טעות פטאלית
אלבום האלקטרו-פופ החדש של בריטני ספירס, "Femme Fatale", מולבש כולו על קצב סטרואידי שמוביל את הכוכבת לאיבוד, שלא לומר אבדון. חבל שעם ותק גדול כל כך, היא מעדיפה לחקות את קאשה וקייטי פרי במקום לחדש
חיפוש הוא אחד התהליכים החשובים שעובר כל אמן בדרכו המוזיקלית. הכוונה לאותו זמן בו אמן משנה, מתקן, מנסה, מעז לבדוק את הסגנון המוזיקלי שלו ובעיקר לא קופא על השמרים. כך, נולדו בישראל בעבר אלבומים אלקטרוניים פרי יצירתם של עברי לידר ואסף אמדורסקי. כך הפכו בלאק אייד פיז - הרכב היפ הופ בדימוס - לדבר הכי מרקיד שיש, ממש פסקול המועדונים האולטימטיבי, בין השאר בזכות עבודתם עם דיוויד גואטה.
אבל לבדיקת הכיוון יש גם צדדים אחרים, מבורכים פחות. החיפוש הזה, בו שותפים פעמים רבות מפיקים מוזיקליים ויועצים אינספור, עלול לגרום לאמן לאבד את עצמו בדרך. וזה, למרבה הצער, מה שקרה לבריטני ספירס באלבום האולפן השביעי שלה, "Femme Fatale" שדלף לרשת, או הודלף אם תרצו, בסוף השבוע האחרון, שבועיים לפני הזמן.
אם כבר הזכרנו את הפיז, גם האלבום של ספירס נפתח במשהו שלא היה מבייש את גואטה, או אפילו כוכבת עדכנית כדוגמת קייטי פרי. מדובר ב-"Till The World Ends", שהוא גם הסינגל השני מהאלבום, ובכתיבתו היתה שותפה קאשה. כבר לפני שבועות ספורים, הוא הפך אהוב במיוחד על קהל המועדונים.
בריטני בקליפ ל-"Hold It Against Me"
אבל המגמה המפתיעה, הרעננה והעדכנית של השיר הראשון והשיר השני, הלהיט "Hold It Against Me", לא מצליחה להחזיק את האלבום במלואו. בניגוד לגואטה, המפיקים שעבדו עם בריטני כאן, מקס מרטין הענק (שגילה לעולם אותה ורבים אחרים) וד"ר לוק (קליס, פינק, שוגאבייבז, קייטי פרי, קאשה ואחרות) לא ידעו לשמור על הקצב הנכון והתמהיל המדויק של השירים.
כבר ברצועה השלישית, "Inside Out", עיוות טו-סטפ אלקטרוני מוזר ביותר, ולאחר מכן, ישנה הרגשה כאילו בריטני הולכת לאיבוד, שלא לומר לאבדון. אותם מפיקי על פשוט חבטו בה בכל דרך שיש, העיקר שהאנרג'ייזר הזו לא תחדול מלפמפם את הביט לרגע אחד.
ספירס על סטרואידים
אסופת הפילרים, אותם שירים שלא באמת יכולים להחזיק ברדיו או על רחבות הריקודים, הופכת למרכז האלבום. אבל הקצב הסטרואידי של כל שירי האלבום כמעט, לא עוצר לרגע, עף לכל כיוון ולא נוחת אפילו פעם אחת במקום ממוקד. מה שכן ממוקד הוא כאב הראש שיחטוף מי שיאזין לו במלואו - בין אם מעריציה חובבי הפופ, אנשי המוזיקה האלקטרונית שיצטרפו לניסוי של נסיכת הפופ במיל' או מי שירצה לרכוש את הדבר הזה לילדים שלו, בטעות.
עטיפת הסינגל השני של בריטני, השיר הראשון באלבום. לא מבשר על הבאות
למרות הכל, זו אינה קטסטרופה. בריטני עשתה שגיאות גדולות יותר בחייה מ-"Femme Fatale", אם בבחירה בשירים, חבירה למפיקים לא נכונים או סתם החלטות אישיות לא נבונות. אבל אין כאן ולו חצי אלבום שיכול לייצר סינגלים. גם הבחירה ביצירת אלבום אלקטרו-דאנס אינה אמיצה או מתגמלת, וניכרת כאן נפילה אל מלכודת מכונות התופים האלקטרוניים.
האמת, קיוויתי בסתר לבי שבאלבום הזה יתחבא, לקראת סופו, משהו קטן וקצת שונה. כזה שלא יישר קו עם כל ההיסטריה הפומפוזית הזאת. איזה "Stronger", "Hit Me Baby" או אפילו "Toxic" או "Womanizer", שירי פופ מעולים שדווקא כן היו יכולים יותר להסתדר באלבום הזה. שום דבר, נאדה. אפילו לא הטרק הסוגר, "Criminal", שאמור היה להיות מעט שונה מהאחרים, לא מצליח לעשות את זה.
במקום זה, קיבלנו בחורה עם קילומטרז' מטורף בתעשייה, שאחרי שישה אלבומים עושה "Me Too" לקאשה וקייטי פרי. וזה, לפחות כשזה מגיע מבריטני, די עצוב.
בריטני ספירס, "NMC, "Femme Fatale
