קהילה בהתהוות

ביום חמישי האחרון מצאנו את עצמו במרלבורו, ניו-ג'רזי. הוזמנו לשם על-ידי הקהילה הישראלית במקום כדי לבוא ולראות במו עינינו כיצד חבורה של ישראלים, גברים ונשים, הצמאים להווי ישראלי ולחיי חברה, מתקבצים יחד מידי יום חמישי כדי לבלות קצת זמן ביחד. חדר התצוגה הגדול של חברת "אשלי" לעיצוב ודקורציה הופך מידי שבוע לאולם רחב, אליו מגיעים ישראלים לשמוע את דבר פרשת השבוע מפי הרב אלחנן אברגיל. אחר כך מחליפים האורחים חוויות בזמן הסעודה, אותה מספקת מסעדת האטליז של שמעון מברוקלין.

ביום חמישי האחרון הופתענו לראות שהגיעו למקום לפחות כמאה משתתפים, למרות מזג האוויר הסוער. מצאנו קהילה עם הרבה אמביציה לבנות ולהתפתח כקהילה, עם תוכניות לבניית בית כנסת ספרדי, לפעול לעזרת ישראלים המתגוררים בסביבה, ולאירועים בחגי ישראל. את אולם התצוגה מנדב מידי שבוע איש העסקים אלי לוסקי, שהוא אחד האנשים שיזמו את הרעיון והיוזמה לכנס ישראלים ביחד. אליו הצטרפו אנשי העסקים שלומי סיני ודוד בטאט.

אלי לוסקי (עומד מימין) עם שלומי סיני (מאחור) נשען על דוד בטאט. קהילה

הערב נפתח בדברי תורה ובפרשת השבוע שנתן הרב אברגיל. שלומי סיני ואלי לוסקי סיפרו על האירועים הקרובים של הקהילה והכריזו רשמית על פתיחת עמותה שנקראת ‘חדוות אחים’, המיועדת לצרכים ולפעלויות של הקהילה הישראלית במרלבורו ובעיירות מסביב. על הפרק עומד ניסיון לרכוש מבנה לבית כנסת. בינתיים, מתוכננת מסיבת פורים לילדים ולמבוגרים, שתתקיים ביום ראשון הקרוב. האירוע הגדול בתוכנית העתידית הוא קיום מסיבת יום העצמאות לישראל בשיתוף עם בית ספר סלומון שכטר. יוטי ירימי, מנהלת בית הספר, הייתה בין משתתפי הערב. היא ישבה עם מספר אמהות ישראליות ויחד הן החליפו חוויות.

ביקשנו ממה לספר לנו מה דעתה על היוזמה לבנות קהילה ישראלית פעילה בקירבת בית הספר אותו היא מנהלת

“אישית, אני שמחה לבוא לפה, לפגוש הורים ישראלים לאחר שעות בית הספר, לשבת, לשמוע שיעור ולהכיר ישראלים חדשים. כ-25 אחוזים מילדי בית הספר הם ילדי ישראלי, שזה מספר לא קטן. חוץ מלהיפגש באסיפות הורים או במסיבות בית הספר, ההורים לא מרבים להיפגש ביניהם, רק אם לילדים יש חברים משותפים. המרחקים פה גדולים. אין פה מרכזים ישראלים, שבהם פוגשים עוד ישראלים. אין פה חנויות ספרים לישראלים, אין פה מסעדות. אני חושבת שזאת יוזמה מבורכת וחשובה שישראלים יצאו נשכרים ממנה. הגעתי לכאן מהארץ לפני 11 שנים. בסלומון שכטר אני עובדת כבר מספר שנים, ומזה שנתיים וחצי אני מנהלת את בית הספר. הכרתי הורים ישראלים, שמתגעגעים להוויה הישראלית, ואני מקווה שיהיו פה פעילויות אטרקטיביות כדי שנוכל לבנות יחד קהילה מגובשת שתענה על צרכים רבים של ישראלי, הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה האישית. אני מברכת על היוזמה ומוכנה לשתף פעולה".

שלומי סיני, אחד האנשים החברים בוועד ‘חדוות אחים’, מספר כיצד הכל התחיל:

“לפני כשנה התחלנו לארגן בחדר התצוגה שיעורי תורה פעם בשבוע. רוב האנשים פה הם לא דתיים. רצינו לשמוע פרשת שבוע, אך האמת היא שחיפשנו סיבה להיות ביחד. אלי לוסקי הביא את הרב אלחנן אברגיל, רב צעיר וכריזמטי, שהבין את צרכי הקהילה. השמועה עברה מפה לאוזן. הוספנו אוכל חם, ואנשים התחילו להגיע. בהתחלה היו פה עשרה איש בלבד. בכל שבוע מתווספים חדשים. מגיעים פרצופים חדשים שלא הכרנו קודם. אנחנו מחלקים דף קשר ושולחים עידכונים במייל על האירועים הבאים. כרגע, בכל שבוע אנחנו נפגשים בימי חמישי. יש לנו כבר כמאה משתתפים, גברים ונשים כאחד. להבדיל מברוקלין, אין כאן מקומות מפגש של ישראלים, אין מסעדות ישראליות. החיים פה דומים לאלו של הישראלים בלוס אנג'לס או בסאן דייגו. אני מעריך שיש פה מאות ישראלים, שעוד יגיעו לפעילויות שלנו. אני אב לשלוש בנות וחשוב לי מאוד שהן יהיו מעורבות יותר בחגי ישראל ובפעילויות ישראליות. אני פה מעל ל-15 שנים. יש פה איכות חיים. הכל פתוח ומרווח. מבחינת חינוך, קיימים פה בתי הספר הטובים ביותר. יש כאן משפחות מעורבות, ישראלי שנשוי לאמריקאית ולהיפך, וחשוב לקרב אותן למשפחות אחרות. זה הכל בזכות אלי לוסקי שתורם מכספו, מרצו וזמנו, שהמפגשים האלו מתקיימים. יש תחומים אחרים שבהם אנו עוזרים לישראלים מהאיזור, כאלה שנקלעו למצוקה כלכלית או לבעיה רפואית, כמו שנאמ, 'עניי עירך וביתך קודמים'. נוצרו פה מערכות יחסים בין הישראלים שבאים ממקצועות שונים ותורמים כל אחד מנסיונו הוא. המטרה היא לעזור אחד לשני, לפרגן, להיות ביחד, בטוב וברע. זה צורך בסיסי של ישראלים, להרגיש בבית, להרגיש ביחד".

פעיל נוסף בוועד "חדוות אחים" הוא איש העסקים דוד בטאט, הבעלים של חברת "קריסטל", המייבאת מוצרי ים המלח. לבטאט יש למעלה מ-30 שנות ותק במרלבורו. הוא מתרגש לספר על החברים הישראלים שרכש בשנה האחרונה ועל תוכניות העמותה.

“אני פה 31 שנה. גידלתי פה את הילדים. זה מקום מקסים לגדל ילדים ולחיות בשקט, רחוק מהעיר ומהצפיפות. הרבה אנשים המחפשים איכות חיים מגיעים לכאן. בכנות, תמיד היה חסר לי הקטע הישראלי. מידי פעם פגשתי ישראלים בבית הכנסת האורותודוכסי באיזור. ברוך השם שיש לנו איש נדבן כאלי לוסקי, שהכין את התשתית לעמותה. התחלנו גם פעילות סוציאלית של עזרה למשפחות. יש משפחות שלא גומרות את החודש. יש כאלו שהפסידו בתים בשל המשבר הכלכלי, יש כאלו בלי עבודה. אנחנו עוזרים להם לקום על הרגליים. היו מספר משפחות שרצו לחזור לארץ. עזרנו להם ברכישת כרטיסים. החזון הוא להקים עמותה חזקה שתסייע לישראלים בכל עניין. שישראלים לא ירגישו לבד.

"התוכנית המרכזית היא לבנות בית כנסת, שישמש כבית לישראלים. כרגע, אנו עובדים על מציאת מקום. אנשים מגיעים לפה ביום חמישי, ומדברים על המפגש גם בימי השבוע, מחליפים כתובות ואי-מיילים. העיקר הביחד. השבוע, למשל, היה מאוד חשוב לחברים לדבר ולפרוק מהלב את האירוע הטרגי באיתמר. דיברנו בטלפון עם מספר ישראלים שרצו להביע כאב והזדהות או סתם להחליף דעה. בעבר היה אלי לוסקי לבדו והיה עליו עומס של להקשיב לכולם ולספק את כולם. כבר שנים שהוא עוזר לקהילה הישראלית. היום הוא גר באיזור וחשוב לו לעזור לקהילה שבה הוא מגדל את ילדיו. היום אנחנו צוות ומקווים שהקהילה הישראלית תהיה אבן דרך לקהילות ישראליות נוספות ברחבי ארה”ב".