עננים במזג אוויר לא יציב
בשנה האחרונה, כך נראה לי, נעלמו סימני השאלה והספקנות האחרונים סביב הקיימות של מודל הענן, Cloud Computing. ולמרות שנשארו לא מעט דילמות ותשובות לא מספקות, לכולם ברור שהענן יעמוד במרכז המחשוב הגלובלי בעשורים הקרובים.
טוב מכדי להאמין
כשעורכים ספירת מלאי לטכנולוגיות שהבשילו בדיוק בזמן כדי להזין את מגמת הענן, התזמור נראה מוצלח במידה שלא תאומן.
בין השאר תרמו להיתכנות המודל:
• האינטרנט.
קשה להאמין שמארג כמעט כאוטי של עורקי תקשורת, המופעלים על ידי ספקים שונים, למטרות עסקיות אנוכיות לחלוטין, יכול להפיק מתוכו חוסן (Robustness) מדהים כפי שאינטרנט מפגינה. שידרת האינטרנט (Internet Backbone) היא "מעשה מרכבה" של אלפי קווי תקשורת בטכנולוגיות תשתית שונות ומגוונות, שמוכיחה מופת של שרידות, גידול חופשי (Scalability), ארגון עצמי והסתגלות לתנאי סביבה דינמית - תכונות המיוחסות בדרך כלל להתפתחות אקולוגיה טבעית בריאה.
אם בעבר היו פקפוקים לגבי היכולת של פרוטוקול IP לנהל את המורכבות הבלתי נתפסת של "ענן התקשורת", עכשיו ברור כי אין לו תחליף בשנים הקרובות. וגם כאשר יגיע, אם יגיע, פרוטוקול חכם ויעיל יותר, הוא לא ייפרד מהמטפורה של "חבילות מידע" המנותבות בין "מרכזי מיון ושיגור" הנקראים נתבים (Routers).
• הסיבים האופטיים.
לפעמים שוכחים שהתקנת תשתיות סיב אופטי כתחליף לחוטי נחושת (יותר ויותר גם כתחליף למיקרוגל ולתקשורת לוויינים) החלה רק לפני כ-25 שנה. אומנם התופעה, של שימוש בסיב זכוכית כמוביל אותות (Waveguide) הייתה מוכרת כבר בחצי הראשון של המאה ה-20, רק בשנות ה-70' פותחו הטכנולוגיות הדרושות ליצור סיב שקוף כל-כך שאותות האור יכולים לרוץ לאורכו למרחקים של עשרות ומאות קילומטרים לפני שנדרשים שיחזור אות והגברה.
סוד השקיפות הפנטסטית הוא ניקיון מוחלט של הסיליקה (הזכוכית הטהורה) מכל "מזהם" אפשרי (אטום שמקומו לא יכירנו בתוך הזכוכית). השיטות הדרושות לטהרה קיצונית פותחו עבור יצור גבישי סיליקון לתעשיית השבבים ורק מאוחר יותר למדו המהנדסים איך למשוך סיבים דקיקים של זכוכית מגביש הסיליקה.
ב-30 השנים האחרונות גדל רוחב הפס של סיבים אופטיים פי 10,000 בערך ומקדם הבליעה ירד בפקטור של כ-10,000. ואם אנו בוחנים את הפרמטר החשוב ביותר, מכפלת רוחב הפס בטווח השידור, אנו רואים שיפור של פי 100,000,000! שום דבר ממה שלמדנו על האינטרנט ועל הפוטנציאל של הענן לא היה מתממש בלי הזינוק של 8 סדרי גודל בכושר הנשיאה של קווי התקשורת.
• מיתוג באמצעות מעבד דיגיטלי.
למרכזיות אלקטרו-מכניות אין סיכוי להתמודד עם הקצבים של תקשורת "חבילות מידע", כאשר כל קו הנכנס או יוצא מהמתג הראשי נושא בכל שנייה מיליוני חבילות שכל אחת מהן ממוענת ליעד שונה. שיטת המיתוג הקלאסית בחומרה, מטריצות של מפסקים מהירים (Cross Bar), מסוגלת להתמודד עם המהירות אך אינה ידידותית לגידול טבעי (Scalability). כאשר מספר הקווים גדל בפקטור N, מספר המתגים צריך לגדול בפקטור "N בריבוע".
פרוטוקול IP, שמחליף את המיתוג בחומרה לניתוב בתוכנה (ה-Router הוא למעשה מחשב ייעודי לטיפול מהיר בחבילות מידע, וכל קו תקשורת הוא עוד Port במרחב ה-I/O שלו), נחשב בזמנו לחסר סיכוי במרוץ לקצבי מיתוג גבוהים יותר. אבל הנבואות התבררו כבלתי נועזות דיין. הפרוטוקול לא רק מצליח לאגד מיליוני מקטעים לשידרה יציבה, ולהזרים כמויות דמיוניות של מידע בין מליוני אתרים ומאות מיליוני משתמשים סימולטניים, הוא גם הוכיח יכולת לתמוך בשידורי טלוויזיה (IPTV) בעשרות אלפי ערוצים של HD.
המודעות הגוברת לנושאי הספק וחום בהנדסת מעבדים.
פלישת ה-PC למשרדים והסיסמה "הרשת היא המחשב" תרמו שתיהן לירידת חשיבות ה-Datacenter כמרכז העצבים של הארגון. המחשוב המבוזר, שהיה כל כך פופולרי בשנות ב-90' איפשר ליצרני המעבדים לרדוף אחרי מטרות שיפור הביצועים תוך התעלמות מהמחיר הסביבתי של הגדלת ההספק.
כאשר המורכבות יצאה מכלל שליטה ומנהלי המחשוב החלו לדרוש Consolidation (ריכוז מחדש כדי להוריד עלויות ניהול ותחזוקה), התברר כי ה-Datacenter הישן לא מסוגל לקלוט את כל אלפי המעבדים הדרושים להנעת השירותים. רק כתוצאה מהתפתחויות שאירעו בחצי השני של העשור הראשון למאה ה-21 יכול המנמ"ר לקוות שהריכוז הפיזי לא יוכשל בגלל מחסור בזרם או ביכולת קירור. במקביל לירידה הדרמטית בצריכת ההספק התגייסו חברות הזיווד והתשתיות כדי להציע מערכים אפקטיביים שיכולים להכפיל את צפיפות האנרגיה למטר מרובע שטח רצפה.
חברות שראו בזמן לאן פני הדברים הולכים, פתחו מרכזי מחשבים בפריפריה, רחוק ממקומות בהם הנדל"ן הוא אויב החשיבה לטווח ארוך, ויצרו תשתית המסוגלת לשאת עומסי עבודה דמיוניים. אם תרצו, זה אותו היגיון שמניע חברות כמו Wal-Mart לצאת ממרכזי הערים אל אזורי התעשייה, שם ניתן לבנות חנויות ענקיות ולמשוך אליהן את הקונים המשתלמים ביותר, אלה שקונים בכמויות גדולות ומספקים מחזור גדול על תקורה נמוכה.
וירטואליזציה ויישומי ניהול השירות
הגל של וירטואליזציה, שמציף את מחלקות ה-IT בארגונים בינוניים ומעלה מזה 7 שנים, שיכנע את המנהלים ששירות טוב לא בהכרח מבוסס על תשתיות פיזיות - קופסאות שאפשר לממש ביד ולאושש את קיומן בספירת המלאי השנתית. אך הווירטואליזציה היא יותר מיכולת להקטין את מספר פלטפורמות החומרה בחדר השרתים. היא גם מחזירה לתרבות הניהול את ההבחנה בין "נכסים פיזיים", שאפשר להתייחס אליהם כמו לשולחנות משרד או מחרטות בקו היצור, לבין "שירותי IT".
הארגון זקוק לשירותי IT, היום יותר מבכול זמן אחר, אבל בעלות על שרתים היא חלק מהמחיר, לא מהתועלת. מיחשוב ענן הוא וירטואליזציה "קיצונית", במובן שהשירות הוא האספקט היחיד שנחשף למשתמש. כל הפרטים הטכניים נעלמים מאחורי השקע בקיר, אליו צריך להתחבר על מנת לצרוך את השירות. ולמי שמעדיף להתבסס על רשת אלחוטית, גם השקע הזה נעלם מהעין.
וירטואליזציה דורשת מהפך בתרבות הניהול ולמזלם של המנהלים, הכלים הדרושים לכך נמצאים כבר בשוק. חברות שצברו ניסיון בניהול ה-Datacenter ובניטור מערכי מחשוב מבוזר כבר החלו לספק כלים מתאימים למודל העבודה החדש. מצד שני, זה גם התחום שדורש הכי הרבה תשומת לב, משום שלא כל הבעיות נפתרו לשביעות רצון הלקוחות. בנושאי האבטחה, במיוחד, קיים פער גדול בין הצפיות של הלקוחות לבין מה שהיצרנים יכולים לספק כרגע.
התעננות המחשוב הארגוני
לאחרונה התאפשר לי להשתתף כמשקיף בסמינר שערך ארגון המשתמשים העסקיים (Open Data Center Alliance), שמאגד כיום מעל 70 מהעסקים הגדולים בעולם, למנהלי עסקים אירופיים אודות הפוטנציאל והסיכונים הכרוכים בחדירת מודל הענן למחשוב הארגוני. כמה מהדוברים המעניינים יותר מצוטטים להלן בעיבוד קל של המסרים המרכזיים. "אם כולם מתלהבים מהענן, למה היישום מתפתח כל-כך לאט?" נשאלנו על ידי מנהל העסקים בחברת תקשורת איטלקית.
הפרדוקס תפס אותי בלתי מוכן וברגע הראשון חשבתי לעצמי, "באמת למה?" רק כשהמנחה הציג גרף המשווה את ההיסטוריה של קצב חדירת טכנולוגיות מהפכניות לשוק עמדתי על טעותו. גם בהשוואה למהפכות שחוללו מוצרי צריכה פופולריים, כמו מקלט טלוויזיה, טלפון סלולרי, מצלמה דיגיטלית ומחשבים אישיים, הנהירה לענן מתפתחת בקצב של Fad, "בהלת קניות".
קחו בחשבון שהיציאה מהמעבדות לשוק התחילה רק לפני כשנתיים ואת הנטייה של גרפים מסוג זה להתפתח בצורה "מעריכית" ותקבלו פרספקטיבה נכונה יותר על חדירת הענן לזרם המרכזי של מחשוב ארגוני. אין עדיין מספיק נתונים כדי לבצע "אקסטרפולציה" בדיוק סביר, אך די ברור כי בשנת 2020 שם יהיה מרכז הכובד של התחרות בין ספקי מוצרים, שירותים, פתרונות וייעוץ במחשוב ארגוני.
הבסיס הפתוח מבטיח שיתוף פעולה
מחשוב ענן, מהגדרתו כפלטפורמה Web-ית, מתבסס על סטנדרטים פתוחים ופרוטוקולים הנשלטים על ידי גופים מחוץ לתעשייה, כמו W3C. הבסיס הזה גם דוחף להקמת גופי תקינה בין בעלי האינטרס הכלכלי בטכנולוגיה. מצד אחד יש לנו את ארגון המשתמשים העסקיים, ODCA בקיצור, ומצד שני תאגיד יצרנים בשם Cloud Builders. באחרון שותפים מעל 50 ספקי חומרה ותוכנה, אחסון ותקשורת. בולטות בהם החברות הגדולות בלעדיהן אין משמעות לסטנדרטים: יבמ, HP, אינטל, Cisco, מיקרוסופט, Dell ואורקל.
התפקיד של מיקרוסופט, במיוחד, הוא אמביוולנטי. מצד אחד, זו החברה שיש לה הכי הרבה מה להפסיד כתוצאה ממעבר מרכז הכובד משולחן העבודה בחזרה ל-Datacenter. מצד שני סטיב באלמר יודע טוב כמו כל אחד אחר שהדרך להתגונן מפני הלם העתיד הוא להשתתף בעיצובו. מה שמפתיע הוא, שמיקרוסופט לא חושבת שהיא יכולה לעשות זאת לבד, כפי שעשתה בעבר במיזם dot.net, ולהמציא סטנדרטים שמשרתים אותה וביכולתה לכפותם על התעשייה.
בהופעות האחרונות שלו בפני קהל באלמר טען, שהאימפקט הדרמטי ביותר של הענן יהיה לצמצם מאוד את דרישות הארגונים לעובדי IT. להערכתו, בין 10 ל-15 אחוז מעובדי ה-IT בעולם, הווה אומר בין 2 ל-4 מיליון אנשים (!) יאבדו את משרותיהם כתוצאה מהירידה בצורך להחזיק גלעין מומחיות בתוך הארגונים העסקיים עצמם.
כבדהו וחשדהו
לא ברור מה סטיב באלמר רוצה לרמוז בתחזית הזאת. האם הוא מנסה להמריץ את ההגירה לענן על ידי הדגשת היתרון הכלכלי של צוות IT מוקטן - או שהוא מנסה לגייס את ממסד ה-IT נגד המגמה להגר על ידי אזכור הנזק האישי שזו עלולה להמיט על חסידים שוטים. בבחינת, "לכם, כמו למיקרוסופט, יש סיבה להתייחס לענן בנוהל "כבדהו וחשדהו". לא לכם ולא לנו לא יצא טוב מההתפתחות הזאת, שמקטינה את הצורך ברשיונות תוכנה - ואת מקומות התעסוקה במחלקת ה-IT".
כך אכן מרגישים כמה מהאריות המזדקנים, אלה שחוללו את מהפכות ה-IT הקודמות. "עבורי, הענן הוא סגירת מעגל", אומר בפאנל המשתמשים מנמ"ר ותיק על סף הפרישה לפנסיה. "היתרונות של הקונספציה זהים למעשה עם הפרדיגמה העתיקה Timeshare, שהייתה מקובלת בשנות השלטון האבסולוטי של ה-Mainframe במלכות ה-Datacenter של שנות ה-70'. ריכוזיות ללא פשרות, היחס למשתמשים כצרכני שירות, מזעור הצורך בשירות שדה ותחזוקה מקומית וכדומה."
"ההבדל הוא, שאת הענן יפעילו חברות מעבר לים, לא השכירים שלי, והאחריות על טיב השירות תיפול על מי שבוחר ספקים. אצלנו, אף אחד לא רוצה שאני אמשיך לבחור את הספקים, כפי שעשיתי אחרי שההנהלה החליטה להוציא כמה מערכות ארגוניות למיקור-חוץ. הדרישות שלי נחשבות למוגזמות בדור שהתרגל לפתור בעיות "מספיק טוב". וגם אני לא נלהב להתנדב לתפקיד. כמי שנמצא בין הפטיש לסדן, בין המשתמשים לספקים, עדיף לי לשמור על פרופיל נמוך ולתת למנהלי המחלקות ולסמנכ"לים ללמוד על בשרם כמה קשה להבטיח איכות שירות יוצאת מהכלל. אבל אני לא בטוח שהחבר'ה הצעירים אצלי במחלקה שמחים כמוני להשתחרר מאחריות. הם לא יוצאים לפנסיה בקרוב ועדיין צמאים להצלחות ולקידום. צר לי שהם יצטרכו ללמוד מחדש את סודות ההצלחה בארגון גדול".
קריאה אחרונה לארוז את הפקלאות
"בשבילי, ההגירה לענן היא קריאה אחרונה לארוז את הפקלאות ולחפש קריירה חדשה", אומר לי ערן אורן, איש IT ישראלי שבחמש השנים האחרונות התפרנס בכבוד כמשנה למנמ"ר בבנק השקעות בריטי. "כשהגעתי ללונדון ב-1995, זה היה שוק של מוכרים בלבד. אנשי IT מנוסים, עם המלצות מוכרות וידע מעשי במערכות אבטחה, יכלו לדרוש משכורות דמיוניות כמעט - ולמצוא עבודה. אבל מאז 2008 הרצפה נפלה לנו מתחת לרגליים. הכלכלה על הפנים, השטרלינג איבד 30% מערכו ביחס לשקל, ומנהלי העסקים בסיטי רוצים רק להשתחרר מהצורך להשקיע בתשתיות IT. למעשה, הם חולמים על בנקים וירטואליים, שמעסיקים רק מנהלי תיקי השקעות והציוד הטכנולוגי המשוכלל ביותר שעומד לרשותם הוא חולץ פקקים אלקטרוני בדלת של מקרר היינות במשרד."
"הכתובת על הקיר ואני למדתי לקרוא: העתיד של המנמ"ר בעידן הענן הוא כשל ה-Engineer התעשייתי אחרי שרשת החשמל החלה להזרים אנרגיה זמינה ונקייה לכל דורש. במקום מהנדס יצירתי, חשמלאי שיודע להחליף פיוזים מספיק טוב לתחזוקה שוטפת. כי עבודות רציניות מוציאים לקבלני-חוץ. זה כנראה תהליך בלתי נמנע. ההתבגרות של טכנולוגיה מוציאה מהמחזור את החלוצים-המומחים, רבי ההשראה ובעלי הגישה של ממציאים. זהו, צריך ללכת הלאה. אני זקן מדי לחזור לשורות המקודדים במחלקות הפיתוח - אבל חסכתי מספיק כדי לפתוח מעדנייה בפרוור אופנתי של העשירים החדשים. לאכול טוב תמיד אהבתי".
מומנטום מאריך ימים
ובינתיים האנליסטים חוגגים. הם הצליחו ליצור Hype שלא דועך תוך שנה ומחקרים מלומדים על הערך העסקי של מחשוב עננים עוד ימשיכו לפרנסם בכבוד לפחות שנתיים. תחזיות הגידול של השוק העולמי מדברות על כ-35 אחוז, שנה על שנה, קצב שיעלה את היקף השוק מ-18 מיליארד דולר ב-2010 ליותר מ-45 מיליארד ב-2013. "אני גם לא רואה מה יעצור את המומנטום בעוד 3 שנים", אומר ג'וזף ברנום, משקיף שנחשב בדרך כלל לשמרני עד דכאוני.
"בהנחה שהקצב ימשך עוד כמה שנים, מכירת שירותי ענן תעבור את רף ה-100 מיליארד בשנת 2015 ואת המספר המיסטי של טריליון דולר ב-2020." המספרים האלה מנבאים כי לא רק החבר שלנו ערן יחפש עבודה חדשה, כמוהו יחפשו רוב המועסקים ב-Ecosystem של יישומים המותקנים על תחנות הקצה ובחדר השרתים הארגוני. "אני שומע הרבה אנשים מדברים על סביבה הטרוגנית", אומר ג'וזף, "בה חלק מהמערכות יהגרו לענן ואחרות יישארו ב-Datacenter הפרטי. עוד לא הצלחתי להבין את ההיגיון שבפיצול הזה - מלבד השאיפה לשמר משרות משתלמות היטב. ברגע שמישהו יצליח להוכיח כי אפשר לנהל מוסד ציבורי או בנק גדול בלי להזדקק ל-IT מקומי, שום דבר לא יצליח לעצור את הזרם. ואין סיבה להאמין שהמחסומים הנוכחיים יהיו רלוונטיים בעוד 5 או 7 שנים".
מה שלא הולך בכוח
"נכון, הרבה חברות יתקשו להסתגל למצב החדש. הניסיון של מיקרוסופט, למשל, אינו משכנע. אבל ממה ששמעתי מסטיב באלמר, הוא לא צריך שידפקו לו את התחזית בכוח לראש. כמי שמנהל חברה גדולה בעצמו, באלמר מבין את האטרקטיביות של הענן. והוא יאלץ את החברה להתאים את עצמה למציאות החדשה, כפי שביל גייטס אילץ את מיקרוסופט במחצית שנות ה-90 "לגלות את ה-Web".
"והוא גם מודע לכך, שבמהלך הזה החברה שלו מאבדת את העוגן שלה, את התלות של מרבית היישומים במערכת ההפעלה המיקרוסופטית. בצורה דומה, מי שנעזר בשירות מסדי נתונים On Demand רק בעקיפין, כתוצאה מצריכה של יישום בענן, אדיש לשאלה האם זה Oracle, DB2, SQL Server או MySQL. החברות שמתפרנסות היום מהבידול התחרותי בין פתרונות תוכנה יצטרכו למצוא זירה אחרת להשגת יתרון."
"כרגיל, IBM תספק את מודל החיקוי. יותר שירותים - פחות מוצרים. יותר "פתרונות" - פחות "מכשירים". יותר שיח מנהלי עסקים, פחות להג מתלהם של גיקים. ומה שהכי מפתיע אותי, אף אחת מהחברות שמתיימרות להתמודד בזירה הזאת עוד לא הפנימה את הצורך במנהיגות שונה. כולן עוד רודפות אחרי קומץ המנהלים שהוכיחו את עצמם ב-Ecosystem של מוצרים והן מזניחות לגמרי את הצורך באנשים שיודעים למכור ולספק שירותים. בחלקן יש אפילו רתיעה סנובית מהצורך להכניס "סוחרים" לחדר ישיבות ההנהלה, שלא לדבר על מסירת תפקיד המנכ"ל לטיפוס כזה".
הפחד משינויים מוצדק
"כשאתה מגרד את הציפוי הנוצץ מעל הטיעונים נגד הגירה לענן, אתה מוצא את האויב הישן ביותר של התפתחות: הפחד משינויים", אומרת רבקה לילינטאל, יועצת ניהול לבנקים שוויצריים פרטיים. "לא רק המנמ"ר מפחד - והפחד אינו רק מהסכנות הרובצות לפתח המידע ברשת. הרבה יותר מפחיד חוסר הידיעה, ובנקודה זו לכל בעל תפקיד יש פוביה משלו. המנמ"ר מפחד מחדירות עוינות, התחזות וגנבת מידע, מנהל הכספים חושש גם מהיכולת של המתחרים לפענח את הפעילות העסקים על ידי ניטור פסיבי של התקשורת.
המנכ"ל דואג לרגולציה. מצפים ממנו להנהיג את החברה תוך הפגנת "משילות" וגידור סיכונים. הוא לא משוכנע שניהול ה-IT בענן עולה בקנה אחד עם חובת האחריות המונחת על שכמו ומעיבה על חבילת הפרישה שלו. אני לא רוצה להמשיך, משום שיש מספיק נביאי זעם שעושים את העבודה ודואגים להעמיק את הפחד משינויים בלב כולם. מה שחסר בדיון זה קול שקול יותר, מישהו מוסמך שיודע לענות על השאלה הבסיסית ביותר: בשורה התחתונה, כדאי לקחת את הסיכון או לא?"
בעצם יש באולם אנשים שדווקא כן מוכנים להתייחס לנושא מנקודת השקפה של ניהול סיכונים: מה יותר מסוכן, להמשיך במצב הקיים ולהסתכן שנאחר את הרכבת? שנחליט על הגירה אחרי שהקופה תתרוקן והלקוחות ימצאו ספקים אחרים? או שצריך לפחד דווקא מעודף התלהבות, מהנטייה של אנשי טכנולוגיה להתחייב לחידושי בוסר, וללמוד מהניסיון שכל Hype עובר תקופת שפל לפני שהשוק מתייצב? אבל הם מעדיפים לשתוק, להקשיב ולא לדבר.
שינוי תרבותי קודם להגירה
"לי אין תשובה בטוחה לשאלה הזאת", מודה רבקה לילינטאל. "אבל אני מאמינה שלאחר את הרכבת יותר מסוכן מלהמתין שעה מיותרת בתחנה. אם אתם סבורים כמוני, שזו רק שאלה של זמן וההגירה לענן היא בלתי נמנעת, תתחילו לנוע לכיוון הזה כבר עכשיו. קחו בחשבון שלא מדובר בקפיצה לרכבת, זבנג וגמרנו, שאפשר לבצע ברגע האחרון. מדובר בשינוי ארגוני משמעותי, שלוקח זמן ומוטב לבצע אותו בסגנון השמרני."
"צריך להתחיל בהזזה של יישום אחד, לא קריטי ושאינו כרוך בהדרכה של הרבה אנשים שלא אוהבים להתמודד עם קשיים. הכינו תוכנית נסיגה, אך אל תמהרו להשתמש בה. מעצם ההצלחה להתמודד עם קשיים בלתי צפויים תלמדו - וגם תשכנעו את ההנהלה שלא צריך לפחד מהבלתי ידוע. ואחרי שהצעד הראשון ייחשב להצלחה תעשו את השני והשלישי, קצת יותר נועזים, נוגעים בקצת יותר אנשים ודורשים קצת יותר אומץ אישי".
"בקצב שאני מובילה אצל לקוחותי, התהליך ימשך 3 עד 4 שנים, תלוי בארגון ובתרבות העבודה שלו. אבל בסוף, זה ברור לכולם, תפקידו של מנהל ה-IT יהיה דומה לתפקיד הנוכחי של מנהל התקשורת. הוא לא יפתח יישומים ולא ימציא פתרונות מקוריים. הוא יבחר בין השירותים הזמינים On Demand ויתמקח על המחיר ותנאי השירות. הצוות שלו יצטמצם דרמטית, אנשיו יעסקו בעיקר בניטור רמת השירות ובהגשת תמיכה למעט היישומים שעדיין לא נמצא להם תחליף."
"המנמ"ר בעשור השני של המאה ה-21 לא יהיה הקוסם הטכנולוגי, שמסוגל להוציא גיליון אקסל ממטאטא, אלא ברנש קשוח שמסוגל לנצח בקרבות הרחוב המתחוללים במסדרונות ההנהלה הבכירה. וגם היתרון ההתחלתי של מנהלים גברים יתאפס במהירות. נשים מנהלות טוב יותר פעילות בעלת אופי שירותי ויודעות להימנע מעימותים מיותרים, שגברים לא יכולים שלא להיגרר אליהם".
איך מצילים ארגון נופל מענן
אחד הנושאים במחשוב ענן שסובלים מחוסר בגרות מובהק הוא התאוששות מאסונות. פר האמר, מנהל חברת יצוא-יבוא גדולה מאוסלו, ממחיש את הבעייתיות בתיאור חריף של הויכוח שהיה לו עם המנמ"ר, שדווקא רצה לתת לענן צ'אנס. "הוא הסביר לי שנקבל שירותי עיבוד נתונים ואחסון דרך הרשת, בלי להחזיק חוות שרתים ו-SAN במרתף בית המשרדים שלנו, כפי שאנו מקבלים שירותי אנרגיה חשמלית מחברת החשמל. בשביל כוס חלב לא צריך לקנות את הפרה", מתאר פר האמר בלשונו הציורית.
"הוא רק לא הצליח לשכנע אותי שיש לו תשובה למקרה אסון. שאלתי 'כשיש הפסקת חשמל מכל סיבה שהיא, אנו לא מפסיקים לעבוד ליותר מ-3 דקות. זה הזמן הדרוש עד שהגנרטור הפרטי יתחיל לעבוד והמתח יתייצב מחדש. מה אתה מציע בתור גיבוי לשירות ה-IT?' הוא התחיל לגמגם משהו על כך שיישארו כמה שרתים במרתף, אליהם נוכל להעביר את הפעילות במקרה של "יום שחור לענן". לא השתכנעתי. 'התקנים של אספקת חשמל לא השתנו במאה השנים האחרונות', עניתי, 'הגנרטורים שקניתי לפני 25 שנה שמישים היום כפי שהיו ב-85'. אבל שום דבר במערכת המידע היום לא דומה למה שהיה לנו לפני עשר שנים."
מלח על הפצעים
"כאשר נעבור לענן, השרתים שיישארו במרתף לגיבוי יתחילו להתיישן משום שלא נחזיק יותר כוח אדם לתחזק ולשדרג אותם. ולא נרכוש עבורם תוכנות חלופיות לשירותי ענן שעדיין נוצרו. אבל הענן בוודאי לא יישאר ללא שינוי. קצב השינויים רק ילך ויגבר ככל שהנושא יעבור יותר ויותר למסלול התחרות בין ספקים מתמחים. 'מה שאתה קורא לו גיבוי הוא ניסיון לא להעיר כלבים ישנים', זריתי מלח על פצעיו. על זה היו לו השגות קולניות, שהתמצו בדרך כלל במילים Replication ו-Redundancy."
"אז אמרתי לו שיארגן לי סיור לאורך מסלול התקשורת בין המשרדים שלנו לאתר של החברה האמריקאית שאת שירותי הענן שלה הוא חמד. תאמינו לי, זה היה מאלף. עברנו ב-Datacenter של ה-ISP - וגם במתקנים של הספק האלטרנטיבי, שרמת השירות שלו קצת פחות מבריקה אבל מספקת למטרה של Redundancy. נכנסו למתקני צומת האינטרנט של נורווגיה והראו לי את הטרמינל בקצה הכבל התת-ימי. סיור דומה נערך בארה"ב, עם תחנות בניו-יורק, שיקגו ודנוור."
"הכול היה מרשים באמת. הספקים האלה מצוידים במיטב הטכנולוגיה ואנשיהם יודעים איך לתחזק אותה. אבל אני ערכתי כל הזמן הזה רשימה של נקודות כשל פוטנציאליות. כשחזרנו לאוסלו מסרתי את הרשימה, פלוס הערכות MTBF ו-MTTF שאספתי מפה ומשם, לסטטיסטיקאי מקצועי. שיחשב עבורי את סיכויי קריסת השירות במונחים שאני מבין, זמן ממוצע בין כשלים וזמן ממוצע לפתרון בעיות. את הערכות החשיפה עשיתי בעצמי, על סמך העלות המשוערת של שעת השבתה והסיכונים העסקיים הפוטנציאליים במקרה של כשל הנמשך יום או יותר".
תוחלת הנזק
"התברר לי שהסיכוי לכשל שנמשך לפחות שעה הוא בערך פעם בשנתיים. העלות הממוצעת של כשל כזה היא 200,000 אירו לפחות. קריסת מערכת שתמשך יותר מיום יש לה סיכוי של 50 אחוז לגרום לעסק שלי פשיטת רגל, נזק המוערך ב-20 מיליון אירו עם הסתברות של אירוע פעם ב-40 שנה. נשמע מרגיע עד שרואים שתוחלת הנזק היא רבע מיליון אירו לשנה. החלטתי שאני מוכן לשלם פרמיה של 40% מעל תוחלת הנזק הכוללת כדי למנוע סכנה, כך ששווי מניעת הסיכון במעבר לענן הסתכם על פי הערכתי בסביבות חצי מיליון דולר לשנה. החיסכון הפוטנציאלי בהגירה לענן מגיע בערך למחצית הסכום הזה. אני לא מזלזל ברבע מיליון דולר חיסכון, אבל לחסוך רבע מיליון ולקחת סיכון שאני מוכן לשלם חצי מיליון כדי למנוע אותו נשמע לי אידיוטי. מישהו יכול להסביר לי איפה טעיתי?"
התשובה לשאלה של פר האמר טמונה במילים שלו עצמו. צריך לחכות להשלמת תהליך ההתבגרות של הענן לפני שנוכל לסמוך עליו כפלטפורמה עבור יישומי ליבה, אלה שבלעדיהם הארגון יגווע תוך זמן קצר. "נכון, הענן יקסום בהתחלה בעיקר לחברות SMB, שגם כך לא מסוגלות לממן פתרון DR מלא", עונה לאתגר אריק פון שלוסהיים הגרמני. "עבור בעל חנות המכולת בשכונה שלי אין דילמות כאלה. אם השירות ייפול, הוא פשוט ייקח יום או יומיים חופש. כפי שהוא עושה כל שנה כאשר השלג לפני החנות גבוה כל-כך שהקונים לא מגיעים לדלת."
"וגם לרואה החשבונות שלי זו תהייה הזדמנות לערוך את אחד מימי ההשתלמות שהוא עושה לעובדים בערך פעם בחצי שנה. האנשים האלה, ככל שהם זקוקים למחשבים עבור שגרת העבודה, לא יצרו תלות קריטית בזמינות בלתי מופסקת. זאת, בעיקר, משום שהם רגילים להפסקות שירות. בניגוד למנהלים המפונקים של פר האמר, האנשים שאני הזכרתי חווים נפילות מחשבים כל הזמן. הם הסתגלו למצב הזה ולא מתרגשים מכך, שחידוש השירות עלול לקחת גם 48 שעות. הרבה יותר חשוב להם לדעת שמישהו מקצועי מטפל במחשבים, דואג לשדרוגי התוכנה ולגיבוי הנתונים, להגנות אינטרנט ולתחזוקה מונעת."
"החנווני השכונתי מוכן לשלם 3,000 אירו לשנה תמורת התענוג, ורואה החשבונות לא נבהל גם מסכום גבוה פי 8. עכשיו תחשבו את פוטנציאל ההכנסה לספקי SaaS רק מהמגזר הזה, עסקים קטנים-בינוניים. במדינה כמו גרמניה, להערכתי, מדובר ביותר מ-5 מיליארד אירו בשנה כבר ב-2013. החברה שלנו מתכננת על לקיחת 4% מהשוק, כלומר 200 מיליון בשנה הראשונה, וצמיחה של 8% שנה על שנה. לשם כך אנו מוכנים להשקיע 500 מיליון אירו, מתוכם 60% בתשתיות ו-40% בשיווק ומערך תמיכה ואדמיניסטרציה".
בחזרה למשבצת הראשונה
ארתור נילסן, מהנדס תשתיות מחשוב ותקשורת, שישב עד כה בשקט ביקש את רשות הדיבור. ארתור הוא Old School כמו שאומרים באנגלית. מישהו שמתייחס בחשדנות לקונספציות חדשות - במיוחד אם הן מלוות בניחוח חריף של Hype ומושמעות על ידי צעירים שאין להם מושג בחומרה. "אני רוצה להחזיר את הדיון למשבצת הראשונה, להבנה מה זה הענן במונחים של תשתיות". כמה מהמאזינים, שחלב אימם עוד לא נמחה מעל שפתיהם קמו בהפגנתיות ויצאו מהאולם.
"הענן, בראש ובראשונה, הוא התייחסות לרשת הרחבה, ה-WAN, כאילו היא ה-LAN של הכפר הגלובלי. אני לא מבין בחישובים פיננסיים, אבל דווקא כן מבין במטבע העובר לסוחר בתקשורת: רוחב פס. אתם רוצים להרחיק את השרתים מהמרתף באוסלו ל-Datacenter באריזונה? תחשבו טוב מה האימפקט של ההגירה מבחינת זמני תגובה וקצבי העברת נתונים."
"לא מזמן השלמתי פרויקט גדול של שדרוג שדרת ה-LAN במטה חברה תעשייתית בינלאומית. העלינו את רוחב הפס מגיגה-ביט לעשרה גיגה-ביט כדי לשפר את הביצועים של יישומי עיבוד טרנסאקציות בזמן אמת. החלופה לשדרוג, הגירה לענן, עלתה על הפרק אך הייתה כרוכה בהסתפקות ב-100 מגה-ביט לשנייה, כלומר הקטנה בפקטור של 10 במקום גידול בפקטור של 10. מישהו מאמין שזה היה עובד?"
לפזר את העובדים
"אני לא. משום שאני מדדתי את התפוקה בניסוי DR יזום, כאשר העברנו את הנתונים דרך סיב אופטי ברשת 'מטרו' לאתר הגיבוי בצד השני של הסיטי. הקטע הקצר הזה של 100 מגה-ביט הכפיל את זמני התגובה והביא למרד וירטואלי של העובדים. "חזרנו למאה ה-20" הם צעקו והצטופפו בזעם ליד מכונות הקפה. "דופקים לנו את התקשורת ומצפים שנעמוד במכסות התפוקה החדשות!"
"מי שרוצה להתנסות במחשוב ענן צריך לחשוב קודם כל איך הוא מתמודד עם בעיית רוחב הפס. אני מאמין שהדרך היחידה היא ליישם פרדיגמה "עננית" גם על העובדים. אם פיזרתם את ה-Datacenter, עליכם גם לפזר את מרכזי העבודה. הקץ למגדלי המשרדים הגבוהים ולריכוז אלפי עובדים במקום אחד. הארגון המעונן הוא ארגון מבוזר, שניזון מעשרות אם לא מאות קווי תקשורת כדי לספק רוחב פס לפי הצורך".
תיבת פנדורה נפתחת
התזה של ארתור פתחה תיבת פנדורה, שעד אז נשארה סגורה משום שאף אחד לא העז לראות מה בתוכה. מבין כל השדים שיצאו ממנה הכי מפחיד היה זה שקיבל את השם המקצועי הסתמי Interdependency, "תלות הדדית". מסבירה גלוריה פריימן מאוניברסיטת מק'גיל בקנדה: "אף יישום בארגון אינו אי מבודד, אפילו אם הוא לא מתממשק ישירות לאף יישום אחר. כי כל מה שנכנס לתהליך עבודה הופך לחוליה בשרשרת, שלא תזיז את המכונה אם חוליה אחת נשברת."
"אתם הקדשתם שנים רבות של ליטוש ושימון השרשרת כדי להפיק את המכסימום מהמכונה - ועכשיו ברצונכם לפרק את הכול ולפזר את החוליות במקומות שונים, אצל ספקי יישומים שונים, משום שזה פחות יקר מאחזקת צוות טכנאי תחזוקה. עליכם לחשוב על התלות בין החלקים, מה יקרה אם רק יישום אחד, כשלעצמו לא קריטי במיוחד, נופל. איך זה ישפיע על התפוקה של החלקים המאוד קריטיים, אלה שהשארתם ב-Datacenter משום שאתם לא מעיזים להוציא אותם החוצה? לא רק איך תשפיע ירידה ברמת השירות או קריסה גמורה, אלא מה המשמעויות של שינויים תמימים, אלה שמלווים תמיד כל מהלך של שידרוג."
מבחן לחץ לענן
"תזכרו, אצל ספק השירות אתם לא "בנים יחידים". הוא צריך להגיב למכלול הדרישות בשוק ואם אלה מכתיבים שדרוג גרסה, זה מה שהוא יעשה גם אם השדרוג מסבך לכם את החיים. אתם מכירים את המושג "מבחן לחץ" (Stress Test) בהקשר של המערכת הקיימת. בדקתם אותה והיא עונה לדרישות. אבל האם אתם מסוגלים לערוך מבחן דומה למערכת שחלקה בבית והשאר בענן?"
"במעבדה שלי עשינו זאת, בסימולציה, והגענו למסקנה חשובה: ההגירה לענן מעצימה כל נקודת חולשה במערכת ה-IT. מה שעבד ביציבות שולית בתוך ה-Datacenter צפוי לקרוס בענן. לפני שאתם מהגרים וודאו כי אתם יוצאים לדרך עם יישומים בריאים, שעובדים כצוות נאמן גם בתנאים קשים. ראיתי מנמ"רים שחשבו כי בענן יהיה קל יותר לטייח על הסדקים. הם נפלו בגדול, הסדקים נפתחו והרבה מבנים קרסו".
ממשל זמין על עננים
הוויכוח על עתיד הענן לא יכול להיות מושלם ללא התייחסות לתפקידו בסקטור הציבורי. לכאורה, אין טבעי יותר מסטנדרטיזציה של מערכות המנהל הציבורי תוך שימוש בפתרון ענן "סגור", כלומר כזה שנותן תשובה קוהרנטית לכל התהליכים המשותפים לכל המוסדות ולכן נמנע מהכשלים שהעלתה גלוריה. לדוגמה, ענן ייעודי לשימוש המערכות המוניציפליות, עיריות וחברות התשתית הקשורות בהן, כמו אספקת מים וניהול מתנ"סים.
מצד שני, קיים הפחד הטבעי מהכנסת כל הביצים לסל אחד - במיוחד כאשר הסל הזה הופך למפעל בסקטור הציבורי, שנשלט על ידי ארגוני עובדים מיליטנטיים. ריכוז ה-IT המוניציפלי בחברה מרכזית אינו רעיון חדש, אך בעבר זה קיבל אופי של Datacenter מרכזי, המנוהל על ידי חברה בבעלות השלטון המקומי. הענן מציע חלופה עדיפה, גמישה ומסתגלת לשינויים, פתוחה לתחרות וקלה ליישום.
איזון עדין בסקטור הציבורי
ענן ציבורי יכול גם לספק את שירותי המחשוב של משרדי הממשלה, תוך איזון עדין בין הדרישה של משרד האוצר לריכוזיות והדחף של המשרדים לעצמאות. "ענן ממשלתי לא חייב להיות מתופעל על ידי עובדי מדינה", אומרת גלוריה. "מספיק שהמשרד הממונה על איחוד תהליכים, בדרך כלל זה משרד האוצר, יקבע את החוקים ויפקח על הביצוע. בענן הממשלתי יכולים להשתתף מספר מתחרים, שיעמדו במבחני אמינות, זמינות, אבטחה וביצועים."
"משרדי ממשלה, חברות ציבוריות וגופים נתמכים יוכלו לרכוש שירותים שונים מתוך המבחר המוצע בענן, תוך ידיעה שהם מקבלים תמורה טובה לכסף ותאימות אינהרנטית עם התהליכים המבוצעים במשרדים אחרים. הדבר יאפשר אינטגרציה רוחבית בין עבודת המשרדים, תוך חיסכון משמעותי בעלויות כוח אדם. ועוד יותר חשוב, אינטגרציה כזאת יכולה לחסוך הרבה זמן ובלבולי מוח לאזרח הנזקק לשירותי הממשלה."
"כיום האזרח הממוצע מבזבז את זמן ואנרגיה בהמצאת מסמכים, שמונפקים במערכת ממשלתית אחת ונדרשים במערכת אחרת. אפשר למנוע את המטרד הזה. לא כאן המקום לדון באתגר "הממשל המאוחד", אך ברור שהסיכוי היחיד לממש את יתרונותיו הוא בדרך הענן הממשלתי. האימפרטיב המנהלתי כל כך חזק, שאני בטוחה כי הוא יהפוך לנחלת הכלל עוד לפני 2020. ועד אז נלמד גם איך למנוע את הכשלים הפוטנציאליים של מחשוב ענן".
