בבוקר הראשון של האלף החדש

בבוקר הראשון של האלף החדש, שנת 2001, ביום שני האחרון, הופיע מונוליט (עמוד אבן) פלדה שחור בפארק מגנוסון בסיאטל. כשלושה מטר גובהו וכמטר רוחבו. המונוליט חלול, ופניו חפים מכל הסברים או הודעות.
כתב "סיאטל טיימס", שדיווח על הופעת המונוליט, איתר בסביבתו כמה פקקים של בקבוקי משקה קל, רמז לכך שאמנים עלומים אחראים להופעתו ולא חייזרים יצירתיים. לא מפתיע, בהתחשב בכך שסיאטל מהווה מוקד לאמנות ציבורית נושאית ומופעים של אמנות אנונימית. עדיין לא ברור אם מדובר בתעלול פרסומי או באמנות.
אתר The Register הבריטי הצביע על החשודים: קבוצת אמנים אנרכיסטים בשם Support the Monolith (תמכו במונוליט), שערכו תהלוכה עם מונוליט מעץ בסיאטל בערב ראש השנה החדשה, בדיוק בזמן שהמונוליט התאום, העשוי פלדה, הופיע בפארק.
למה דווקא מונוליט, ולמה דווקא בפתיחת שנת 2001? או. לשם כך הצטרפו אלינו למסע קטן אל סרט קולנוע עתידני גדול, עליו הצהיר ביל גייטס בעבר, כי הוא הסרט האהוב עליו (ועדיין, אין חשש שמיזם אמנותי אינטליגנטי ונועז כמו המונוליט הוא תוצר של המוחות החריפים ברדמונד הסמוכה).

2001, אודיסיאה בחלל

זריחה קדומה ומרהיבה נראית על פני הכוכב ארץ, בפתיחת סרטו של סטנלי קובריק "2001 אודיסיאה בחלל" (1968, על פי ספרו של ארתור סי קלארק). הירח נסוג והשמש זורחת באור סנוורים, שמתפשט על פני הארץ. צלילי "עוד אמר זראטוסטרא" (Also sprach Zarathustra) של ריכארד שטראוס מלווים את תנועת העננים, יצירה שמשרטטת את הישות של האדם והטבע ומעמתת ביניהן.
השמש עולה במדבר אפריקאי גדול בעידן הפרה היסטורי. פני הקרקע יבשים, תוצר של בצורת. קופי האדם מחפשים נואשות מזון. ברור שימותו בקרוב. בלילה הם נקבצים תחת זיז של סלע גדול, כהגנה נגד סכנות הלילה.
הלילה הזה שונה משאר הלילות. יש בחוץ משהו נוסף, משהו שמטריד גם את הטורפים הגדולים ביותר. כשהשחר עולה, ברור שמשהו השתבש. קופי האדם מתעוררים אל תוך מציאות חדשה, שמטילה בהם אימה עד אי יכולת לזוז. המצלמה נסוגה והמונוליט מופיע.
ההופעה של עמוד האבן, דבר כה מושלם בעידן הפרה היסטורי לא הייתה מקרית. סטנלי קובריק בחר בצורה המלבנית של המונוליט בגלל פשטותה ושלמותה. ברור, כי הסלע הגדול הוא מלאכותי, תוצר של מוח אינטליגנטי.
בשלב זה בסרט הופיע בשמיים מערך כוכבים של השמש והירח יחדיו והמונוליט מטיל צל מאיים. בתחילה נסים ממנו באימה קופי האדם אך כשסקרנותם גוברת הם ניגשים אליו בזהירות. אחד מהם, "הצופה בירח" קרב אליו ונוגע בו.

בין טוב לרע

"הם לא יכלו לאכול את זה, וזה לא יכול לאכול אותם. לכן זה לא היה חשוב", נכתב בספרו של קלארק. קופי האדם המשיכו לתור אחרי מזון והמונוליט עקב אחריהם בדממה, נוטע במוחם רעיונות, מביא להם את הקידמה. המונוליט היה מתנה מכוכבים זרים, שניתנה לקופי האדם כמה רגעים לפני שעמדו למות. מתנה זו הבטיחה את הישרדותם בארבעה מיליון השנים הקרובות.
המונוליט ב-"2001 אודיסיאה בחלל" נעלם באותה פתאומיות שהופיע, וסיפק בידי קופי האדם כלים, ואת הבחירה אם להשתמש בהם לטוב או לרע. "הצופה בירח" זרק את כלי הנשק, שהפך - בסרט - ללוויין שסובב את כדור הארץ. השנה היא 2001.
תאריך הופעתו והדימיון בינו לבין המונוליט ב"2001 אודיסיאה בחלל" אינם, ככל הנראה, מקריים. כמו אותו מונוליט גם הוא מעורר שאלות כבדות משקל, כמו, מי לעזאזל שם אותו שם ללא רשות העירייה?