נעצור למען גלעד, כי לא נעשה די
ב-11 בבוקר נרגיש לחמש דקות כמו גלעד שליט, אבל גלעד צריך יותר מאמפתיה. דרוש מנהיג שיפעל לשחרורו. הבעיה נעוצה אצל נתניהו, שמעדיף לשבת על הגדר ולא לקבל החלטות כואבות
גלעד כבר יכול היה להיות בבית. את חג הפורים המתקרב הוא יכול היה לבלות במצפה הילה עם משפחתו חבריו.
הבעיה היא בשרי ממשלה, שבמקרה הטוב לא מבינים את מהות הדמוקרטיה בה הכוח ניתן לאזרחים, אלו שהצביעו ברגליהם, במאות אלפיהם, בצעדת הענק ביוני אשתקד, ותומכים בעסקה הקיימת לשחרורו של גלעד. הציניות והאטימות של קברניטי המדינה מגלה ראשה מכל עבר. כך החליטה ממשלת ישראל אחר כבוד כי חגיגות יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל יהיו בסימן הערבות ההדדית. ערבות בין אזרחי המדינה קיימת בהחלט, אזרחים רבים ערבים לגלעד, אך האם ממשלת ישראל באמת ערבה לגורלו?
המדינה מזדהה
גם הנשיא עוצר
אחיה ראב"ד ורונן מדזיני
ב-11:00 בבוקר יעצרו ברחבי המדינה לחמש דקות, לאות הזדהות עם החייל החטוף. נועם שליט: "לא קיבלנו שום מידע חדש על המצב של גלעד, או על התקדמות המשא ומתן"
את מהות ההליך הדמוקרטי פספסו גם חברי כנסת ישראל המכובדים. במקום לפעול באמצעים ובכלים המצויים ברשותם כדי להבטיח את שחרורו המהיר של גלעד, הם יעצרו את פעולתם מחר, יחד עם כל עם ישראל, לחמש דקות. זו בהחלט הפגנת סולידאריות חברתית נדירה, אבל לגלעד דרושה יותר מאמפתיה, דרושים לו מנהיגים שיפעלו לשחרורו.
אטיב ואדייק שהבעיה מצויה בעיקרה אצל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמעדיף לשבת על הגדר הבטוחה שאינה דורשת החלטות כואבות או עבודה מאומצת. ולמרות זאת, אני מאמינה במר נתניהו. מדובר באדם חזק שהצליח לעמוד בכבוד מול טורקיה ומדינות העולם לאור אירועי המשט, שיכול לתמרן בין קטבי החברה הישראלית ההולכת ומתפצלת, ששולח משלחות סיוע לאזורי אסון ברחבי העולם, שיודע גם להיעזר בדוד סם כשהעיירה בוערת. הוא גילה מנהיגות, ולכן אני לא מאמינה שהוא עושה הכל למען גלעד. אם היה עושה - גלעד היה בבית.
הזמן של גלעד, כרכב דוהר אל גורל דומה לזה של רון ארד, לא עוצר לרגע. הנהג המהסס, ראש הממשלה, לוחץ קלות מעת לעת על הבלמים, מנסה במילים ריקות לשנות את הנסיבות, אך גם הוא יודע שאין ברירה, לא נותר אלא לעצור את הנפילה. של גלעד. של כולנו. וככל שיקדים - ייטב.
לרבים במדינה גלעד הוא הסרט הצהוב או הסטיקר ברכב, או אפילו דגל בחלון הבית והשתתפות בהפגנות. אבל בשבילנו, גלעד הוא הבן החייל שלא מגיע הביתה לשבת, הוא האח הסטודנט שלא מתקשר להתייעץ לגבי לימודים, הוא הצלחת החסרה בארוחת שישי והוא לא סמל, הוא גלעד.
עוד מעט חמש שנים בשבי. חצי עשור. למעלה מ-1,800 ימים. אינספור דקות של חוסר ודאות, נדידה בין תקווה לייאוש, בין געגוע לפחד, ובעיקר בדידות. כל דקה בשבי היא נצח וכל יום שעובר הוא קריטי לסיכוייו לחזור לביתו, ולחזור לעצמו. לא נעשה מספיק בשביל גלעד, וכמו שאומרים: שלא יעבדו עלינו!
מחר ב-11:00 נעצור, נרגיש לחמש דקות כמו גלעד ונקווה שבקרוב הוא ירגיש כמונו - חופשי!
יערה וינקלר היא זוגתו של יואל שליט, אחיו של גלעד, ופעילה במטה למען שחרורו
לפנייה לכתב/ת 
די לציניות ולאטימות. יערה וינקלר
צילום: אוהד כנר
גורל דומה לרון ארד? גלעד שליט
צילום: נועם רותם
מומלצים
