אוהד שיראון

איך היה לגדול בחו"ל?

"כשהיינו בבון למדתי בבית ספר אמריקאי ופעם בשבוע בבית ספר ישראלי, שם למדתי עברית, תנ"ך והיסטוריה, כדי לא לצבור פערים גדולים מידי. בית הספר היה ממוקם בבסיס צבאי אמריקאי, עם בית קולנוע ובית קפה. כל בוקר היינו עומדים ושרים את ההמנון האמריקאי. היינו ארבעה תלמידים ישראלים ו-13 תלמידות".

הייתם בשליחות גם באמריקה?

"בשנת 2002 אבא שירת כסגן השגריר בוושינגטון, דוד עברי. זאת הייתה שליחות של שלוש שנים. אני הייתי אז בצבא ואמא לא רצתה לעזוב, אבל כל החברים שלי התלהבו כי אני הייתי הראשון שקיבל דירה לבד. אמנם אני ילד סנדוויץ', אבל לזכות בדירה לבד היה אז משהו מלהיב. אחרי השחרור טסתי להורים בוושינגטון ונשארתי שם תשעה חודשים. אנשי ג'יי.סי.סי שמעו שהייתי קרבי והציעו לי להיות האחראי על הביטחון של המרכז. עשיתי להם פיטרולים, אימונים בפינוי הבניין ובדיקות של תעודות מזהות בכניסה".

היו לך חברים?

"הכרתי חברים אמריקאים, ברזילאים, ארגנטינאים. היו לי חברים מכל העולם, הרי בשביל זה באתי. אחי הגדול גם הגיע ועברנו לגור במרילנד. אבל אחרי כמה שבועות קיבלתי אי-מייל מחברים מהצבא שנסעו לטיול לדרום אמריקה. הם היו חודשיים בברזיל וכתבו לי שהכל נהדר ושרק אני חסר, אז נסעתי לברזיל בפברואר 2004. היינו בקרנבל והמשכנו לסלבדור. חמישה חודשים רק טיילנו. בקיץ הגעתי למיאמי, גרתי חודש בקי ווסט וטסתי לישראל לחודש וחצי".

נראה שלא נחת לרגע.

"בשנת 2004 באמת הייתי בחצי עולם. מישראל נסעתי לשיקאגו לעבוד בעגלות ואת קבלת השנה האזרחית החדשה של שנת 2005 חגגתי בניו-יורק. גיליתי אז שיש לי כישרון במכירות, אבל התכנון שלי היה לנסוע לתאילנד. חבר שלי שגר כאן התחיל להסביר לי שכדאי לי להיכנס לנדל"ן, כי אוכל לעשות הרבה כסף. החלטתי לנסות ועשיתי רישיון של ברוקר. התחלתי לעבוד בחברה במנהטן. אחרי הטיולים הזרוקים בדרום אמריקה, מצאתי את עצמי הולך לעבודה עם חליפה ועניבה".

מה אתה יכול לספר על חוויית הנדל"ן הניו-יורקית?

"עד שנת 2007 היה טוב מאוד בנדל"ן כאן, אבל אז הגיעה הנפילה ונהייה ממש גרוע, כך שמצאתי לי נישה של סאבלטים והחלטתי להתמקד בה. עזבתי את החברה וביחד עם שותף אמריקאי פתחנו חברה בשם APS646 שמתמחה בהשכרת סאבלטים, שזה שוק שלם כאן".

איפה אתה גר בעיר?

"באפר איסט סייד. אני גר שם כבר ארבע שנים. גרתי בעבר ברחבי העיר, באיסט וילאג', במיט פאקינג דיסטריקט, בשכונת מורי היל, באפר ווסט סייד, אבל אז מצאתי דיל נהדר באפר איסט סייד, הדירה שבה אני גר היום. עשיתי דיל עם השכנה מעלי שהיא תלך עם עקבים כמה שהיא רוצה ואני אשמע מוזיקה ואראה סרטים בווידאו בלי הפרעה".

אתה אוהב סרטים?

"כל החיים אני מצלם, כותב תסריטים, עושה סרטים. אמרתי לעצמי שכשאני אהיה גדול אני אכנס לזה, אבל התחלתי לעבוד בנדל"ן והשנים רצו. בשנה שעברה התחלתי לכתוב סידרה על נדל"ן. קרו לי דברים מצחיקים ומטורפים בעבודה בנדל"ן שיכולים לככב בכמה עונות".

מה למשל?

"הפסדתי עיסקת השכרה גדולה בגלל שהכלב של השוכר שקל יותר מעשרה פאונד. בחוזה שכר הדירה היה תנאי שמשקל הכלב לא יעלה על עשרה פאונד, אבל השוכר הודיע לי שמשקל הכלב שלו הוא 13 פאונד. כשהתקשרתי לאחראית על הבניין ואמרתי לה את משקל הכלב היא הודיעה לי שהשוכר לא יכול לקבל את הדירה. ניסיתי לשכנע אותה ולהבטיח שנשלח את הכלב לג'ים כדי שיתאמן וירזה, אבל כמובן שזה לא עזר. יש גם הרבה סיפורים על הפער שבין פרסום הדירות לבין המציאות, איך אתה כברוקר הולך להראות סטודיו מואר ומאוורר ללקוח ומגיע לסטודיו שחור ששוכן בבייסמנט. היה לי גם מקרה שנפלו לי 16 עסקאות ברצף. כתבתי דמויות ותארתי מצבים ויש לי כבר שמונה פרקים מכל החוויות שעברתי כאן. הסידרה יכולה להחזיק כמה עונות. ניסיתי לעניין לקוחה שהייתה מפיקה של 'סקס והעיר הגדולה', אבל היא אמרה, קודם תמצא לי דירה".

ניו-יורק היא עיר כלבבך?

"אני מאוד נהנה מהעיר. גם אחי הגדול גר כאן ועובד בנדל"ן. יש לי חברים אמריקאים וישראלים. אני משחק סקווש בניו-יורק ספורט קלאב, הולך לברודוויי, מבלה במסעדות. לפעמים בחגים ההורים מגיעים לביקור. בראש השנה היינו כאן כל המשפחה".

איפה אבא שלך משרת היום?

"היום הוא השגריר באוסטריה. לפני זה הוא היה השגריר בשוויץ".

איך אתה רואה את העתיד שלך כאן?

"הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו כמו שאני גדלתי, חצי בחו"ל חצי בארץ. אני מקווה מאוד שבתוך שנתיים שלוש יופיע הקרדיט: כתב, שיחק, ביים והפיק: אוהד שיראון".