שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טיפול נוירופידבק העלים את הפרעת הקשב של דן
    דן סלע סבל מהפרעת קשב וריכוז שגרמה לו לנשור מהלימודים. הוריו לקחו פסק זמן מהחיים ונסעו איתו לארה"ב כדי לטפל בו בשיטת הנוירופידבק, שהחליפה את הצורך בריטלין. היום דן הוא תלמיד מצטיין, ואמו שהשתלמה בשיטה הקימה מרכזי טיפול בארץ

    אם רוצים לתמצת את הסיפור של משפחת סלע משוהם, אפשר לומר שמדובר בסיפור פרח לב הזהב בגרסת המאה ה־21. תמצית העלילה המסורתית למי שאינו זוכר מספרת על בן שהרחיק לכת כדי למצוא תרופה למחלתה של אמו האהובה. בעלילה החדשה לא הילד מכתת את רגליו לחפש אחר תרופה אלא דווקא הוריו מחפשים תרופה למען בנם הסובל מבעיית קשב וריכוז.

     

     

    התרופה שנמצאת לבסוף איננה פרח אלא שיטת טיפול מבוססת EEG ומכשיר טלוויזיה ווידאו. בסיפור של ימינו נוסף פרק ובו אחרי שהחולה נרפא, פותחים אהוביו מיזם, אם תרצו ערוגת פרחי לב זהב.

     

    הטיפול התרופתי הזיק

    ועכשיו לגרסה המלאה: דן סלע (היום בן 15) היה בן תשע כשמוריו החלו לצלצל לאמו, ריבי, כמעט מדי יום כשבפיהם דיווחים לא מרנינים: "הוא בוכה", "הוא נעלב", "הוא לא יושב יפה בכיתה". כל דיווח כזה היה מסתיים בהזמנת האם לבית הספר. דן עצמו לא זוכר יותר מדי מהתקופה ההיא. "אני רק זוכר שלא יכולתי לשבת בשיעור ושכל דבר היה מציק לי", הוא אומר. "הפריעו לי דברים ממש לא רציונליים. די היה שייגעו לי בשולחן כדי שזה יציק לי ברמות".

     

    עבר זמן עד שהוריו הבינו שהתנהגותו של בנם היא למעשה ביטוי לבעיית קשב. "כיוון שהוא ילד אינטליגנטי מאוד, לא הייתה לו בעיה של ממש בלימודים, ולכן היה קושי באבחון שלו", מספרת ריבי. "אחרי כשנה הצלחנו לאבחן אותו ולקבל מרשם לריטלין. הטיפול התרופתי נראה בשלב הראשון כמו תרופת פלא. תלונות המורים פסקו והחיים בבית שבו למסלולם. ברוב שעות היום, כשהריטלין היה פעיל, נראה היה שהדברים נפתרו והגענו למנוחה ולנחלה. פתאום יכולתי ללכת לעבודה מתוך ידיעה שעבודתי לא תיקטע על ידי טלפון מבית הספר".

     

    אלא שתקופת החסד הזאת הסתיימה כעבור עשרה חודשים לערך, כשתופעות הלוואי של הריטלין נעשו בלתי נסבלות. ריבי: "מלבד היעדר תיאבון שהוביל לירידה במשקל, הופיעו עצב רב, חרדות והתקפי זעם. ד"ר מירי כץ, הרופאה שליוותה אותנו באותה תקופה קשה, ניסתה להחליף את הריטלין בתרופות אחרות, רובן ביבוא אישי ובעלויות גבוהות מאוד. ניסינו גם תרופה טבעית. למעשה, ניסינו עליו את כל בית המרקחת, אבל שום דבר לא עזר".

     

    כשנה לאחר התחלת הטיפול התרופתי החליטו ההורים בהוראת ד"ר כץ להפסיק מתן כל תרופה לדן. "היה לנו ברור שעדיף ילד בריא ומאושר מתלמיד טוב", אומרת ריבי. ואכן, ברגע שהופסקו התרופות נפסקו תופעות הלוואי. אלא שכעת נוצרה בעיה חדשה-ישנה: דן לא היה מסוגל ללמוד בבית הספר.

     

    "הגענו למבוי סתום. בלי הריטלין לא יכולנו לשלוח אותו לבית הספר, ועם הריטלין קיבלנו ילד במצב לא טוב. השארנו אותו בבית, ופעם ביום הוא היה הולך למורה פרטית שלימדה אותו מתמטיקה ואנגלית. פעם אחת החלטתי לעשות ניסיון נוסף ונתתי לו ריטלין במינון נמוך ושלחתי אותו לבית הספר. אלא שבאותו היום היועצת התקשרה אלי ואמרה: 'הילד עצוב. זה לא הילד שלך. אל תיתני לו את התרופה'. היה לנו ברור שאי אפשר להמשיך ככה".

     

    נוסעים לאמריקה

    בנקודה הזאת החלו בני הזוג סלע לתור אחר פתרונות אחרים. ריבי: "בעלי, יואל, ישב בלילות וחיפש מידע באינטרנט. בוקר אחד הוא קרא לי לצפות בסרטון שמצא ביוטיוב על שיטה שפותחה בנאס"א לשיפור ריכוז הטייסים באמצעות סימולטור טיסה. השיטה שכונתה נוירופידבק נעזרה במדידת גלי מוח, ועובדה מאוחר יותר לשיטה לשיפור ריכוז אצל ילדים עם ADHD באמצעות עבודה עם משחקי וידאו, המזכירים סימולטור טיסה.

     

    גלשנו באינטרנט כדי לחפש מחקרים על השיטה, ומצאנו לא מעט עבודות שהוכיחו את יעילותה בטיפול בהפרעת קשב. הסתכלנו אחד על השני והבנו שאין לנו מה להפסיד. מיד כתבנו להם ותיארנו בפרוטרוט את מצבו של דן. סיפרנו על כל הטיפולים שניסינו, על תופעות הלוואי של הריטלין ועל העובדה שהילד לא הולך לבית הספר. התשובה לא איחרה לבוא: 'נשמח לעזור. בואו למרפאתנו בסן דיאגו'.

     

    ריבי ויואל לא חשבו פעמיים. הם לקחו חופשה מעבודותיהם, היא כמנהלת מערכות מידע וטכנולוגיות במרכז הרפואי שיבא והוא כמנכ"ל חברת קליק ויו ישראל. "ארזנו את עצמנו ואת דן, השארנו את הבן הגדול בארץ ונסענו לקליפורניה", היא משחזרת. "לא התלבטנו בקשר לעלות הגבוהה של הנסיעה או בקשר לעובדה שחיי השגרה של כולנו משתבשים. דן כל כך סבל שהיינו מנסים כל דבר שעורר בנו תקווה".

     

    ד"ר דומיניק גרקו, שהיה חבר בצוות המחקר של נאס"א והתמחה בטיפול בשיטה, התגלה כאדם צנוע ולבבי מאוד. הוא יצר כימיה מיידית עם דן ועם הוריו. ברגע מסוים, כשהיא נסערת מהתרגשות, חרדה ותקווה, מצאה ריבי את עצמה אומרת לו משפט שברבות הימים ישנה גם את חייה: "אם תצליח לעזור לדן, אני עוזבת את הכל ומקדישה את עצמי כדי להביא את השיטה לישראל".

     


    "שינה את חיי". דן סלע בזמן אימון נוירופידבק (צילום: יונתן בלום)

     

    לקיים את הנדר

    דן חובר למכשיר EEG שבחן את פעילותו המוחית בזמן ששיחק במשחקי מחשב (על השיטה ראו במסגרת). "בהתחלה, כשלמדתי את השיטה, חשבתי שיהיה קל לשבת ולשחק במשחק מחשב או לצפות בסרט", מספר דן, "אבל זה היה קשה משום שהייתי רגיל להפסיק כל דבר באמצע ולעבור מדבר לדבר, וכאן הייתי צריך להתאמץ ולשבת רצוף במשך חצי שעה מול המחשב".

     

    אחרי כמה ימים של אימונים החליטה המשפחה לשלב טיול בשגרת האימונים. ריבי: "לקחנו איתנו מכשיר EEG נייד ורכשנו סוני פלייסטשן ומשחקים ויצאנו למסע. טיילנו בקליפורניה, במיאמי ובאורלנדו ואפילו יצאנו לשיט באונייה של דיסני. דן התאמן בחדר במלון מדי יום. ד"ר גרקו המשיך ותמך בנו באמצעות הטלפון והמייל. גם כשחזרנו ארצה המשכנו בתרגול. היו קשיים טכנולוגיים בשל הבדלי השעות והמרחק מהמרכז בארצות הברית וגם קושי אמיתי של דן לשבת ברציפות מול המחשב".

     

    בהדרגה ניכרו התוצאות הראשונות. חודשיים וחצי לאחר הנסיעה הוא חזר לבית הספר וסיים כיתה ו'. שנה אחר כך עבר לבית ספר למנהיגות חינוכית בכפר הירוק והפך לתלמיד מצטיין. היום, בכיתה ט', הפרעת הקשב הפכה לזיכרון רחוק.

     

    האם השינוי בלתי הפיך או שדן צריך לתרגל כל הזמן?

    "כיום, אחרי שדן עשה שני סשנים, אחד של כחצי שנה ושני של כחודשיים, אין יותר צורך בתרגול".

     

    האם השיפור נבדק בצורה כמותית?

    "עשו לו כמה בדיקות QEEG, ועם הזמן נמצא שדפוס גלי המוח הלך והשתפר עד שנעלם כליל".

     

    ואז החלטת לקיים את הבטחתך לד"ר גרקו?

    "קל היה להדחיק ולשכוח את הדברים שאמרתי לד"ר גרקו. ההרגלים והקריירה הם משהו שקשה לשנות. חששתי לקום ולעזוב הכל ולהתחיל פרויקט גדול כל כך, אבל היה זה יואל, בעלי, שלא ויתר לי. הוא חזר והזכיר לי את הנדר וההבטחה שקיבלתי על עצמי. גם הקשר האישי עם ד"ר גרקו ולינדסי אשתו שליוו אותנו והאמונה בצדקת הדרך עזרו לי לקבל את ההחלטה".

     

    את החודשים הראשונים שלאחר הפרישה משיבא הקדישה סלע ללמידה. "תחילה נסעתי לד"ר גרקו כמה פעמים בשנה. מאוחר יותר המשכתי והשתלמתי בשיטה אצל מורים מובילים נוספים בקנדה, שווייץ וארצות הברית".

     

    את פיצויי הפיטורים מעבודתה השקיעה סלע בהקמת חברת BrainGames שמייבאת טכנולוגיה לאבחון ולטיפול בנוירופידבק, ובהקמת הקליניקה הראשונה בקריית שדה התעופה. למרפאה גייסה את הפסיכיאטרים ד"ר מירי כץ וד"ר דורון תודר, וכן צוות פסיכולוגים ומטפלים. עם הזמן נוספו למרפאה סניפים גם בחיפה ובבאר שבע.

     

    היה לך קשה להיתקל באמהות שעוברות את מה שעברת?

    "בשנה הראשונה היה לי קשה מאוד. כאבתי את כאב הילדים והתחברתי למצוקה של ההורים. ביליתי הרבה לילות ללא שינה. אבל היום, לאחר שטיפלתי ביותר משלוש מאות ילדים, אני יודעת להגיד לאמהות ולילדים שיש למה לצפות. זה הולך להיפתר".

     

    גם על דן לא ניכרים סימנים לתלאות שעבר: "פעמים רבות קורה לי שאני מסתכל על המקום שאני נמצא בו כיום ומשווה את זה למקום שהייתי בו אז, ואני לא מאמין", הוא אומר.

     

    ריבי: "רק לפני יומיים הוא התקשר אלי ואמר שעליו לכתוב חיבור בנושא 'הגיבור שלי' ושהוא החליט לכתוב על ד"ר גרקו. שאלתי למה, והוא ענה בפשטות: 'הוא שינה את חיי'".

     

    מה זה נוירופידבק?

    בסיס שיטת הנוירופידבק עומד הרעיון שאפשר ללמד את המטופל לשלוט בפעילות מוחית שנתפסת בדרך כלל כבלתי רצונית. התרגול מבוסס על מחשב המחובר ל־EEG המודד את פעילות גלי המוח. בקרב כ־80% מהילדים והבוגרים הסובלים מבעיות קשב וריכוז (ADHD) דפוס גלי המוח מראה עודף ניכר של גלים איטיים (גלי טתא או אלפא) בחלק הקדמי של המוח. דפוס זה מעיד שאותו אזור עובד לאט ובצורה לא יעילה. את אותם אזורים במוח שאותם צריך לתרגל מוצאים באמצעות בדיקה המכונה QEEG.

     

    המטופל מחובר לאלקטרודות מצד אחד ולמכשיר שמקרין סרט או משחק וידאו מצד שני. בכל פעם שה־EEG מאתר דפוס פעילות מוחית רצוי של אותו אזור במוח שאחראי על בעיית הקשב, מסך הטלוויזיה שעליו מוקרן סרט הווידאו נפתח והמטופל יכול לצפות בו. כשהמוח "בורח" לדפוס הפעילות המקורי שלו, מסך הטלוויזיה מצטמצם והולך והקול נעלם. בשימוש במשחקי וידאו השלט רועד והכפתורים אינם מגיבים בכל פעם שה־EEG מאתר דפוס פעילות מוחית שאינו רצוי.

     

    "השימוש בטכנולוגיית הנוירופידבק מאפשר למשתמש לאמן את המוח לייצר גלי מוח בשיעורים הנכונים", מסביר ד"ר דורון תודר, פסיכיאטר, מנהל היחידה לנוירומודולציה פיזיקלית במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע והיחידה הציבורית לטיפול בנוירופידבק. "התרגול מפתח את יכולות המוח להישאר מרוכז ללא מאמץ".

     

    ד"ר תודר עצמו למד את השיטה בערך בתקופה שבה ריבי סלע השתלמה בה. הוא הביא אותה למרכז לבריאות הנפש בבאר שבע וטיפל באמצעותה בבעיות פסיכיאטריות. סלע הייתה הראשונה בארץ שניסתה לטפל בשיטה בבעיות קשב וריכוז.

     

    ההיסטוריה של השיטה נראית כמו אוסף תגליות מקריות. זה התחיל במחקר שחיפש שיטה לטיפול בבעיות שינה, שבמהלכו תוגמלו חתולים בטיפות חלב על לשונם בכל פעם שגלי המוח שלהם ייצרו גלים הדומים לאלה המופיעים בזמן שינה. דפוס השינה העמוקה הלך והתארך אצלם. במקרה נערך מחקר של צבא ארצות הברית בשיתוף עם נאס"א על השאלה אם דלק חלליות יכול לגרום לאפילפסיה. בניסוי חשפו חתולים לדלק חלליות. בין החתולים שהשתתפו במחקר נמצאו אותם חתולים שלמדו לישון עמוק באמצעות הנוירופידבק. התברר שהם חסינים בפני אפילפסיה.

     

    מחקרים שבדקו את יעילות השיטה בטיפול באפילפסיה בבני אדם הראו תוצאות מרשימות. ושוב, במקרה, אחד מהמטופלים האפילפטיים שהתנסה בשיטה לקה גם בבעיית קשב וריכוז, והתברר שהשיטה שיפרה אצלו את הבעיה באופן ניכר. מאז, הלך ונחקר היישום של השיטה בטיפול בבעיות קשב וריכוז.

     

    האם השיטה מתאימה לכולם?

    ד"ר תודר: "השיטה מצליחה בקרב 80% מהמטופלים שמתמידים לתרגל אותה. יש כאלה שמתרגלים בקליניקה ויש כאלה שלומדים לעשות זאת בבית. בדרך כלל מקובל לתרגל פעמיים בשבוע. כל תרגול נמשך כ־30 דקות. ברוב המחקרים הזדקקו הילדים לכ־40 פגישות כדי שתוצאות הטיפול יתקבעו. עם זאת אפשר לחוש בשיפור כבר לאחר כמה מפגשים. את השיטה אפשר לתרגל מגיל 6־7 שנים".

     

    ריבי סלע: "בדרך כלל הילדים שמגיבים מהר לשיטה הם אלה שהריטלין עובד עליהם".

     

    ד"ר עדי ארן, נוירולוג ילדים מהמרכז הרפואי שערי צדק, מסייג את ההתלהבות: "שיטת הנוירופידבק נחקרת כ־40 שנה. קיימים כמה מחקרים המוכיחים את יעילותה בטיפול בבעיית קשב, אחד מהם אפילו התפרסם בעיתון המוביל לרפואת ילדים, פדיאטריקס, כך שאין ספק שמי שמחפש אלטרנטיבה לתרופות צריך לשקול את השיטה בכובד ראש.

     

    עם זאת, צריך לזכור שהמחקרים שהוכיחו את יעילות הנוירופידבק אינם גדולים ורחבי היקף כמו אלה שנעשו למשל על הריטלין, ואין ניסיון רחב היקף בטיפול בשיטה כמו שיש עם הריטלין, כך שצריך לסייג את השמחה בזהירות מתונה ולא לצאת בהצהרה שנמצאה שיטה שיכולה להחליף את התרופות.

     

    מעבר לזה, יש לשיטה חסרונות. העיקרי קשור לעלותה. מדובר בהוצאה של כ־12,000 שקל שמחייבת את ההורים והילדים להתפנות לפגישות חוזרות ונשנות, להתמיד באימונים שיכולים להיות משעממים, לדרוש מן הילד משמעת עצמית וכו', ולא כל משפחה יכולה לעמוד בהם. אני עצמי מפנה לשיטה בעיקר ילדים שהתרופות לא השפיעו עליהם היטב או ילדים שלהוריהם יש התנגדות עקרונית לטיפול תרופתי". 


       

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "תופעות הלוואי של הריטלין נעשו בלתי נסבלות". דן סלע ואמו
    צילום: יונתן בלום
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים