עטור מצחך ביצה קמוטה

"חבר שלי משרת ביחידת האלפיניסטים", כותב לנו דור וגורם לנו לתהות אם זה חבר־חבר או חבר־חבר, "והוא טוען שהתגובה של אנשים לקור עז היא להוריד את הבגדים. אני לא מזלזל במה שמלמדים אותו בצבא, אבל לי זה נשמע מופרך". אז תקשיב שוב, דור, כי הפעם הצבא צודק: מדובר בתופעה המוכרת במדע כתגובה פרדוקסאלית שבה אדם הקופא למוות מרגיש צורך דחוף להתפשט. ואם הוא גבר אז באסה, כי עכשיו הוא גם מת וגם מת לספר שזה התכווץ.

טוב. אז למה זה קורה? בגלל העצבים, שכבים בזה אחר זה במטרה להגן על עצמם כשהגוף מתקרר יותר מדי. זה טריק חכם, כי העצבים לא רק מעבירים מסרים מהמוח, אלא גם מווסתים את זרימת הדם בגוף; כשהם כבים, כל הדם החמים שזורם עמוק בתוך הגוף עובר לזרום קרוב לעור. בשלב הזה חוזרים לפעולה חיישני החום שעל העור, כי הדם מחמם אותם - וזה מה שגורם לאדם הקפוא להרגיש כאילו מצמידים אליו תנור. אז נכון שהאדם הזה כבר כמעט מחוסר הכרה, אבל העצבים המעטים שעוד עובדים במוח שלו גורמים לו להוריד את הבגדים על אוטומט. מפעים לחשוב איך זה יכול לשנות את סצנת הדייטינג, לא ככה?

"שוב פעם גמרו לי את המים החמים"

כדאי שתדע, דור, שזה לא נגמר בהתפשטות. בשלב מאוחר יותר, כשכמעט כל העצבים במוח כבר נמצאים על Off, נכנס לפעולה גזע המוח - החלק הפרימיטיבי במערכת ההפעלה שלנו, שאחראי לפעולות הבסיסיות ביותר - וגורם לתגובה של התחפרות באדמה. זאת כנראה תגובה אינסטינקטיבית, שמגיעה ממורשתנו האבולוציונית כיונקים קטנים שנהגו להתחפר במחילות ולהיצמד זה לזה בלילות הקרים. לכן מוצאים לפעמים אנשים קפואים וערומים כשהם קבורים מתחת לעלים, בין סלעים גדולים וקרים, או אפילו כשהם מסתתרים מתחת למדף פלדה קפוא. ברצינות, זה לא שהם מתפדחים שיראו להם את החריץ או משהו. 

ונמשיך עם שאלה קצת יותר חמה, שהגיעה מהקורא רונן: "אם נשרפתי בפנים, האם יוכלו להשתיל לי עור חדש?". בדיוק התכוונו להגיד שהתשובה חיובית, אבל אז ראינו את המשך השאלה: "ומה יקרה אם ישתילו על הפנים שלי את העור הלא נכון, למשל של האשכים? האם בקור הם יימתחו למעלה וכשיהיה חם אקבל סנטר כפול?". ובכן, רונן, איזה קטע: גם על סוף השאלה הארוכה שלך התשובה חיובית, אבל רק בהנחה שבחרת במנתח ממש גרוע.

הסביר את זה יפה רופא העור ד"ר משה לפידות: האשכים לא מתכווצים סתם כי בא להם. זאת תגובה אוטומטית של הגוף שמחמם אותם כשבחוץ קר, ושמנסה להסתיר אותם בין הרגליים לפני שהבעיטה תפגע בהם. השרירים שאחראים לכיווץ (טוניקה דרטוס בלטינית) פרוסים בצמוד לעור האשכים, אבל קצת מתחתיו. עכשיו, כל מנתח עם חצי דיפלומה יכול להפריד בין השרירים לעור, לזרוק את הראשונים ולהשתיל רק את השני - ועדיין לא מדובר בפרוצדורה מומלצת. "עור האשכים מצמיח שיער", הזכיר הדוקטור. "אם נשתיל אותו על המצח, המטופל יצטרך למרוט גבות מורחבות מאוד".

ומה אם המנתח ישכח להפריד בין השרירים לעור לפני ההשתלה? אז במקרה הדי מצחיק הזה, האזור המושתל יתכווץ ויתרחב בדיוק כמו המקור. אבל זה בטח מעניין לך את הביצה.

החט ועונשו

דוד מתעניין באפשרות להמטיר על איראן גשם של פילים. היי, גדול, פיל קרקע־אוויר!

"מדי פעם אני שומע על גשם של ציפורים", מתוודה הקורא דוד, "אז רציתי לדעת: אולי במקום בעלי כנף אפשר להוריד גשם של פילים, ואם אפשר אז על איראן?". בארבע מילים? לא. אי אפשר. אידיוט.

לעיתים נדירות מגיעים לאוזנינו דיווחים על מטר של בעלי חיים (מתים, כמובן). לרוב מדובר ביצורים קטנים: צפרדעים, דגים, ציפורים, ולפחות במקרה אחד שנתפס בעדשת המצלמה תועד גם גשם מקומי של עכבישים. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי הסיבה לתופעה המוזרה הזאת; היו שהאשימו את הקרינה הסלולרית, את קווי המתח הגבוה וגם את סערות הברקים, אבל התיאוריה הרווחת היא שסופות הטורנדו אחראיות לכך. אותה מערבולת רוחות מסוגלת למשל לשאוב בריכות דגים שלמות, לשאת אותן למרחק של קילומטרים רבים ולהפיל את תוכנן כגשם. כאמור, זאת הסיבה שמוצאים רק בעלי חיים קטנים בממטרים האלה, כי לרוח קל יחסית לשאת אותם.

אז דגים כן, צפרדעים כן וציפורים כן. מתי נראה את דמבו במסלול התרסקות על איראן? לא בקרוב. אנחנו עדיין לא מבינים מספיק את האופן שבו נוצרות סופות טורנדו כדי להתחיל לשחק כרצוננו עם כוחות הטבע. אמנם סופות גדולות במיוחד יכולות לשאת גם יצורים גדולים כמו פרות או פילים, אבל אלה נדירות מאוד. לא כמו שאלות אינטליגנטיות מקוראים של מגזינים לגברים, אבל נדירות.