נקמת הפטיש העברי

צ'ארלי שין

טיעוני התביעה: שין תמיד נחשב לפסיכו מקצועי שמשלשל מהפה כל מה שעולה על דעתו, ובמסגרת ההשתלחות של שין ביוצר "שני גברים וחצי", היהודי צ'אק לורי, כינה אותו שין בשם "חיים לוין" (לורי נולד בשם צ'ארלס מייקל לוין, את ה"חיים" שין אלתר). העולם מיהר להוסיף לאלכוהוליזם, נרקומניות ואלימות כלפי נשים שלו גם אנטישמיות.

נאום ההגנה: בראיון ל־ABC שין כפר באשמה ואמר "התייחסתי לצ'אק בשמו האמיתי, כי רציתי לפנות לאדם ולא לפרסונה". בהמשך טען שין כי אמו יהודייה!

פסק הדין: מי ששמו המקורי הוא קרלוס אסטבז - שלא יזרוק אבנים. 

האלי ברי

טיעוני התביעה: האלי ברי התארחה בטוק שואו של ג'יי לנו אי שם ב־2007, וכשלנו הראה לה תמונה שלה שעברה עיבוד מחשב כך שנראה כאילו יש להאלי אף ענקי, צחקקה השחקנית ואמרה "כאן אני נראית כמו בת הדודה היהודייה שלי". איש בקהל לא השתעשע, לנו גמגם, "אני שמח שאת אמרת את זה ולא אני", וברי מיהרה להתעשת: "או גאד... ייתכן שכרגע הרסתי את הקריירה שלי?".

על מה שמתחת לאף גם ליהודים אין תלונות (צילום: רויטרס)

נאום ההגנה: ברי מיהרה לפרסם התנצלות פומבית על הפאשלה המצערת, ואף התעקשה שדבריה יצונזרו משידור התוכנית. היא טענה שלפני הצילומים הראתה את התמונות מאחורי הקלעים לכמה חברים מדת משה וישראל ואחד מהם הוא ששתל את הבדיחה בראשה. היהודים האלה.

פסק הדין: גם ליורם זק סלחו על פליטת הפה. 

מל גיבסון

טיעוני התביעה: ביולי 2006 נעצר גיבסון בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ובמהלך מעצרו צווח הערות אנטישמיות לעבר השוטר היהודי האומלל. "יהודים מזדיינים, הם אחראים לכל המלחמות בעולם", פלט גיבסון, וכמה ימים לאחר מכן התנצל באמצעות נציגיו. בראיון עם דיאן סוייר אישר שהציטוטים האנטישמיים הנ"ל אכן בקעו מפיו וכי התנהגותו היתה נבזית, אך נבעה מתוך "רגע של אי־שפיות", להגדרתו.

מל הזועם. גיבסון בראיון עם דיאן סויר (צילום: AP)

החצוף אפילו ביקש להיפגש עם מנהיגים יהודים כדי שיראו לו את הדרך הנכונה להחלמה. אבל זה לא הסוף: בדצמבר האחרון התראיינה ווינונה ריידר היהודייה למגזין "GQ" וסיפרה שבשנת 1995 גיבסון כינה אותה "חומקת מתנורים". משיגנע.

נאום ההגנה: דה דיפנס רסט.

פסק הדין: תראו את הסרט שהוא כתב, ביים והפיק - "הפסיון של ישו" - ותבינו.

וולט דיסני

טיעוני התביעה: מקים חברת דיסני המנוח הואשם לא אחת בהיותו אנטישמי, ושמועות אלה המשיכו לחיות גם שנים אחרי מותו. עדויות מרשיעות ניתן למצוא בסרטונים המוקדמים של תאגיד האנימציה, במיוחד בגרסה המקורית של "שלושת החזירונים", שבה מגיע הזאב המרושע לדלתם של החזרזירים חסרי הישע כשהוא לבוש כרוכל יהודי סטריאוטיפי (הסצנה שונתה בעקבות מחאות של ארגונים יהודיים), וגם מיקי מאוס בשעתו כבר נתפס כשהוא מחופש ליהודי חסידי.

מה שזה לא יהיה, בית כנסת זה לא (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

נאום ההגנה: כותב הביוגרפיה על חייו של דיסני הגיע למסקנה שההאשמות אינן מוצדקות, ושהמוניטין דבק בו בעקבות כמה טיפוסים מפוקפקים מארגון אנטישמי ואנטי־קומוניסטי, שחבר אליהם. במוזיאון של משפחת דיסני מכירים בעובדה שלוולט היו "יחסים בעייתיים" עם יהודים, אך מציינים כי הוא דווקא העסיק כמה יהודונים במהלך הקריירה שלו, ואפילו הוכרז כאיש השנה 1955 של ארגון בני ברית.

פסק הדין: לא שזה תירוץ, אבל אנטישמיות היתה יותר מקובלת באותם ימים. תשאלו את דון דרייפר.

וויל סמית

טיעוני התביעה: לפני כמה שנים התראיין וויל סמית החביב לעיתון בסקוטלנד וניסה להסביר למראיין מדוע כל אדם הוא טוב בבסיסו. וויל קצת כשל בלשונו וכך יצאה לו ההתבטאות הבאה: "אפילו היטלר לא קם בבוקר ואמר 'תנו לי לעשות את הדבר הכי מרושע שאני יכול לעשות היום'. אני חושב שהוא קם בבוקר ומתוך איזשהו היגיון מעוות הוא יצא לעשות את מה שהיה טוב בעיניו". ארגון בשם "Jewish Defense League" פנה לאולמות הקולנוע וביקש מהם להוריד מהמסכים את הסרט "אני אגדה" בכיכובו של סמית, וציינו שהוא "יורק על הזיכרון של כל אדם שנרצח בידי הנאצים".

נו שוין, נסלח לו. סמית (צילום: רויטרס)

נאום ההגנה: סמית מיהר לשחרר הצהרה כי היטלר היה רוצח מתועב, והיהודים סלחו מיד.

פסק הדין: הרקורד של הנסיך המדליק נקי מאז, וכנראה שמדובר במעידה חד פעמית.

דייויד בואי

טיעוני התביעה: הזמר הבריטי הנערץ לא ממש אמר שום דבר ישיר נגד יהודים, אבל בשנות ה־70 הוא כן אמר בראיון ש"בריטניה תוכל להרוויח ממנהיג פשיסטי", ואף עוכב בידי המכס בגבול רוסיה־פולין משום שהיו ברשותו חפצים שעליהם סמלים נאציים. השיא הגיע כשפורסם במגזין המוזיקה "NME" תצלום של בואי, שבו הוא יושב במכונית מרצדס עם גג פתוח ומחווה לקהל את הצדעת ה"הייל היטלר" המפורסמת.

רק תישאר נקי, בסדר? בואי (צילום: AP)

נאום ההגנה: בואי טען שהצלם תפס אותו באמצע נפנוף לשלום, ומאוחר יותר האשים את התנהגותו הביזארית באותה תקופה בסמים הקשים שלקח.

פסק הדין: מדובר במקרה גבולי, אבל ניתן לו ליהנות מהספק ונקבע שהוא לא באמת אנטישמי, אלא סתם פסיכי.

מייקל ג'קסון

טיעוני התביעה: ב־ 2005 פורסמה בתקשורת הודעה קולית שהשאיר ג'קסון במשיבון של מנהלו לשעבר, בה כינה את היהודים "עלוקות" והמשיך "הם גרועים, זו קונספירציה. היהודים עושים את זה בכוונה". ד"ש מזקני ציון. 10 שנים לפני כן הוא עורר סערה כשכלל בשירו They don't care" "about us את המילים "Jew me, sue me" ואז "Kick me, kike me".

צילום: אימג' בנק / Getty Images

נאום ההגנה: הוא לא נגדכם, הוא קצת טרללה. חוץ מזה, ג'קסון הסביר שמדובר בכלל בשיר שאמור לתאר את כאב השנאה, הגזענות והדעות הקדומות ובהמשך חזר לאולפן ההקלטות ושינה את השורות הבעייתיות.

פסק הדין: אנחנו לא יודעים מה היה עושה לו נקלע עם ילדים יהודים לחדר סגור, אבל אנטישמי הוא לא.

מרלון ברנדו

טיעוני התביעה: "הוליווד מנוהלת בידי יהודים ושייכת ליהודים", העיר ברנדו המנוח כשהתראיין בתוכניתו של לארי קינג בשנת 1996, ואחר כך המשיך ותהה איך ייתכן שכל אחד מהגזעים זוכים להשפלות חוץ מה"קייק" (כינוי גנאי ליהודי). וזו לא היתה הפדיחה הראשונה שלו – התבטאויות בניחוח גזעני דומה צוטטו בראיון שלו ל"פלייבוי" בסוף שנות ה־70. קינג, יהודי בעצמו, העיר לו שהוא משחק לידיהם של אנטישמים עם אמירות שכאלה, וברנדו השיב, "לא, אני הראשון שישבח את היהודים ויגיד 'תודה לאל' על היהודים'".

בטח ליהודים בהוליווד אי אפשר לסרב (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

נאום ההגנה: הסוכן שלו אמר שברנדו תמיד חיבב את העם היהודי והוא תומך ידוע של ישראל, ואחרי מותו של השחקן האגדי אפילו לארי קינג הודה שהדברים קצת הוצאו מהקשרם ויצאו מפרופורציה.

פסק הדין: ההתעקשות שלו לחזור ולדוש בנושא שוב ושוב עדיין חשודה בעינינו.