותר של מדינה שצריך לנהל. בכל זאת, מסים צריך לגבות ממקום כלשהו. על כך אומר אדרעי: "ואם המסים נועדו לממן את תקציב המדינה – דבר לגיטימי כמו שכבר ציינו – הרי אין ספק שאם ממשל טוב והגון היה רוצה לגייס כספים כדי לסתום פרצות בתקציב היה עליו לשקול העלאת המס הישיר על ההון, שהוא 20%".

     

    כלומר את המס הישיר על הון – שהוא המס שנגבה, ברוב המקרים, ממי שהכנסתו גבוהה – משאירים נמוך. את המיסוי על הדלק מעמידים על יותר משליש כי לאזרח הקטן אין כוח למחות. ישראל גובה מסים, פחות או יותר, כמו יתר מדינות ה-OECD. הבעיה היא שהיא נותנת פחות שירותים לאזרח.

     

     מי מקבל יותר מיסים בחזרה, העניים או העשירים?

    במחקר של ד"ר מומי דאהן וד"ר משה חזן מהאוניברסיטה העברית שהתפרסם לאחרונה, נקבע שהוצאות הממשלה בישראל על חינוך ורווחה הן מהנמוכות מבין כל מדינות ה-OECD. אנו נמצאים במקום ה-23 מתוך 28 מדינות. המדינות שמאחורינו פשוט בחרו שלא לדווח על הוצאותיהן בתחומים הנ"ל ולכן ממוקמות מאחור. אולי כי הן התביישו לדווח על הנתונים?

     

    לפי זאב גראואר, מי שמוביל את המאבק האזרחי נגד העלאת מחירי הדלק, המס הועלה באופן מיוחד ב-15 השנים האחרונות. כלומר, הוא לא עלה בצמוד למדד כמקובל אלא קיבל קפיצה משמעותית בשנת 96'. לו המס היה מועלה רק לפי המדד – מחיר הדלק החודש היה 5.99 בלבד כולל מע"מ.

     

    "זהו המחיר שלדעתי אליו צריך לקרוא להוריד את מחירי הבנזין", הוא אומר השבוע למדור, שפגש אותו בהפגנה שהתקיימה מול מרכז הקונגרסים בחיפה, מול כנס כלכלי בו השתתפו שר האומר יובל שטייניץ ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר. להפגנה היו שותפים מספר גופים, ובהם ארגון העובדים הסוציאליים, תנועת עמ"י ותנועת דרור ישראל.

     

    "שיתרחקו קצת מהכניסה וייתנו למוזמנים להיכנס"

    הסיסמא הנפוצה בהפגנה הייתה "מי שלא קופץ עשיר" – בסגנון שירת הכדורגל במגרשים. היה מעניין לבחון את ההבדלים בין התנהלות הקהל בחוץ והתנהגות באי הכנס בפנים. הפער בין השתייה לבין מעט המים בחוץ. ההתבדחויות בין באי הכנס, כנראה בנקאים ("הם מפגינים כי אתה לא נותן להם מספיק אשראי", אומר חבר למשנהו) לרצינות של המפגינים בחוץ.

     

    חלק מבאי הכנס דיברו על חוסר הברירה. "צריך להעלות, אין מה לעשות". רוב המוזמנים, שרצינו לשאול לדעתם על ההפגנה, לא רצו להתראיין לציטוט. הבכירים – ובהם השר יובל שטייניץ – נכנסו מכניסה צדדית ונמנעו מהתחככות במפגינים. מי שכן התראיינו היו דיפלומטים ותומכים. אוריאל לין, נשיא לשכת המסחר, אמר: "אם ההפגנה היא כלפי המיסוי יש בה צדק שכן זה מיסוי גרוע מאוד וצריך למצוא פתרונות נאותים". יודגש – גם לאנשי התעשייה יש אינטרס בכך.

     

    מי שכן התראיין, ואמר את אשר על ליבו באופן שבו אחרים אולי חשבו אך לא אמרו, היה אליאס מחול, חבר הנהלה בלשכת המסחר: "העובדים הסוציאליים, המפגינים, עם כל הכבוד, שיתרחקו קצת מהכניסה וייתנו למוזמנים להיכנס. יש להם מה לעשות כעובדים סוציאליים בתפקיד - יש להם המון מה לעשות – ולא רק לצעוק. המשכורות

    בצפון הן מתחת לממוצע של המדינה אבל העובדים הסוציאליים לדעתי בעלי משכורות טובות".

     

    "הממשלה מבצעת סיכול ממוקד במעמד הביניים – המאבק יימשך",הצהיר מצד המפגינים דוד רומנו, מנכ"ל תנועת עמי.  "אנו מפגינים כבר שלושה חודשים ולא התעייפנו", הוסיף גראואר. "אנו גדלים ומתעצמים עם הזמן. עוד ארגונים ועמותות הצטרפו ואנו מתגבשים לגוף אחד גדול. אני מאמין שהאזרחים יבינו שמתפתח כאן משהו גדול".

     

    היטיב לסכם, אולי טוב מכולם, אחד מהשוטרים שאבטחו את האירוע "הפגנה כזאת לא מזיזה לאף אחד. אני מצדיק את זה בכל האמונה שצריכים לחיות בכבוד. צריכים לתת לנכים, לעניים. אם ימשיכו לתת לעשירים עוד כסף, צריכים לחסום כבישים ולשרוף צמיגים".

     

    • המדור ישמח להיות באינטראקציה וקשר במייל ובטוקבקים. הצעות, הערות, הארות וכו' שלחו ל -

        yairnat@gmail.com . אולי ביחד נצליח לשנות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "אל תקברו לנו את חלום הדירה"
    צילום: מוחמד שינאווי
    "עם עבודת קודש לא גומרים את החודש"
    צילום: מוחמד שינאווי
    נמאס להיות אובדים סוציאלים"
    צילום: מוחמד שינאווי
    "נשבר לי הבנזין"
    צילום: עופר עמרם
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים